אורח לחיים שצ

במס' סוטה דף י"ב צדיקים ממונם חביב עליהן יותר מגופן וכו' לפי שאין פושטין ידיהן בגזל אבל בעו"ה יש בבני עמינו עשירים גדולים והם מתנהגים היפך מזה על צרכיהם ולהנאת גופם ומלבושיהם הן מפזרים ממונם בנדיבות גדול ולעבודת השי"ת ולקיום מצותיו ולחנינת דלים הם קמצנים וסימנך עשירים קמצנים ואינם עובדים השי"ת בטובותיו שנתן להם אבל עובדין עצמם בזה וכל ימיהם הם עובדים להרבות ממונם עד אין מספר ועוברים על אלהי כסף ואלהי זהב לא תעשו לכם וזהו שאמר אלהים לא ידעום ר"ל שעובדים כל ימיהם לאסוף זהב וכסף עד אין מספר ומזה אינו בא להם שום דעת ואדרבא אמרו רז"ל נא כל המרבה בסחורה מחכים חדשים מקרוב באו ר"ל אלהים חדשים ומקרוב באו ר"ל מקרבות השי"ת ומטובותיו שהשפיע עליהם בא להם שעוברין רצונו בזה כמו שפי' רש"י ז"ל על פסוק ויעשו להם אלהי זהב וז"ל אתה הוא שגרמת להם שהשפעת להם זהב וכל חפצם מה יעשו שלא יחטאו משל למלך שהי' מאכיל ומשקה את בנו ומקשטו ותולה לו כיס בצוארו ומעמידו בפתח בית זונות מה יעשה הבן שלא יחטא עכ"ל ואמר אח"כ לא שערום אבותיכם ר"ל אבותיכם לא עשו צימצום כזה רק נהגו בהיפך הם הי' נדיבי לב בעבודת השי"ת ועובדין השי"ת בטובותיו ועל צרכיהם ועל דבר שאינו נוגע לעבדות השי"ת הי' מצמצמין ושערום לשון צימצום ועיין פירוש רש"י ז"ל שפי' ג"כ לא שערום לשון שערות ע"ש ושערות הם צימצום כנודע

צור ילדך תשי ותשכח אל מחוללך וירא ה' וינאץ מכעס בניו ובנותיו ויאמר אסתירה פני מהם אראה מה אחריתם כי דור תהפוכות המה בנים לא אמן בם מה שאמר ותשכח חל מחוללך ולא אמר ותשכח אלהיך וגם שקראם בנים נא אמן בם וכיון שאין בהם אמונה אינם נקראים בנים אלא עבדים ונראה דהנה יש צדיקים שהם בבחי' ענוה ואינם מאמינים בעצמם במעשיהם הטובים וכל מעשיהם הטובים ותפלותיהם וצדקותיהם אינן נחשבין בעיניהם לכלום וע"כ אינן מאמינים בתפלתיהם ובמעשיהם הטובים שיוכלו לפעול כלום בתפלתיהם והסיבה לזה לפי כשאדם עובד באמת להשי"ת נתמלא אחר העבודה והתפלה ביראה ובענוה לפי שרואה השי"ת בזה העבודה ורואה בשכלו שהוא מקצר בעבודה וע"כ נתמלא ביראה ושפלות וכל מה שעובד והולך יותר למעלה רואה יותר שפלותיו וקיצורו בעבודה אבל בשביל זה צריך להאמין בתפלתו ובעשיתו שפועל למעלה ואם נראה לו שמקצר בעבודה מה שיוכל לתקן יתקן ואם אינו יכול לתקן יבקש רחמים על חסרונו הידוע לו אבל לא בשביל זה לא יאמין בתפלתו ובעשיתו כי אם לא יאמין שיוכל לפעול למעלה בתפלתו ובדיבורו ובמעשיו באמת אינו פועל וע"ז נאמר ויגבה לבו בדרכי ה' ואם יראה שעשה איזה דבר עבירה יתחרט באמת ויחשוב שהוא בבחי' בעל תשובה ויאמין בתפלותיו ובעשיותיו ובדיבוריו כי כאשר האדם מעורר למטה כן הוא פועל למעלה ויחשוב שהוא עולם קטן ונכלל בו כל העולמות מרום המעלות על כן כאשר יפשפש במעשיו ומתחרט עליהם יכול לפעול בעולמות עליונים עד מקום שורש נשמתו ויוכל להפוך מדת הדין למדת הרחמים ונותן כח ועוז למעלה כמו שנאמר תנ עוז לאלהים ואם ח"ו אינו מאמין במעשיו הטובים ובתפלתו עליו נאמר צור ילדך תשי ותשכח אל מחוללך רצה לומר ששכחת שה' מחולל אותך מעולמות עליונים מרום המעלות ושתוכל לפעול בתפלתך ובמעשיך ואמר וירא ה' וינאץ וכו' ר"ל מהיכן בא זה שאינו מאמין בתפילותיו ובמעשיו הטובים והנה מעשים הטובים נקראים תולדות אדם כמו שפי' רש"י ז"ל בפ' נח ללמדך שעיקר תולדותיהם של צדיקים מעשים טובים ובתולדות יש בנים ובנות וכן במצות שאדם עושה יש ג"כ בחי' זו כמו עשר תעשר דרשו רז"ל עשר בשביל שתתעשר ונמצא כשעושה מצוה ומחשב בזה שיקבל מזו המצוה הוא בבחי' בת שמחשב לקבל וכמה מצות שכתוב למען יטב לך והארכת ימים ושאר מצות שאסור בהם כוונה הם בחינת בן שמשפיע ועובד למעלה ואינו מחשב קיבול שכר וזהו שאמר וירא ה' ר"ל שעובד באמת וירא ה' בעבודתו ונתמלא יראה וענוה ורואה קיצורו בעבודה ובמצות ובמעשים טובים שעשה וינאץ ר"ל הוא כועס בעצמו מכעס בניו ובנותיו מן המצות שעשה הן ממצות שהן בבחי' בנים והן