אורח לחיים שח

מועד וכו' ואפ"ה יראת ה' היא אוצרו יכו' משל לאדם שמסרו לו מפתחות הפנימיות היינו התורה ולא מסרו לו מפתחות החיצוניות היינו יראה שהיא השער הראשון וחם אין נו יראה האיך יכנס אל התורה ואם יכנס אל התורה בלא מדת יראה היינו שאינו ממליך השי"ת על התורה והחכמה והיא לית לי' מגרמי' כלום כמ"ש כי ה' יתן חכמה מפיו דעת ותבונה אלא הוא מתגאה ח"ו עם התורה אז הוא נטרד מעוה"ז ומעוה"ב וסוף שנשכח ג"כ התורה ממנו כי התורה חינה מתקיימת אנא במקום נמוך כמ"ש במסכת תענית דף ז' למה למשנה ד"ת למים מה מים מניחין מקום גבוה והולך למקום נמוך אף ד"ת וכו' ואף אם גזר השי"ת על הטפה שלו שיהי' חכם אם אין בו מדת יראה להמליך הש"י ע"ז שהוא נתן בו החכמה הוא נטרד עם חכמתו מעה"ז ומעוה"ב וסוף שחכמתו נשתכחת ממנו שנאמר ואבדה חכמת חכמיו וכו' אבל חם ממליך הש"י על חכמתו ויודע שחכמה זו אינה שלו אז הוא מתקיים וזהו פירוש אמרתי אחכמה כלומר כשאמרתי במחשבה שאני חכם כי אמירה הוא בלב כמו כי תאמר בלבבך כשאמרתי בלבי שאני חכם אז בודאי והיא מדת יראה מדת מלכות רחוקה ממני ואיני ממליך להשי"ת על חכמה זו שנתן בי וכתבתי פירש הפסוק האותי לא תראו נאום ה' אם מפני לא תחילו אשר שמתי חול גבול לים חק עולם ולא יעברנהו וכי בכל מעשה שמים וארץ זה החול הוא חידוש היותר גדול מכולם אלא כוונת הפסוק שהש"י ברא כל העולמות כדי שיתגלה מלכותו ועל כן הוא משפיל גאים ומגביה שפלים להראות שהמלכות שלו והוא הממליך מלכים ומושיבם לכסא וברצונו משפילם. ובתחלת בריאת העולמות הראה זאת שהוא הממליך מלכים ומשפיל גאים כי נו המלוכה כי רש"י ז"ל פירש בפסוק בראשית ברא אלהים את השמים וכו' הא למדת שהמים קדמו לארץ ומדרך העולם שהתושב הוא המושל על הגר שבא לגור אצלו וע"כ הגר הוא נפשו שפנה וע"כ אמרו בכל מקום שאתה מוצא גדולתו של הקב"ה שם אתה מוצא ענותנותו וכו' ואוהב את הגר וכו' וכאן שהים קדם לארץ ע"כ הארץ כגר נחשבת נגד הים והמליך הש"י החול הוא הארץ על הים שאין הים יכול לעבור על החול אעפ"י שהחול הוא הגר נגדו ובזה הראה הש"י בתחלת בריאת העולמות שהי' התגלות מלכותו שהוא הממליך מנכים ומשפיל גאים ולו המלוכה וזהו האותי לא תראו וכו' אשר שמתי חול גבול לים חק עולם ולא יעברנהו והראיתי שמדת מלכות מדת יראה הוא שלי כנ"ל וז"ש זאת מדת היראה הנקרא זאת לפי שהיא מדריגה שביעית וכלולה מח' ועד תי"ו הוא חוקת וגבול חק עולם גם חל התורה אם יש בו מדת יראה בתחלה וסוף אין ואי לח לח וגם על מדת ענוה שכתב עקב ענוה יראת ה' נמצא דיראה היא עקב לגבי ענוה אעפ"כ מדת יראה היא מושלת על הענוה כי כשיש לו מדת ענוה שהיא מענה עליונה שנשתבח בה משה רבינו ע"ה אם מחשב ח"ו שהוא במעלה עליונה אז נופל מאיגרא רמא לבירא עמיקתא וע"כ צריך להיות בו מדת יראה להמליך הש"י גם על מעלה זו שהוא נתן בו מעלה גדולה כזו ואין זו שלו וכמ"ש למען ילמד ליראה את ה' אלהיו וכו' לבלתי רום לבבו מאחיו הרי שמדת יראה הוא שמירה לבל יפול לגדלות ואעפ"י שיראה היא עקב לגבי ענוה צריך להיות בו זה העקב כי בגשמי חם אין לו עקב הוא בעל מום וכן ברוחני ומדת יראה נקרא עקב אם אין לו עקב מדת יראה נופל ח"ו בגדלות ונעשה בעל מום כמ"ש בגמרא דמגילה דף כ"ט כולכם בעלי מומין אתם אצל סיני כי השי"ת ברא כל העולמות להתגלות מלכותו היא מדת יראה ע"כ מדת יראה מושלת על כל העולמות וכן האדם כשמקבל ע"ע יראת הש"י וממליך הש"י על הכל אז הש"י נותן לו מדת מלכותו ומלך זה האדם על כל העולמות עליונים ותחתונים והקב"ה גוזר גזירה והוא מבטלה וז"ש בתיקונים בסוף תיקון שבעין וז"ל למלכא דהוה לי' שליחא מהימנא וכו' אמר לחיילוי אנא בעינא לשלטאה האי שליחא דילי עלייכו וכו' ויהא ברעו דילכון דאנא אשרי שמי עלי' וחותמא דיני בידי' דאיהו חותם הברית מלאכייא דסטרא ימינא ברכו לי' ואמרו נעשה ונשמע והוה אחרנין דהוו שנאין ליה ואמרו מה אנוש וכו' ע"ש והוא זה האדם אשר מקבל על עצמו עול יראה ומלכות שמים אז נותן לו השי"ת מדת מלכותו שהוא ימשול על כל העולמות עליונים ותחתונים וכמ"ש בשם הרב הק' בוצינא קדישא