אורח לחיים צט

אלא במדת הענוה שהי' בו יותר מכל אדם שנאמר והאיש משה עניו מאד מכל האדם וכו' הרי שמעלת הענוה גדולה מכולם ולפי שאמר העוסק בתורה לשמה ומלבשתו ענוה וכדי שח"ו מחמת מעלת ענוה יפול לגדלות וא"כ יפול ממדריגתו הגבוה לבירא עמיקתא וע"כ אמר ויראה שהתורה מלבשתו ג"כ יראה תמיד שיהא ירא שלא יפול למטה שלא יתגאה מחמת מעלת ענוה אלא יחשוב שגם מעלה זו הגבוה שזכה הוא מאתו ית' ויהא ירא תמיד שלא יפול לביר' עמיקת' וע' בפ' יתרו בפ' לא תשא וכו' מ"ש שם וע' מ"ש רש"י בפ' נח בפסוק ויקטן ילד וכו' וז"ל לפי שהי' עניו מקטין עצמו לפיכ' זכה להעמיד משפחו' האלו ע"ש וידוע שכל דברי רש"י ז"ל לקוחים ממדרשי רז"ל ואפשר לומר הטעם שאמרו חז"ל בני חיי ומזוני לאו בזכותא תליא חנא במזלא ופי' האריז"ל מזלא היינו מזל עליון נוצר ונקה לקוחים מן אין ממש ומי שזכה למעלות הענוה באמת היינו נו"ן מאין עולם התשובה עונם הענוה הוא ג"כ דבוק אל יו"ד מאין הם תרי רעין דלא מתפרשין ובקוצו של יו"ד מרומז האל"ף מן אין וא"כ מי שזכה למעלת הענוה באמת הוא זוכה לאין ממש אשר משם בני וע"כ זכה להעמיד משפחות הללו. וזהו פי' הפסוק אם תשים אשם נפשו יראה זרע יאריך ימים כי ידוע דרך בעלי גאוה אף אם רואים בעיניהם שנכשלים ועשו שלא כהוגן מצאו זכות לנפשם ואמרו הטע' מפני שהי' כך וכך גרם לעשות זאת וח"כ חרטתם על העבירה אינה הכנעה גמורה לפני הש"י אבל מי שהוא עניו אינו מלמד זכות על עצמו אלא אדרבה מגדיל העבירה שעשה כמו שאמר משה רבינו ע"ה אנא חטא העם הזה חטאה גדולה וכו' ובזה חרטתו והכנעתו לפני הש"י גדולה מאד וז"ש אם תשים אשם נפשו שיתלה תמיד החסרון בנפשו ויהיה תמיד במעלת הענוה ויזכה לאין אז יראה זרע ויאריך ימים שהוא מן חין בני חיי ומזוני: ומה שלא הזכיר מזוני כי מאן דיהיב חיי יהיב מזוני. וזה שאמר וימת יוסף וכל אחיו וכל הדור ההוא שכל זמן שהיו השבטים הדור שבאו עם יעקב קיימים היו המצרים מכבדים אותם ואחר מיתת כולם היו המצרים מבזין אותם והתחילו לעבוד עמם ובאו לשפלות אל האין וע"כ ובני ישראל פרו וישרצו וירבו ויעצמו וזהו במאד מאד שהי' בם ביותר שראו שנפלו מאיגרא רמא וכו' והיו דבוקים נאין ממש וע"כ פרו וישרצו וירבו ומלת מאד גימטריא מ"ה וחמר בכפל מאד מאד ע"ד מאד מאד הוי שפל רוח וכו' ועיין מ"ש שם: ואפשר לומר הפירוש וכאשר יענו אותו כן ירבה וכן יפרוץ כי העינוי תדיר ותוקף השעבוד גרם להם שפלות גדול תדיר ולפי שהיו דבוקים תמיד בעולם הענוה ע"כ ילדו ששה בכרס אחד כמו שפירש"י ז"ל על מלת וישרצו. וזהו וכאשר יענו אותו כן ירבה וכן יפרוץ

ויאמר מנך מצרים למילדות העבריו' אשר שם התחת שפרה ושם השנית פועה ויאמר בילדכן את העבריות וראית' על האבנים אם בן הוא והמתן אותו ואם בת היא וחיה: להבין הלא התורה היא נצחיות ומה דהוה הוה. ונראה דרמז בזה מוסר דהנה כתיב בספר ליקוטי חמרים וז"ל שם הא' ראשונה שמשפרת את הולד שמשפרת את האותיות הולד הנולדים ופועה לשון דבור עכ"ל והנה יש בני אדם שעובדים את השי"ת באמת בכל לבבם ובכל נפשם ואין חסים על גופם כלל ואין אוכלים ואין שותים ואין ישינים וממיתין חת גופם וזה מצד היצר הרע שלא הי' יכול להסיתם רק בענין זה שלא יוכלו לעבוד אח"כ חת השי"ת בהשחתת גופם לגמרי והנה מי שעובד חת השי"ת בלא מחשבות פסול רק לה' לבדו זהו נק' בחי' בן אבל מי שעובד וכוונתו ח"ו להנאת עצמו זהו נק' בחי' בת שכונתו בעבדותו לקבל שום הנאה ויצר הרע נק' מלך זקן וזה מלך מצר י"ם שמצער השכינה וזהו ויאמר לשון מחשבה כי אמירה שייך על מחשבה שבלב כמו כי תאמר בלבבך וכו' אל המילדות הדיבור הנק' שפרה ופועה לשון דיבור כאשר כתבתי לעיל בילדכן את העבריות וראיתן על האבנים ר"ל תראו על האותיות הנק' אבנים כמ"ש בספר יצירה אם בן הוא אם כוונתו רק להשי"ת ולא להנאת עצמו והוא בבחי' בן והמיתן אותו ר"ל את הגוף לגמרי וכוונתו שלא יוכלו לעבוד את השי"ת אח"כ בהשחתת הגוף לגמרי ואם בת היא וחי' ר"ל ואם כוונתו בהנאת עצמו בעבודתו והוא בבחי' בת וחי' כי בעבודה כזו שהוא להנאת עצמו חפץ היצר הרע מאוד וזהו יניקתו וכחו ח"ו ותראן