אוצר המלך יח

כולם על זה קשה הא לא שייך הכא סברא דמה חזית כו'. עיין שם שדחק לתרץ דזה דבשפיכת דמים יהרג ואל יעבור קבלה היתה בידם אלא שנתנו טעם וסברא עיין שם. וזה דחוק דבגמרא קאמר ושפיכת דמים גופא מנא לן סברא כו'. משמע דמהך סברא הוא דנפקא לן דבש"ד יהרג ואל יעבור

אכן לפענ"ד צ"ע על הרמ"ל והרב כסף משנה מגמרא דב"מ ר"פ איזהו נשך (דס"א ע"ב אמר ר' אלעזר רבית קצוצה יוצאה בדיינים ור' יוחנן אומר אינה יוצאה בדיינים. וקאמר שם [דס"ב ע"א] מ"ט דר' אלעזר אמר קרא וחי אחיך עמך אהדר לי' כי היכי ניהי ור' יוחנן כו' מיבעיא לי' לכדתניא ב' שהיו מהלכין בדרך וביד אחד מהם קיתון של מים אם שותין שניהם מתים ואם שותה אחד מהם מגיע לישוב דרש בן פטורא מוטב שישתו שניהם וימותו ואל יראה אחד במיתת חבירו עד שבא רע"ק ולימד וחי אחיך עמך חייך קודמין כו' ע"כ. הרי להדיא אע"ג דהי' רק לאחד הקיתון של מים ולא לב' או בשותפות רק להאחד בלבד והרי זה כיחדו שהאחד ימות בצמא אפי' הכי אם לאו דבא רע"ק ולימד מקרא דוחי אחיך דחייך קודמין הייתי דן מסברא שאין חייו קודמין אלא ישתו שניהם וימותו ואל יראה אחד מהם במיתת חבירו. והכי נמי דכוותי' דמה לי יחדו משמים ומה לי יחדו בני אדם על אחד שימות בין כך ובין כך יחדו על אחד מהם שימות ואמרינן מסברא מחויב האחד למסור נפשו עליו וימותו שניהם ואל יראה כו', וכבר נתבאר לעיל הלכה ד' דאינם בידי שמים ואינם שבידי אדם כהדדי נינהי עיין שם שהבאתי ראי' לזה)

ולפי זה יובן דעת רבינו דפסק כר"ל לגבי ר"י, דר' יוחנן לטעמי' אזיל דס"ל דרבית קצוצה אינה יוצאה בדיינים ואייתר לי' וחי אחיך לכדרע"ק דחייך קודמין ואין מחויב למסור עצמו כשיחדו חבירו למיתה ע"כ יפה ס"ל כן דאפי' אינו מחויב מיתה כשבע בן בכרי אין כולם מחוייבים למסור עצמם דחייך קודמין כיון דימותו שניהם. אכן אנן דקיי"ל התם כר' אלעזר דרבית קצוצה יוצאה בדיינים וכדאסיק תלמודא [בדס"ה רע"ב] הלכתא כר"א וכן פסק רבינו ריש פ"ד מהלכות מלוה]. וא"כ אצטריך לו קרא דוחי אחיך לרבית קצוצה שיוצאה בדיינים וכדדריש ר"א אהדר לי' כי היכי דניחי ולא דרשינן מיני' חייך קודמין כדדרש רע"ק. א"כ נשאר הדבר בסברא חיצונה דבן פטורא דמוטב ימותו שניהם ואל כו' ע"כ יפה פסק רבינו דכולם ימותו ואל ימסרוהו למיתה וככנ"ל כן נראה נכון

ועוד נראה לי דמשמע לי' לרבינו מתלמודא דידן כר"ל ולא כר"י דאין רשאים למוסרו אע"פ שממילא יהרגו כולם דבפ"ב דכתובות [די"ט ע"א] אמר ר"ח טעמא דר"מ דבאנוסים מחמת נפשות איך נאמנים דקסבר ר"מ עדים שאמרו להם חתמו שקר ואם לאו תהרגו יהרגו ואל יחתמו שקר וא"כ משוי נפשייהו רשעים. עיין שם ובחידושי הרשב"א שם שכתב בשם יש מפרשים דאשכחן בתוספתא ס"ל לר' מאיר דאף על הגזל יהרג ואל יעבור והכי נמי עדות שקר לגזול ממון חבירו יהרג ואל יעבור עיין שם, ופשוט הוא דטעמא דר"מ דאף על הגזל הוא משום דאמרינן בסנהדרין וברכות יש לך אדם שממונו חביב עליו מגופו ויש אדם שגופו חביב עליו. וא"כ כמו שעל שפיכת דמים והריגת גופו של חבירו יהרג ואל יעבר הכי נמי על גזל ממון חבירו יהרג דיש לך אדם שממונו חביב עליו

והשתא קשה לר' יוחנן דבשפיכת דמים והריגת חבירו היכי דיהרגו שניהם רשאי הוא למסור לחבירו דכוותי' בממון אם יהרגו שניהם זה בגופו וזה בממונו רשאי לגזול. קשה דבפ"ק דמכות [ד"ה ע"ב] אמרינן בההיא דאייתי סהדי ואשתקור אייתי סהדי ואשתקור ואייתי סהדי ולא אשתקור אם היא הוחזקה כל ישראל מי הוחזקו ונאמנים האחרונים עיין שם. וזה בעדים שאומרים בפה לפנינו. ובכתובות [דל"ו ע"ב] אמרינן בשטר כהאי גונא דאתו בי תרי ואמרו לדידהו א"ל זייפא לי לא מגבינן בשטרא ואע"ג דאם הוא הוחזק כו' הכא כיון דמהדר אזיופא אימר זיופא זיוף וכתב ע"כ. הרי דבשטרא אי ביקש לעדים לזייף אמרינן כיון דמהדר כו', והשתא הכא כיון דהעדים ראו דמהדר אזיופא א"כ אף אם לא זייפו הם להם כיון דמהדר אזיופא זייף וכתב. ומא טעמא קאמר עדים שאמרו להם כו' יהרגו כו' לר' יוחנן הא הכא הוי כי יהרגו שניהם דבשפיכת דמים שאף אם יהרגו גם הלה יהרג בממונו דכיון דמהדר אזיופא ובכהאי גונא לר' יוחנן בשפיכת דמים ימסרו ואל יהרגו שניהם והכי נמי יחתמו שקר ואל יהרגו. וע"כ כר"ל דכל שאינו מחויב מיתה כשבע בן בכרי יהרגו שניהם. והכי נמי לר"מ בגזל כל שאינו מחויב להגזל מוטב יהרגו שניהם זה בגופו וזה בממונו ואל יחתמו שקר. וא"כ מוכח מתלמודין כר"ל ופסק רבינו כתלמודין נגד הירושלמי ודו"ק, מיהו יש לפקפק דלא דמי הך כיון דמהדר אזיופא להכא והבן]: