אוצר המלך קכ

אילן כו' שהם זה בצד זה ויש אויר מעט כו' ע"ש. ומ"ש מתוספתא צ"ל דמייתי רק דבתוספתא אמר ר"י אח"כ ג"כ אמרוחקים בגובה. ואמר ג"כ בסתם ומשום דמצוי בכל אילנות כן. והכי נמי דברי ת"ק דאמר בסתם אילן המיסך ר"ל במובדלות ברוחב דדרך אילנות כן. ולפ"ז אין ללמוד מדברי התוס' דהלכה כר"י כלל

[טו] אבל ראיתי בחידושי הרמב"ן שם בשם הראב"ד פירש שהסככות אילן שענפיו אחד למעלה כו' שרואין כו' ואע"פ שאין העליונות כבין [כצ"ל] התחתונות אלא שעדיין נשאר שם אויר מיעט נעשה כולו אוהל [כצ"ל] שלם ע"כ. הנה, הוא מפרש בהדיא סככות דמתניתין כדר"י דרואין והוסיף דגם כשרואין עדיין יש אויר מפסיק ג"כ, וצריך ביאור למה הוצרך תרוייהו ובגובה לא מיירי תוך ג' טפחים דאמרינן חבוט מדינא כנ"ל, וכמ"ש שם אח"כ ואע"ג דאיתא בסוכה שאין אומרים גוד אחית וגוד אסיק אלא בתוך ג' משום לבוד כו' שאני הכא שהכל מאילן אחד כו' ע"ש, וא"כ בכל חד מנייהו סגי להיות מדרבנן. ואולי יש לדחוק משום דמתני' תני סתמא אילן המיסך וסתם אילנות אין מצוי כ"כ שיהיו ענפים עומדים סמוכים קצת ולא בגובה שהיו העליונים כבין התחתונים וע"כ מפרש כמות שהוא על הסתם, אבל זה דחוק ואין בו טעם. וע"ש בסוף הדבור דהרמב"ן הוסיף וכתב וכענין הזה שנוי בתוספתא טהרות ומיהו דוקא שאין בין הענפים של סככות פותח טפח שאם הי' ביניהם פותח טפח בודאי כצ"ל מלה זו כאן ולא מקודם ע"ש] מפסיקין ע"כ. ור"ל דבפירוש הראב"ד שם כתב שיעור דלקבל מעזיבה רק אפרעות אבל בסככות כתב סתם אויר מועט כנ"ל. והיינו כיון, דאין שוין אי אפשר לקבל מעזיבה ואי אפשר לומר בו שיעור זה וראב"ד לא כתב שיעור אויר מועט דסככות כלל, וע"ז כתב הוא הך ומיהו כו' והרחיב השיעור עד פותח טפח. ונראה דהוא מהתוספתא שרמז דשם בדברי ר"י מסיים ואם היו נוגעות זה בזה בפותח טפח מביאות וחוצצת. וכתב על זה הר"ש שם דאין ר"ל שאין ביניהן, פותח טפח דהא גבי פרע בעי שיקבל טיט [ר"ל מעזיבה] לכך נראה דהכא ור"ל כיון דאי אפשר לקבל מעזיבה] בעינן נוגעות ממש כשיהיו שוים והאי פותח טפח היינו שמצטרפין לטפח יעו"ש. ולראב"ד הנ"ל דלא בעי בזה נוגעות ממש ואפי' מפסיק אויר מעט נמי מביאות א"כ אי אפשר לומר כפירוש בתרא דהר"ש. וע"כ צ"ל כפירוש קמא דהוא הקושיא מפרעות. ולדידהו חלוקים זה מזה ושיעורא דמתני' במעזיבה קאי רק אפרעות לבד. ואפשר דהם לא ניחא להו בפירוש הר"ש דמלבד דהוא יתור לשון ללא צורך כלל דפשיטא דאוהל טפח בעינן, בלאו הכי לשון פותח טפח משמע דקאי אהפתוח וחלל. ולפ"ד היל"ל ברחב טפח וע"כ כפירוש הא' דהר"ש. וא"כ מזה הוכיחו לפרש דיש עוד אויר מפסיק גם כשיהיו שוין. אלא לפ"ז הי"ל לראב"ד לפרש השיעור ולא לומר סתם אויר מעט ועכ"פ הנה כאן מבואר כדברי רמב"ן הנ"ל דבעינן שלא יהי' ביניהם פותח טפח. וצ"ל לפ"ז הא דסככות חמור מפרעות הוא לפי שהכל מאילן אחד עדיף והגם דהוא חיבר שם גם פרעות וכתב שהכל מאילן אחד ומכותל אחת ע"ש, היינו לפי שהוא הקשה שם ג"כ מקורות וכנזכר לעיל ומשם הקושיא גם אפרעות, ואע"פ שהוא כתב הלשון שאין ביניהם פןתח טפח ומזה לא קשיא רק אסככות לפ"ד דזה שיעור בפותח טפח אבל פרעות דהשיעור לקבל מעזיבה זה שיעור קטן. וי"ל דלא אמרינן אלא דליכא פותח טפח אבל מ"מ יש רוחב קצת דאין יכולה לקבל מעזיבה, וכיוצא בו פירש ר"ש שם על קושייתו שם מארובה שאין בה פותח טפח דר"ל דהתם נמי בשאין יכול לקבל מעזיבה ע"ש. י"ל דשאני ארובה אע"ג דתני סתם אין בה פותח טפח י"ל דסמכו דסתמא רחבה קצת ואינה קצרה שלא יפול טיט של מעזיבה בינונית דרך חללה. אבל בקורות אף דלשון אין ביניהן טפח דמייתי הוא מהברייתא דקאי אעלינות כבין התחתונות, ושם כבין דוקא ולא שיעלה על גבי התחתונה וכמבואר בלח"מ [פ"ה מה' סוכה סוף הל' כ"א] יעו"ש. והאויר כרוחב קורה וסתם קורה ג"כ כפירוש הנזכר דאין קצרה כ"כ. אבל הרמב"ן בשם ראב"ד שם דייקו וכתב לשון תנן כנזכר לעיל, וכונתו ללשון המשנה דמייתי שם קורות הבית והעלי' שאין עליהם מעזיבה והן מכונות כו' ע"ש, ובמכונות לא נזכר מדת רוחב האויר שביניהם ולא הי"ל לומר סתם דרק תחתי' טמא, והרי אפשר דסמוכות זה לזה עד שראויות לקבל מעזיבה ואז כל הבית טמא, וגם הלשון שאין עלי' מעזיבה קצת משמע דראוי' לקבל מעזיבה אלא שאינה עליהם דעדיין לא עשאוה. ואף לפי מה דמשמע מלשון הר"ש שם שכתב דאי יכול לקבל כסתום ודאי דמי, ע"כ דלא אתי משום דסתם ארובה כן אלא דסמך