אוצר המלך קצ

ממעטינן עבד ואע"פ שהוא כתב שם לפני זה בסתם דברי ריב"נ הנזכר לעיל בדרשת הכתוב מאחיו מבנ"י, ולדידיה לא ממעטין מבנ"י עבד כלל. וע"כ חיסור לשון יש בדבריו שם, וצ"ל דברי ריב"נ וחכמים פוטרין דלמה יסתום כיחידאה וחכמים פליגי עליו בספרי ובמשנה, וגם ר"י וחכמים דממעטי עבד מבנ"י פליגי עלי' בהך דרשא, ולמה יעזוב דברי המרובים ויתפוס דברי היחיד והוא דרכו בכל מקום לכתוב אליבא דהלכתא. וע"כ גם כאן הי' מביא הפלוגתא ובא לפרש כאן אליבא דחכמים דהלכה כותייהו. אבל דבריו סתומים מה בא להוסיף בזה וניכר שהלשון ודאי משובש בזה מסופרים טועים. ואולי צ"ל ולא מכרו עד ששיחרוהו. וכונתו בזה דמבני ישראל הוה אמינא דקאי אדבתריה דבעינן שיהי' מבנ"י בשעה שהתעמר ומכרו ובשעת גניבה די שיהיה רק מאחיו. דגם עבד בכלל לספרי דממעטי מיניה רק עכו"ם וכרבנן דר"י וגם רבנן דריב"נ ס"ל כן. ומשכחת לה כששיחררוהו בעליו אחר הגניבה כרבנן במתני' [דגיטין י"א ב] דזכין לעבד בגט שחרור שלא בפניו. ועל זה אמר מהגנב ההוא דבעינן שיהיה ההוא בהויתו ומבנ"י משעת הגניבה לאפוקי אם היה עבד בשעת גניבה ושיחררו קודם שמכרו דאז נחשב מבנ"י דהרי חייב עליו. ואין צורך למ"ש תוס' הנ"ל דעבד ומשוחרר אינו בכלל בנ"י רק שיש איזה ריבוי. מ"מ בתר דרבייה לחיוב הרי גלי דהוא בכלל בנ"י דהכא. וכן משמע לשון הגמ' שם אפלוגתת ר"י ורבנן בחציו בן חורין, ושפיר גם לרבנן דריב"נ המיעוט אעבד מההוא, ובלא מבנ"י לא שמעינן מידי דההוא אמבני ישראל קאי ומזה הוא דדייקינן וצריך תרוייהו, ומפרש כן לשון ספרי הגונב את העבד דהיינו בשעת גניבה לבד. אבל לפי זה לא מההוא לבד שמעינן זה רק מהגנב ההוא. וא"כ י"ל דהשתא ליכא למילף עוד מהגנב מ"מ ולאשה הגונבת דכפי הנראה דהדיוק הכא אף דקאי אאיש דפתח ביה. ע"כ הוא בזה מדלא כתיב האיש כברישא דקרא. אף דאינו לשון קצר יותר, מ"מ גם להגור ארי' הנ"ל. י"ל הכא דקאי אחיוב מיתה שאינו על הגניבה לבד. רק על המכירה שאחר הגניבה לא הי"ל לקרותו גנב כאלו משום הגניבה לבד מת. וגם לדידי דמפשטיה דכתיב סתם שמעינן גם בלא שום יתור ודיוק זה בעלמא כיון דכתיב סתם כולל הכל. אבל הכא י"ל דקאי אאיש דרישא ולא חש לסתום. וע"כ משום דהכא לא היל"ל הגנב מזה למדו דלרבות אשה בא וכפי מה שכתבתי דמיעוט עבד הוא מלשון הגנב ההוא. א"כ לא שמעינן מזה הא דמ"מ כלל. וע"כ ההוא ברייתא כריב"נ. ולרבנן דריב"נ דהלכתא כותייהו אין ה"נ דליכא למידרש מהגנב מ"מ. וע"כ לדידהו ס"ל כמ"ש גור ארי' הנ"ל בדברי רש"י דלא צריך לזה קרא כלל ומגונב שמעינן ומשום הכי כתב רש"י שם ריבוי אשה מוגונב

[קלב] אבל ראיתי בפסיקתא זוטרתא [חלק א' הנדפס מחדש] בפ' משפטים על פסוק וגונב איש. מביא ג"כ הך דרשא מנין לאשה שגנבה את חברתה ואת הקטן ת"ל ומת הגנב ההוא מ"מ. [והוא מלשון המכילתא שם פ"ה], ורחוק לומר דדברים אלו לריב"נ דשם לחכמים כנ"ל דלא יכתוב דרשא בסתם אליבא דיחידאה ושלא כהלכה ונגד סתימתו שם. והי' אפשר ליישב קצת להגיה ולפרש דבריו דפ' תצא הנ"ל בענין אחר ובהיפוך ממ"ש לעיל ודצ"ל ולא שחררו עדיין ור"ל דמבני ישראל הוה אמינא דקאי אשלפניו אשעת גניבה ולא אשלאחריו ופשטיה משמע טפי כן. והוה אמינא דכל שאינו מבנ"י בשעת גניבה אף שנשתחרר קודם המכירה פטור, ואשמעינן ההוא דקאי אומת וחיוב המיתה הוא על המכירה וכל שהוא ההוא דהיינו מבנ"י דלעיל עתה בשעת חיוב מיתה דהוא שעת מכירה אף שהיה עבד בשעת גניבה חייב, ולפי זה להאי דרשא הי' ראוי יותר לכתוב כאן האיש ולא הגנב דלא נטעה דקאי אשעת גניבה, ושפיר גם לרבנן מ"ש הגנב הוא לרבות אשה וההוא אומת קאי דבההוא שעתא קיימינן הכי. וגם דאי אשעת גניבה לא צריך דמבנ"י שמעינן לה, אבל באמת אי אפשר לכוון זה כלל בלשון הספרי הגונב את העבד דמשמע בהיפך דקאי אגניבה ואי כוון להנ"ל הו"ל לומר המוכר, וגם לשון ולא כו' מבואר דבא למעט ואי כמ"ש הרי למעט נפקא לן מבנ"י וכאן לא בא למעט אלא לרבות. והיל"ל להביא המשוחרר בשעת מכירה. וכ"ש בלשון רש"י סנהדרין הנזכר לעיל שכתב למעוטי גונב עבד ודאי אי אפשר לומר כלל דכוון להנ"ל. וגם בדברי הפסיקתא זוטרתי נראה עיקר כמו שכתבתי לעיל, וס"ל דדרשא דהגנב היא גם לרבנן דאע"ג דלדידהו אצטריך למכתב הגנב משום דרשא דההוא כנ"ל, מ"מ סמכו ללמוד מזה אשה כיון דמ"מ לשון