אוצר המלך קפז

קרא לרבות אשה ואצטריך איש למעט בהמה. רק דעכ"פ קרא אתי לחד מהני ומשמע להו טפי דאתי לרבות אשה. דאין בזה טעם כלל ואדרבא יותר י"ל דלא נרבה אשה דאמעוטה בהדיא מאיש ולא אשה. רק למעט נפלים דאע"ג דהם בכלל נפש מ"מ אינו סותר כ"כ לגמרי ללשון הכתוב דנפש, אי נימא דלא יהיה נפלים בכלל כמו ללשון הכתוב דאיש אי נימא דגם אשה בכלל. ואפשר לומר דבתירוץ ב' ס"ל כמו שכתבתי דמנפש לא משמע נפלים כלל. דקאי על דברי רש"י דמייתי במכה אדם קרא דכל נפש כנ"ל

[קכו] והנה הוא החליט לעיקר כתירוץ ב' א"כ העיקר דאין נפלים ובן ח' בכלל נפש. אבל באמת תירוץ ב' לא מחוור כלל וכמ"ש לעיל דלא צריך למעט בהמה דנדע מתשלומי ד' וה'. ובלאו ה"נ נדע מקרא דמאחיו מבנ"י דממעטינן עבדים מי גרע מבהמתו וחמורו. ודחוק לומר דאי לא כתיב איש בפ' משפטים הוה אמינא דגזירת הכתוב הוא להחמיר בשאר בהמות מבשור ושה ועבד. דמהיכי תיתי לומר דבר זר כזה שרחוק מן הדעת. ולא נימא דילמד סתום מהמפורש במקום אחר דבאדם קאי ונשוה רק בשביל ריבוי הנשים ומה שהוקשה לו לתירוץ א' מנא לי' לרבות נשים והוא סבור דהוא יתור לשון אין ללמוד כלום, וכן כתב שם בתחלת דבריו לענין מיעוט קטן מנפש דהוא משום דמלת נפש מיותר ע"ש. ולדעתי פשוט י"ל דאין צורך לזה יתור דמפשטיה דקרא שמעינן זה דוגונב משמע כל הגונב אפי' אשה וקטן ושם כתיב איש דמשמע למעט אשה וקטן. ומאחר שמקרא אחד מרבה ומקרא אחד ממעט יש לנו לקיים שניהם ולהעמיד המיעוט אקטן שאינו בר עונשין, והריבוי אאשה שהשוה הכתוב לאיש לכל עונשין וה"נ לריבוי מנפש

[קכז] ובזה לא קשיא ג"כ קושית הרא"ם שם בפ' משפטים [כ"א י"ג] ד"ה שומע דהקשה דנימא איפכא וגונב משמע אפי' אשה כרבי כי ימצא איש ולא אשה. [וע"ש אח"ז מ"ש דא"כ איש למה לי, ואח"כ כתב וכהאי גוונא צ"ל גבי וגונב כו' ת"ל כי כו' ולא קטן, יעו"ש דברים מגומגמים דלמה כתב מקודם איש למה לי ואח"כ הקשה ג"כ דנימא כי ימצא איש גוגב וגו' משמע ולא קטן תלמוד לומר וגונב וגו' אפי' קטן יעו"ש, ולא קשה מידי למה שכתבתי דצריך לקיים שניהם וע"כ לרבות אחד ולמעט אחד ובלאו הכי ע"כ איש למעט דאם לא כן למה לי כמו שכתב בעצמו כנ"ל. ומיהו גם וגונב אפי' תימא דלא מייתר משמעו כל גונב ויש לקיים גם ריבויו וכמ"ש] ולא אמרינן איפכא לרבות קטן ולמעט אשה דהוא נגד הסברא וכמו שכתבתי. ושוב ראיתי שם בסוף הדבור הרגיש בעצמו דצריך לקיים שניהם אלא שהוא כתב רק מיתורא דאיש. וע"ש שהקשה מנא לן דאיש למעט נפלים ולא קטן וכל נפש מרבה נשים וטו"א פ"ש. ומלשונו משמע קצת דר"ל דהריבוי מכל נפש וכמו שהבין כן מהרש"ל מדברי התוס' כנזכר לעיל. ואם הוא כן לא קשה מידי כל ריבויא ומרבה כל מה שאפשר לרבות ומוקמי' מיעוט דאיש על הפחות שבכולם. אך באמת זה אינו דכל נפש אצטריך לדריב"ב ורבנן כולי' נפש או כל דהו כנזכר לעיל. ומאדם מרבינן תרוייהו. ואפשר לומר משום דשקולים הם דיש באשה שאין בקטן דהיא בת חיוב מצות. ויש בקטן שאין באשה דהוא יבוא לת"ת ולחיוב מצות כולם והי מינייהו מפקת. וע"כ אמרי' דיבואו שניהם והמיעוט אנפלים, ולפמ"ש לעיל דהא דס"ד לרבויי נפלים הוא מכל ודלא אתי לדריב"ב ורבנן ובתר דממעטינן מאיש דרשינן כל לדריב"ב ורבנן ניחא טפי. דא"כ האי קרא דכל נפש אדם הוא כפשטיה וכולל כל מה שיכלול לשון נפש אדם, ורק קרא דאיש אינו כפשטי' למעט הכל ומוטב להעמיד אחד כפשטיה ולא להוציא שניהם מפשטן. ושפיר משו"ה ממעטינן רק נפלים: [קכח] ועיין בגור אריה שם על פסוק ומכה איש בד"ה לפי. הקשה נימא איפכא ומכה איש להוציא קטן ואיש כי יכה להוציא אשה המכה, וע"ש תירץ דכל נפש ריבויא הוא מד"א כתיב אדם לבד. והבין דמריבויא דכל נפש מרבינן אשה וקטן וכמ"ש גם ממשמעות לשון הרא"ם. וכבר נתבאר דזה אינו דהא צריך לדריב"ב ורבנן. ובתו"כ (סו"פ אמור ריש פיסקא כ'] איתא ג"כ הך ילפותא דאשה וקטן משם. ואח"כ אמר כי יכה כל נפש עד שיכה כל נפשו וכריב"ב ע"ש, וע"כ קמייתא לא מכל נפש מרבינן וקושיתו הנ"ל הוא על פי דרכו ושיטתו הנ"ל דלא ממעטינן ומרבינן אלא מיתור לשון או ענין ועל פי דרכו הוצרך לתרץ נ"ל. וכן אח"כ שם הביא קושיא בשם הרא"מ אמאי לא אמרינן גס הכא דמכה איש להביא אשה שהכתה כדלקמן גבי גונב איש. ותירץ [וע"ש הלשון משובש מ"ש ג' פעמים לשון הכתוב ומכה כל