אורח לחיים שפט

שזכר את נח להרבות זרעו בשביל אהבת ישראל כנ"ל בהפרידו בני אדם בדור הפלגה שהי' בידו להעבירם מן העולם ונא עשה כן אלא יצב גבולות עמים בשביל מספר בני ישראל בשביל שבעים נפש לבית ישראל הציב שבעים לשון ולא אבדם וזהו הכל בשביל אהבת ישראל ברצון ברכה ונדבה ועי"ז תעורר אהבה ראשונה לישראל וימשוך על ישראל חסדים גדולים ורחמים גמורים ויתקיים העולם ויבוא ימות עולם ששת ימי המעשה שנברא העולם אל עולם הזכירה להזכיר אהבה ראשונה לישראל ועי"ז יתקיים העולם שנברא בשביל ישראל אמן

א"י יצב גבולות עמים למספר בני ישראל דידוע שיתרון האור מן החושך כלומר שיתרון אור נודע מן החושך ע"י החושך נתודע מעלת האור כי אם נא הי' חושך בעולם לא הי' נודע מעלת האור כן השי"ת ברא כל העולמות בשביל ישראל ואם נא הי' בעולם רק ישראל לא הי' נודע מעלת תפארת ישראל וע"י שברא השי"ת שבעים אומות נתודע מעלת ישראל כי ראינו אף פחות שבישראל מוסר נפשו על קדושת שמו משא"כ בשאר העמים אם בא עליהם שום צרה ויקצוף באלהיו ונמצא נודע קדושת ובהירות עם בני ישראל ע"י שאר העמים שהם נבדלים מהם ומספר הוא לשון בהירות כמו ספיר גזרתם וזהו יצב גבולות עמים בשביל למספר בני ישראל כדי שיתגלה קדושת ובהירות בני ישראל

ה' בדד ינחנו ואין עמו אל נכר נראה ע"ד אשכון את דכא וז"ש השי"ת מי שהוא בד"ד ור"ת הוא בדלי דלות ר"ל מי שהוא בתכלית השפלות ינחנו ר"ל ינהג השי"ת אותו וישכון אצלו ומי שהוא בתכלית השפלות אינו מתאוה לשום דבר ואינו מקושר לאהוב שום דבר וז"ש ואין עמו אל נכר וכל אהבת נק' חסדים ואל הוא חסד ע"ד חסד אל כל היום וזהו ואין עמו אינה שורה עם השי"ת מי שיש לו תאות אחרים ומקושר לדברים אחרים כנ"ל

יזבחו וכו' אלהים לא ידעום חדשים מקרוב באו לא שערום אבותיכם. עיין פירוש רש"י ז"ל ונראה דהנה שמעתי בשם הרב הקדוש המגיד זללה"ה על פסוק כי כמו שער בנפשו כן הוא אכול ושתה יאמר לך וכו' דהנה כללות ישראל הם תפילין דמרי עלמא כמ"ש בגמרא דמשתבח הקב"ה בישראל ע"ש ובתפילין יש כתב ובתים ורצועות ושערות וכולן הלכה למשה מסיני וכללות ישראל הם נפש אחת וידוע ששערות הם מרומזים על צימצום ובכללות ישראל יש ג"כ אנשים כאלו צרי עין והם מרומזין בשערות דתפילין דמרי עלמא וזהו פי' כי כמו שער בנפשו כלומר הצרי עין הם כמו שערות המרומזים על צמצום בנפש בכללות נפש ישראל ודפח"ח אבל באמת אנו בני אבות הקדושים הנק' נדיבים כמ"ש נדיבי עמים נאספו עם אלהי אברהם מחויב כל אחד מישראל לעבוד השי"ת בטובות שנתן לו השי"ת כמ"ש כבד את ה' מהונך וכל אחד מה שנתן לו השי"ת אם חכם הוא מחויב לעבוד את השי"ת בחכמתו שנתן נו השי"ת ואם גיבור בגבורתו ואם עושר בעשרו לפזר ממונו בשביל עבודת השי"ת וקיום מצותיו אבל צרכינו צריך להיות בצמצום רק מה שצריך לו ג"כ לעבודת השי"ת ולא מותרות וזהו פי' הפסוק טוב איש חונן ומלוה יכלכל דבריו במשפט כי יש שני מיני חונן א' שחונן לעניים ונק' חונן דלים ויש אחר כמ"ש מרבה הונו בנשך ובתרבית לחונן דלים יקבצנו עיין פי' רש"י שפי' שהסוף שהמלכות נוטל ממונו ועושה ממנו גשרים וזהו חנינת דלים אבל זה שלא מרצונו ומי שנותן לעניים מרצונו נקרא מלוה ה' כמ"ש מלוה ה' חונן דל אבל חונן השני אין נק' מנוה ה' וזהו שאמר טוב איש חונן ומלוה ר"ל זהו איש חונן טוב שהוא ג"כ מלוה ה' יכלכל דבריו במשפט ר"ל צרכיו יהי' במשפט ולא מותרות אבל הצורך לעבודת השי"ת ולקיים מצותיו יהי' הכל בידו פתוחה ובנדיבות גדול ולעבוד השי"ת בטובותיו שנתן לו וזהו פי' מה אשיב לה' כל תגמולוהי עלי ר"ל מה אשיב לה' ולעבוד אותו בטובותיו שנתן לו ולהשיב גמולו ואמר כל תגמולוהי עלי ר"ל שהוא גמל עמי חסד בכל הדברים ומה אשיב ואעבוד אותו בטובותיו וכן מצינו באבותינו הקדושים שנקראו נדיבים אבל הי' בהם ג"כ צמצום לקמץ ממונם אם אינו נוגע לעבודת השי"ת וכן מצינו ביעקב שחזר בשביל פכים קטנים וכמ"ש רז"ל