אוצר המלך קעז

דפחות מח' יום יוכל לחיות ובאותן ימים שחי אין חשוב כמת ולפיכך חשוב נפש. ואפשר דבחד צד עדיף מבן ח' שהוא מצד עצמו חיותו בשלימות. ומה שלא יכול לחיות הוא משום חסרון שבגופו. אבל בן ח' אין חיותו בשלימות עדיין ומשום הכי נקט תרוייהו וגם אי גרע י"ל דנקט חד לרבותא דס"ד וחד לרבותא דמסקנא. ועכ"פ הני חזינן דאקרי נפש ושם כתיב איש למעטינהו, ובטומאה דלא כתיב איש שפיר הם בכלל נפש. ואצטריך קרא בכהן למעט הני נפלים דרש"י הנ"ל ובן ח' דנקרא ג"כ נפל. ודברי הירושלמי הוא בנפלים פחות מבן ד'

[קי] ולכאורה י"ל עוד. בזה דהתוס' [בנדה מ"ד ב'] ד"ה איש הניחו בתימא הא דשם מייתי קרא דכי יכה כל נפש דפ' אמור ובסנהדרין שם קרא דכל מכה נפש דבפ' מסעי ע"ש. וליישב זה הי' נראה לכאורה משום דמקרא דאמור כתיב כל נפש אדם ובנדה שם דקאי רק לרבות הורג קטן בן יום אחד שפיר מייתי האי קרא דמוקדם. ואע"ג דכתיב ביה אדם הרי בן יום אחד הוא בכלל אדם ג"כ, וכמ"ש בנדה [שם א' ובערכין [ג' א'] לענין בן יום א' דמטמא בנגעים מדכתיב אדם ע"ש. אבל בסנהדרין דבא למיעבד צריכותא דקראי ודמנפש הוה אמינא נפלים ובן ח' לא בעי לאתויי קרא דאמור, די"ל דרק בכלל נפש הם ולא בכלל אדם, ע"כ מייתי קרא דמסעי דכתיב נפש לבד, וראיתי בלבוש האורה פ' משפטים [כ"א סוף פסוק ט"ז] כתב דממעטינן נפלים מאיש מדלא כתיב נפש או. אדם ע"ש. משמע דפשיטא ליה דנפלים הם בכלל אדם ג"כ, ודבריו הם. על דברי רש"י [שם פסוק י"ב] שכתב אקרא דכל נפש אדם אפי' נפלים במשמע ושנסמן לסנהדרין שם. אבל בגמ' הגירסא מקרא דמכה נפשו כן גירסת התוס' דנדה הנ"ל הנ"ל, ומהא דנגעים במשנה דנדה [מ"ג, סוף ע"ב] דבן יום אחד מטמא היינו בבן קיימא דוקא. ולרשב"ג דחייש לספק נפל בפחות מבן ל' מוקמינן בגמ' (שם מ"ד ב"ן בקים לי' שכלו חדשיו, ע"ש ברש"י ד"ה כמאן דאכולה מתני' קאי. וכן הוא בתוס' [ריש ערכין ג' א'] סוד"ה לאתויי ע"ש. ועכ"פ ודאי בן ח' ונפלים אמעוטי בכולה, ועי' נו"ב תניינא [חלק חו"מ סי' נ"ט] ע"ש. ובנגעים דכתיב אדם ע"כ דנפלים ובן ח' לא נקראו אדם. ואע"ג דהתוס' שם בד"ה ומטמא כתבו הא דאצטריך קרא בנגעים לרבות בן יום א' משום דכתיב שם איש הוה אמינא למעט קטן ע"ש. וא"כ אפשר לומר גם בזה על דרך שאי' בסנהדרין שם דצריכי תרווייהו דאי כתיב אדם שומע אני אפי' בן ח' ת"ל איש להוציא נפלים ובן ח'. אבל דברי תוס' הנ"ל הוא מגמ' דערכין [ג' א'] ושם אמרו אח"כ ואלא איש למה לי לכדתניא כו' מה תלמוד לומר איש לענין שלמטה כו' ע"ש. ולא אמרי דאצטריך איש להוציא נפלים ובן ח' וע"כ דזה אמעוט גם מאדם, [ודע דקצת צ"ע על תוס' הנ"ל שכתבו דכתיב איש או אשה וצ"ל ואיש. ואם כוונו לקרא דפ' תזריע [י"ג כ"ט] והוא בנגעים דראש וזקן שם. י"ל דכתיב איש משום זקן דליתיה בקטן. ואם לקרא דאח"כ [שם פסוק ל"ח] שם הוא במראות טהורות. ואם נמעט קטן מזה נימא דגם אלו מטמאות בו ולא לטהר הכל. ומהאי טעמא נמי ליכא לאתויי מקרא דאיש כי ימרט דבתריה [שם פסוק מ'] דקאי ג"כ לטהר. ובגמ' שם איתא מקרא דאיש צרוע דהוא המאוחר שבכולם [שם פסוק מ"ד] ובדקדוק נקטו מזה ולא מהקודמים. ולא ידעתי למה שינו התוס' בזה ולא כתבו קרא דמייתי בגמ'. וגם גוף הדבר שכתבו זה מדנפשייהו והוא מהגמ' הנ"ל. וחידוש ג"כ על מהר"י ברלין שלא העיר על זה] ולפי זה בטומאת מת בפ' חוקת דכתיב לכל נפש אדם וגו' בנפש האדם. גם הני נפלים דרש"י הנ"ל ובן ח' אינם בכלל. אבל בריש פ' אמור גבי טומאת כהנים כתיב לנפש לא יטמא ולא כתיב אדם שם. שפיר גם הני נפלים ובן ח' בכלל. ומשום הכי איצטריך שם למעט בנו ובתו נפלים. ודברי הירושלמי הוא שפיר בכל נפלים ואפי' בן ח'

[קיא] ואך קשה על הצריכותא דבסנהדרין שם דלא לכתוב לא מכה איש ולא מכה נפש דהרי תרוייהו ידעינן מקרא דכי יכה כל נפש אדם דמלח אדם מוציא נפלים ובן ח' ומרבה קטן. י"ל גם על זה דהנה בסנהדרין [ע"ח ריש ע"א] פליגי רבנן וריב"ב בקרא דכי יכה כל נפש אי ר"ל כולה נפש או כל דהו נפש ע"ש לענין הכוהו י' בני אדם וכפלוגתא זו איתא בבכורות [ג' א] לענין כל בכור. ושם מפרש טעם פלוגתתן דרבנן סברי בכור מקצת בכור משמע כתב רחמנא כל עד דאיכא כוליה. ור"י סכר בכור כוליה בכור משמע כתב רחמנא כל דאפי' כל דהו ע"ש. ומסתמא גם הכא בהא פליגי במשמעות מלת נפש. אי ר"ל