אוצר המלך קסו

שאם הכזית או עצם כשעורה הפורש הוא רק קצת האבר הוא טמא אע"פ שהנשאר טהור. ואם הוא עיקר אבר הטמא יטהר מטומאתו וזה פשוט מסברא. וגם נעלם ממנו דהדבר מפורש כן להדיא בתוספתא דהתם ודנזיר הנזכר לעיל המובא בהר"ש [שם מ"ו], דאמר ר"ש לא טימא ר"נ אלא בזמן שיש באבר עצמו כשעורה שיהא זה וזה במגע ומשא ע"כ. הרי בהדיא דר"נ דמטמא עצם כשעורה הפורש מהאבר מטמא גם בעצם כשעורה הנשאר בהאבר. ושוב מצאתי בספר אמתחת בנימין על משניות בעדיות שם הרגיש במ"ש על דברי תוי"ט הנ"ל. [ומ"ש שם דהכ"מ נראה לו דכתב כן אליבא דהלכתא ע"ש. לא עיין כדברי הכ"מ שכתב זה לפרש דברי הרע"ב ולשון המשנה יעו"ש]. דלר"א דבשר הפורש טמא כ"ש הנשאר על גבי האבר וסיים ועדיין צ"ע ואחר שהיתה אצלו לסברא פשוטה דכ"ש בנשאר חזר להסתפק בו. ולא ראה דברי הר"ש הנ"ל וגם לא עמד על טעמן של דברים יפה. ואגב ראיתי שם אח"כ על לשון המשנה שם א"ל מרובה כו' ואבר כו' כתב דלא ראה לאחד מהמפרשים שפירשו דברי ר"נ. ולא הרגיש דהתוי"ט שם בא לפרש דבריו ולא עמד על כונת הראב"ד שם בפירושו על זה ולא ראה דברי הר"ש הנ"ל. וע"ש מה שכתב הוא לפרש לא מחוור כלל]. וגם מ"ש לעיל מצד דליכא עתה נשאר טמא ולא דמי למת אין לפקפק על דברי הרע"ב. דכבר נתבאר מהתוספתא דלת"ק דר"ש לר"נ בע"כ טמא בכהאי גוונא. אף דהוא אתי עלה ג"כ מטעם דאבר מה"ח כמת. רק לפמ"ש לעיל מפירוש הראב"ד בהך ד"א דאמר ר"א ע"כ ר"א לא ס"ל בזה כר"נ ולא השוו מדתן בזה, ואף דשניהם באו תחלה מטעם אחד. אח"כ הוסיף ר"א להצריך שישאר אבר טמא. אבל הרע"ב דלא פירש כן האי ד"א ודאי מדר"נ נלמוד דגם לר"א כן

[צג] ובלאו הכי נמי י"ל דגם במת משכחת לה כהאי גוונא, שהנשאר טהור בנפל שלא נתקשרו אבריו בגידין דאמרו בנזיר [נ' ריש ע"א] דאבר ממנו אינו מטמא וכולו מטמא ועי' שם בפירוש המכונה] רש"י סוד"ה כי שכתב שאין עליו בשר ובגליון גמרא שלי הגהתי דצ"ל כזית בשר] ע"ש. משמע דאע"ג דאמר אלא כדאמר ר"י כו'. [ובנוסחת הריב"ן שבש"ס חדש איתא ג"כ מלת אלא וכן בהגהת הב"ח. וכן הוא בתוס' שם [מ"ט סוף ע"ב] ובפירוש הר"ש והרא"ש בפ"ב דאהלות מלת אלא ע"ש] לא הדר ביה מתירוץ קמא דעדיין צריך לאוקמא ג"כ בשאין עליו כזית בשר כדלעיל, וכן כתבו התוס' וחולין פ"ט סע"ב] סד"ה ואר"י והר"ש סופ"ב דאהלות] דר"י שבא שם ליישב בזה קושיא א'. משמע דכל שלא נתקשרו בגידין מסתמא אין עליו כזית בשר ע"ש, וכן הוא גם לשון רש"י בחולין שם שכתב לנפל כו' ועדיין אין עליו כזית בשר ע"ש, וכן הוא בהרע"ב רפ"ב דאהלות ופשיטא להו דגם בנפל אי יש כזית הדרא ק שיא לדוכתי על כזית מגלח על כולו לא כ"ש דגם על כזית הפורש מהנפל מטמא ומגלח. וכן מבואר ג"כ בדברי הירושלמי בנזיר שם [בפרק ז' ריש ה"ב] והובא בהר"ש דאיתא שם ג"כ הני ב' קושיות וב' התירוצים שבגמרא דילן. ואמרו שם דאי בעי משאיל תריהון שאיל תנייתא והדר קדמייתא יעו"ש. ור"ל דאחר דמשני בנפל שלא קשרו אבריו יכול להקשות קושיא א' כזית מטמא כולו לא כ"ש דשייך קושיא א' גם בנפל וכמו שכתבתי. ומהירושלמי מבואר דאף כשעדיין לא נתקשרו אבריו אפשר שיהי' בו כזית. והר"ש שם כתב ומיהו בירושלמי אין משמע כן אלא אדרבא משמע איפכא דכיון דאין בו כזית בידוע שלא נתקשרו ע"כ. ולא ידעתי מאי לשון משמע שכתב על זה. ודבר זה איתא שם בהדיא דהא פשיטא לון מכיון שאין בו כזית דבר ברי הוא שלא קשרו איבריו כמ"ש ומייתי לה גם הר"ש שם והיה לו לומר לשון אמרו. וגם לשון אדרבא איפכא שכתב על זה. לא ידעתי מהו והרי שפיר אפשר לקיים שניהם, ודאיתא לתרווייהו דכל שלא נתקשרו אבריו מסתמא אין בו כזית וכל שאין בו כזית מסתמא לא נתקשרו אבריו. ומתלמודין יש לדייק כן מ"ש בנזיר שם כדאמר ר"י כו' ה"נ כו' ומאי ה"נ דקאמר לפ"ד תוס' והר"ש דר"י על זה גופיה אמר כן. נהי דלשון כדאמר ר"י יישבו שפיר דר"ל אקושיא קמייתא אבל לאיזה צורך מייתי כלל האי ה"נ בנפל כו'. וע"כ דר"ל ה"נ ר' יוסי דברייתא דאמר למת שאין כו' כונתו ג"כ כדר"י בנפל כו', ולזה כוון ג"כ מהרש"א בחולין שם על דברי תוס' הנ"ל. אלא שהלשון שם שכ' ובא ר' יוחנן ופירש כו' ע"ש אינו נראה דלא יתיישב יפה הלשון כדאמר ר"י כו' ה"נ כו', וגם לשון הגמ' דחולין שם והוינן כו' ואר"י כו' משמע דבבהמ"ד שאלו זה ור"י השיב דלא שמיע להו