אורח לחיים נא

חסד להשפיע למדת מלכות ונא למענם ומלת עליו הוא לשון סמוך כמו ועליו מטה מנשה וזהו פירוש איזה חסיד המתחסד עם קונו כי אם הוא מקבל השפע בדרך זה למלאות כוונת הבריאה שברא כדי להיטיב לברואיו כי מדרך הטוב להיטיב ויותר ממה שהעגל רוצה לינק הפרה רוצה להניק נמצא משפיע בזה ונותן תענוג בזה להשי"ת ומלת מתחסד הוא לשון מתפעל ר"ל כשמקבל השפע הוא מתחסד ומקבל השפע עם קונו שנותן תענוג ומשפיע להשי"ת תענוג בזה שיוכל להשפיע וזהו עם קונו כנ"ל כי בנין התפעל הוא התפעל את עצמו ונמצא נותן השפע ומקבל השפע בבת אחת באדם אחד וזהו לשון מתחסד כנ"ל

השמש יצא על הארץ ולוט בא צוערה להבין מה זה בא ללמדינו. ונראה דהנה ידוע כשיש זווג יסוד ומלכות אז יתפרדו כל פועלי און ונתבטלו כל הדינים ומדת מלכות נקרא אספקלריא דלא נהרא ולית לי' מגרמי' כלום רק מהארת יסוד המאיר בה ונקרא בספר הזוהר שמשא נהיר לסיהרא ר"ל מדת יסוד נק' שמשא מאיר לסיהרא מדת מלכות וקודם שנעשה זווג גמור בהתגלות מדת יסוד כדי להתיר למדת מלכות אז התחילו הקליפות להתפרד ונתמעטו הדינים מעט מעט עד שנעשה זווג גמור ואז נעשה רחמים גמורים ונתפרדו כל פועלי און ומדת מלכות נקרא ארץ וז"ש השמש יצא על הארץ כלומר בתחילת זריחת כשהתחיל מדת יסוד להתגלות ולהאיר במדת מלכות אז ולוט בא צוערה ולוט נקרא הקליפות כמ"ש בזוהר וגם הוא לשון קללה בא צוערה כלומר התחיל להתמעט מעט מעט עד שנעשה זווג גמור ואז יתפרדו כל פועלי און ובא רחמים גמורים

ותבט אשתו מאחריו ותהי נציב מלח הקשה בזוהר מאי מאחריו מאחרי' מבעי' לי': ונראה דהנה כתבתי בפרשת דברים בפסוק ובמדבר אשר ראית אשר נשאך ה' אלהיך כאשר ישא איש את בנו עפ"י משל שאב נוטל בנו קטן ומגבי' אותו בידו עד תחת שמי קורה והתינוק יש בו דעת להבין כי אי אפשר לו להנשא בעצמו עד תחת הקורה וכשהתינוק יודע זאת בדעת נכונה הוא נזהר נעשות לאביו שום מעשה בשעת הגבהתו אשר לא יוכל אביו לסובלו כי אם יעשה זאת לאביו בשעת הגבהתו אשר לא יוכל אביו לסובלו כלל יפיל אותו לארץ ויסוכן ח"ו כך צריך לידע האדם כי אי אפשר לו לדבר שום דיבר שיהי' בו חיות שיבקע רקיעים בלעדו ית' כמ"ש בכל מקום אשר אזכיר חת שמי אבא אליך וברכתיך ואמר אזכור ר"ל אני אזכיר בעצמי לפיכך צריך ליזהר מאד מאד כשמדבר דיבורים שיש בו חיות ועולה למעלה לבל יפול בו ח"ו מחשבת גדלות והתנשאות מזה כי אם ח"ו יבא בו מחשבת גדלות מזה אז אמרו חז"ל על המתגאה שהקב"ה אומר אין אני ואתה יכולין לדור בעולם ואז מסתלק ממנו השי"ת ויפול מאיגרא רמא לבירא עמיקתא ח"ו וזהו במדבר ר"ל הדיבורים אשר ראית שהבאת לעולם המחשבה הנק' ראי' תדע שמאתו ית' אשר נשאך ה' אלהיך כאשר ישא איש את בנו הקטן תחת הקורה כנ"ל ע"ש ופשיטא וקל וחומר כשזכה אדם נעשות לו נס שלא כדרך הטבע לבל יפול ח"ו מחשבת גדלות בשעת עשיית הנס מחשבת היצר שהוא גדול מאוד שעושין לו נס כי אז ח"ו יסתלק ממנו השי"ת ויפסיק תיכף הנס אלא אדרבה יבוש מאד ויפחד שמא ח"ו הוא נכוי זכיות וזהו פי' הפסוק לדוד ה' אורי וישעי ממי אירא ה' מעוז חיי ממי אפחד וידוע דעולם התענוג נק' מי גימטריא חמשים שערי בינה וזהו ממי אירא ממי אפחד ר"ל כשנותן לי תענוג אז אירא ואפחד והנה בפסוק הזה קשה עוד לשון הבטה ותבט אשתו מאחריו והנ"ל ותראה אשתו מאחריו ולפי הכלל שכתוב רש"י ז"ל בפרשת לך בפסוק ויוצא אותו החוצה ויאמר הבט נא השמימה וז"ל הוציאו מחללו של עולם והגביהו למעלה מן הכוכבים וזהו לשון הבטה מלמעלה למטה עכ"ל ומאי מלמעלה למטה שייך כאן וכן בפסוק הקודם שאמר המלאך ללוט אל תבט אחריך אמר נמי לשון הבטה ונראה דהנה כתוב בפסוק ויתמהמה ויחזיקו האנשים בידו וביד אשתו וביד שתי בנותיו כלומר שהמלאכים נשאם בע"כ להצילם כמ"ש בחמלת ה' עליו וידוע דלשון אחוריים הן בחי' דין ושפלות