אורח לחיים שעח

פרשת תבא

והיה כי תבוא אל הארץ אשר ה' אלהיך נותן לך נחלה וכו' ולקחת מראשית כל פרי האדמה אשר תביא מארצך אשר ה' אלהיך נותן לך וכו' להבין מה שאמר והי' לשון שמחה כמ"ש רז"ל וגם למה חמר אשר ה' אלהיך נותן לך נחלה וגם כיון שאמר כל פרי האדמה לכאורה אשר תביא מארצך הוא מיותר ונראה דהנה השי"ת ברח כל העולמות כדי שתתגנה מלכותו הוא מדת יראה כמ"ש והאלהים עשה שיראו מלפניו ועתה ישראל מה ה' אלהיך שואל מעמך כי אם ליראה כו' וזה הוא השער לה' בכל עשיות המצות ובתורה ונק' מדת מלכות היא השכינה וניתנה לישראל דוקא ולא לאומות כמ"ש רז"ל ביקש משה שלא תשרה שכינה אלא על ישראל וניתנה לו שנאמר ונפלינו אני ועמך והוא שורה בישראל בכל מקום שהם אף בגלות חף בטומאה כמ"ש רז"ל במס' יומא דף נ"ז אמר האי צדוקי לר"ח השתא ברי טמאים אתון אמר לי' ת"ח מה כתיב בהו השוכן אתם בתוך טומאותם אפי' בזמן שהם טמאין שכינה שרוי' ביניהן ומדת יראה נק' ארץ וז"ש והי' שיהי' שמחה גדולה לפני הקב"ה כשתבוא אל הארץ אל מדת יראה אשר ה' אלהיך נותן לך דוקא ר"ל לך דוקא ולא לאומות כמ"ש שביקש משה שלא תשרה שכינה מדת יראה רק על ישראל וניתנה לו ואמר אחר כך נחלה רנה לומר שהוא לך כמו נחלה שאין נו הפסק וכן השכינה שורה בישראל כמו נחלה שאין לו הפסק ואף כשהם טמאים שכינה עמהם ואמר אח"כ ולקחת מראשי' דהנה כתיב ה' בחכמה יסד ארץ ובזוהר חבת יסד ברתא וצריך להביא כל הדברים לשורשם ולהביא מדת יראה לשורשה ונעשות כל המעשים במוחין ובחכמה והנה השי"ת ברא את האדם מן האדמה כמ"ש וייצר ה' אלהי' את האדם עפר מן האדמה ויפח באפיו נשמת חיים וכו' שיהי' להש"י תענוג מדבר גשמי בעשיות המצוה התורה והעבדות הנק' פרי כמ"ש אמרו לצדיק כי טוב כי פרי מעלליו יאכלו וז"ש כשתבוא למדת יראה כנ"ל ולקחת מראשית ר"ל מחכמה הנקרא ראשית כמ"ש ראשית חכמה כל פרי האדמה ר"ל כל פרי האדם הנוצר מן האדמה התורה והמצות והמע"ט הנק' כרי אשר תביא מחרנך ר"ל אשר תביא ממדת יראה הנקרא ארץ תקח הכל מראשית היא חכמה א"י והי' כי תבוא אל הארץ אשר ה' אלהיך נותן לך נחלה דהנה כתבתי בשם הרב הקדוש בוצינא קדישא מוה' דוב בער זללה"ה ועתה ישראל מה ה' אלהיך שואל מעמך כי אם ליראה שהאדם אינו מחויב רק שיראה שיהא שבע מדותיו אהבה ויראה והתפארות וכו' תחת יראת ה' שזהו שער הראשון ודרכו של איש לחזור אחר אשה ומדריגת יראה הוא בחי' חשה יראת ה' ומדרגת אהבה היא בחי' דכר ודרכו של איש לחזור אחר אשה בא לו ממילא אהבה שיאהב השי"ת עכ"ד ודפח"ח והנה האדם שזוכה שבח נו מן השמים בחי' אהבה שאוהב את הש"י ובחי' אהבה יש לו ג"כ שבע מדות הנ"ל אהבה ויראה והתפארו' וכו' והשער הראשון להכנס במדת אהבה הוא בחי' יראה שירא לעבור עבירה ויפסד אהבת השי"ת ויתמיד ויעבוד באהבה עד שמכניע כל השבע מדותיו באהבת השי"ת וזה פי' הפסוק והלכו אליך שחוח בני מעניך והשתחוו על כפות רגליך כל מנאציך וכו' אשר אמר בני מעניך ולא אמר והלכו אליך שחוח מעניך וכו' ויובן בזה כי כשבא האדם לבחי' אהבת הש"י והאדם היא הנשמה כי הגוף נקרא בשר אדם וכמ"ש עור ובשר תלבישיני ובעצמות וגידין תסוככני ולבושי הנשמה הם התורה והמצות הנק' חלוקא דרבנן וכשבא הנשמה היינו האדם לבחי' אהבה עם הלבושים התורה והמצות שעשה כשהי' בבחי' יראה וצמצום נמצא התורה והמצות שעשה כשהי' במדריגת יראה יהי' להם ג"כ עלי' לבחי' אהבה וכשהאדם הוא במדריגת יראה הוא כפוף כמו שאמרו בר"ה כמה דכייף אינש טפי מעלי שצריך לקבל בחי' יראה בר"ה והמצות קרוים בנים כמו שאמרו עיקר תולדותיהם של צדיקים מעשים טובים וזהו והלכו אליך שחוח בני מעניך כל התורה והמצות שעשית כשהיית במדריגת יראה וצמצום הנקרא עינוי וזה בני מעליך עתה יהי' להם ג"כ עלי' וע"כ כתיב והלכו אליך שחוח לשון הילוך ועלי' כי