אוצר המלך קסד

וא"כ מה הביא כאן דקאי באבר מה"ח קרא דבעצם. ומיהו הרע"ב [פ"א דכלים מ"ה] מייתי הך קרא דבעצם אדם אאבר מה"ח. והתוי"ט שם מביא כן מהספרי והוא בפ' חוקת [פיסקא קכ"ז ופיסקא קכ"ט] ע"ש והובא ג"כ בפירוש המשנה לרמב"ם [סופ"א דאהלות] ע"ש ושם מפורש אאבמה"ח ושם [בריש פיסקא קכ"ז] יליף מאו במת על הפורש מן המת כברייתא דתלמודין, ואי כונת הרע"ב לתפוס בזה דרשא דספרי. א"כ ע"כ מ"ש בעדיות שם בד"ה אבר מבעצם אדם דקאי אאבר מה"ח וכמ"ש לעיל. ולא כהכ"מ ותוי"ט הנ"ל דמפרשי לה אאבר מן המת. אך באמת הרע"ב [בסופ"א דאהלות] הביא הך בעצם אדם אמתני' דהתם, ושם קאי בין באבמה"ח בין באבמה"מ וכמ"ש הרע"ב [שם משנה ז'], וזה לכאורה דלא כמאן, ובלאו הכי מלבד דרחוק לומר דיתפוס דרשת הספרי נגד תלמודין בנזיר שם דאמר בעצם אדם זה רובע עצמות. ומ"ש תוי"ט שם מתוס' דנזיר דקרא אסמכתא ע"ש. משמע דר"ל דלקושטא גם תלמודין דריש בעצם אדם כספרי. ואם לזה כוון הוא תמוה דהרי בגמ' שם דרשו אח"כ בחלל חרב לאבר מה"ח. בלאו ה"נ הרגיש תוי"ט שם ג"כ מדברי הרע"ב עצמו. דבריש פ"ב דאהלות הביא קרא דבחלל חרב אאבר מה"ח [ושם מייתי קרא דבעצם אדם אשדרה וגולגולת וג"כ הוא בזה לכאורה כסותר לדברי עצמו הנ"ל]. וגם מדברי הרע"ב בעדיות הנ"ל והרמב"ם בפירוש המשנה שם דמייתי לתרווייהו ע"ש. והיל"ל כל פי' הזה מד' הרמב"ם בפירוש המשנה [בסופ"א דאהלות] דשם חיברם יחד וכתב בחלל חרב או במת כו' זהו אבר מה"ח וכן אבר מה"מ והוא אומרם ובספרי הנזכר לעיל] לעשות הפורש כו'. וזה שאמר בעצם אדם כו' שיהי' בו עצם ובשר כו' ע"ש ועי' עוד שם אח"כ. וגם בחבורו [פ"ד מהל' ט"מ הל' ג'] כתב אאבר מה"ח מקרא דבחלל חרב. וכתב בד"א כו' שנאמר או בעצם אדם עצם שהוא כאדם כו' בשר וגידין ועצמות ע"ש. הרי דמצריך תרווייהו בחלל לגוף טומאתו ובעצם להצריך אבר כברייתו, אך נהי דמבחלל לא ידעינן הא דכברייתו מ"מ אי בעצם אתי לטומאת אבר כברייתו. הרי ידעינן מיניה גם גוף הטומאה ומה צורך עוד בזה לקרא דבחלל. אבל באמת הרמב"ם בפי' המשנה [שם ריש פ"ב] כתב מקרא דבעצם אדם על שדרה וגולגולת (וממנו הם דברי הרע"ב שם הנזכר לעיל]. ואח"כ שם על רובע עצמות ורוב בנין ורוב מנין סיים וכתב וכבר ביארנו (נראה דר"ל כמ"ש לפני זה על שדרה וגולגולת ששורש זה הוא מש"נ בעצם אדם כו' ע"ש והוא ג"כ בחבורו שם הל' ח' ע"ש]. והנה הביא ג"כ דרשת הגמ' מבעצם אדם אלא שהוא הוסיף שדרה וגולגולת ורוב בנין ורוב מנין, ומשמע דמפרש דבגמ' נקטי לרבותא וכ"ש בהני דניכר שהוא עצם אדם כמ"ש שם ע"ש. ובאמת הוא חידוש גדול לומר דגם בזה ניכר ואין בו טעם כלל. ואפשר דמשום הכי כתבו תוס' נזיר הנזכר לעיל דהוא אסמכתא. והיינו דעיקר קרא לשדרה וגולגולת ורוב בנין ורוב מנין. ולהלן יתבאר טעם על שיעור רובע]

[צא] ולפ'"ז אין ללמוד אבר מהאי קרא כלל כיון דמוקמינן לי' אעצם גרידא בלא בשר. והם הדברים הנזכרים. רק בתר דגלי קרא דבחלל דמטמא ובהאי קרא דטומאת אוהל נסמך לבעצם אדם דגלי קרא. דלענין טומאת אוהל דכתיב אדם כי ימות וגו' בעינן שיהי' ניכר לעצם אדם א"כ נלמוד מזה לאבר הסמוך לי' דבעינן ג"כ שיהי' דומה לאדם ולא דיליף טומאתו מבעצם כלל. ולזה כוון ג"כ הרע"ב שכל דבריו בזה לקוחים מפירוש המשנה לרמב"ם. ואע"ג דלשון הספרי שם ושם מבואר דדריש בעצם אדם על אמה"ח ולא הזכיר כלל רובע עצמות ואינך דניליף מיניה וגם לא מייתי מבחלל על אמה"ח. מ"מ הרמב"ם דמייתי גם בחלל ע"כ כונתו כמו שכתבתי. ולשון הספרי [שם פיסקא קכ"ז] מה המת בגידין ועצמות אף אמה"ח כו'. והובא כן גם בפי' המשנה בסופ"א דאהלות. ולא אמר מה האדם דהוא מפרש הך ר"ל החי ולא דריש הדומה לאדם. רק ר"ל דהוקש לבחלל ובמת שלפניו מפרש עכ"פ חד מינייהו אמת שלם ע"ש בריש הפ'. ורמב"ם אף שמביא שם בסוף דבריו לשון ספרי הנ"ל כתב שם מקודם הדרש מבאדם דבעינן דומה לאדם. וע"כ הוא שינה זה אליבא דתלמודין דמייתי מקודם דדריש בחלל ובמת אאבר וכמו שנתבאר. ותדע עוד ראה לזה ממ"ש הרמב"ם בפירוש המשנה [פ"א דכלים מ"ד] דבאה הקבלה במש"נ הנוגע בעצם ר"ל ג"כ אבר שאין עליו בשר כראוי. וע"ש דזה ההבדל בין בעצם לבעצם אדם דר"ל שיש עליו בשר כראוי דומה לאדם. והוא ג"כ בדברי הרע"ב שם. וע"ש כתב דבעצם משמע בין יש בו בשר כראוי בין אין בו, ונראה דמפרש כן מלת ג"כ שבלשון רמב"ם הנ"ל,