אורח לחיים ש

הקדוש לכהונה עכ"ל ולפי זה מה זה שאמר אח"כ ואת אשר יבחר בו יקריב חליו ונראה דהנה השל"ה ז"ל כתב הר"ן איש היו צדיקים וכל הנשיאים שהקריבו בחנוכת המזבח היו ביניהם וכוונתם לשם שמים כמו נדב ואביהו וז"ל סוד החטאים האלו בנפשותם כל חטא הוא שוגג כי לא הזידו כי כוונתם היה בשביל נפשותם שנכש שלהם יזכה לדביקות גדול ולהשגה גדולה וענינם היה כנדב ואביהו שהם גדולי ישראל וכו' וכמו שהעיד משה לאהרן הוא אשר דבר ה' בקרובי אקדש וכו' אמנם עשו עבירה לשמה והתאוו לירש גדולה כדי שיגיעו להשגה גדולה קרובים למלכות שמים וכו' ומתו בנפשותם שריפת נשמה וגוף קיים ע"י הקטורת שהוא עבודה רוחניות המחבר עליון בתחתון וכן אלו הר"ן איש חטאו בנפשותם בשביל נפשותם ומיתתם הי' ע"י קטורת כמו נדב ואביהו ע"ש והנה החילוק שהיה בין נדב ואביהו ובין אהרן מפורש שם בפסוק על נדב ואביהו נאמר בקרבתם לפני ה' ר"ל שהתקרבו בעצמם באהבה רבה אל הקודש ובהפקרות נפשם בחפיצת ותשוקת נפשותם אל הקודש והשי"ת הזהיר לאהרן ואל יבא בכל עת אל הקודש כי אם בזאת יבא אהרן אל הקודש היינו במדת יראה הנקרא זאת יבא אל הקודש ולא במדת אהבה לבד וזהו שאמר בוקר ויודע ה' את אשר לו וידוע דעולם התענוג נק' אשר וזהו ויודע כמו וידע בהם את אנשי סוכות ופירש"י ז"ל ותרגומו ותבר בהון הוא לשון שבירה וזהו ויודע ה' ישבור ה' את אשר נו אלו החפיצים לדבק בו ולקבל תענוג בלי יראה והם הר"ן איש שמתו שריפת נשמה וגוף קיים שעשו מעשה נדב ואביהו וכן אירע להם אבל ואת הקדוש ואת היא מדה של יראה הנק' את כלומר מי שהוא בא אל הקודש במדת יראה הוא אהרן והקריב אליו כבר לפי שנאמר בו בזאת יבא אהרן אל הקודש ולפי שהר"ן איש כוונתם לשמים אבל שגו בזה וע"כ אירע להם כמו לבני אהרן והם היו חמשים ומאתים מחתות וקרח היה נגד אהרן וכמו שכתוב חמשים ומאתי' מחתות ואתה ואהרן איש מחתתו וקרח שהיה נגד אהרן ולא היה מכווין לשם שמים כמו הר"ן איש ע"כ נאבד ע"כ לאחר שהזכיר ואת הקדוש והקריב אליו הוא אהרן כבר קרב אליו ואת אשר יבחר בו יקריב חליו ואמר חל קרח שאתה נגד אהרן יהיה ג"כ שני מחתות ואת אשר יבחר בו אם באהרן אם בך יקריב אליו

רב לכם בני לוי עיין פי' רש"י ז"ל שם וז"ל בשם מדרש תנחומא וקרח שפקח היה מה ראה לשטות זה עינו הטעתו ראה שלשלת גדולה יוצאה ממנו שמואל ששקול כנגד משה ואהרן וכו' ולא ראה יפה לפי שבניו עשו תשובה ומשה הי' רוחה עכ"ל והנה יש להבין הלשון שאמר קרח שפקח היה מהיכן מוכח זה שקרח פקח היה וגם דחמר וקרח שפקח היה הול"ל וקרח שחכם היה ואפשר לומר דהנה במדרש תנחומא כתב למעלה וז"ל אמרו ז"ל חכם גדול היה קרח ומטועני החרון היה שנאמר ולבני קהת לא נתן כי עבודת הקוד' עליהם בכתף ישאו עכ"ל והנה בארון היו מונחי' הלוחות שנקראים עדות ואפשר לומר הטעם שהלוחות נק' עדות לפי שהלוחות היא תורה נק' חכמה שנאמר בתורה אני חכמה וחכמה היא בחי' ראיה וע"כ היא יראה הרוממת שירא לגשת אל האין שלמעלה כי החכמה מאין תמצא כי ראיה היא אותיות יראה והארון היה נושא את נושאיו ע"כ מי שהיה נושא את החרון היה הארון נושא ומגביה זה האדם הנושאו אליו אל בחי' חכמה הנקרא ראיה והיה לו עין לראות עתידות הוא בחי' אור הראשון שנברא ביום הראשון שהיה האדם רואה בו מסוף העולם עד סופו ולפי שראה השי"ת שאין כדאי לרשעים להשתמש בו גנזו בתורה לצדיקים וקרח שהי' ג"כ מנושאי החרון היה לו עין לראות עתידות וזהו הטעם שנקרא הלוחות עדות ע"ד שאמרו לא תהא שמיעה גדולה מראיה כי שמיעה היא על ידי עדות שהב"ד שומעין מעדות וע"כ הלוחות שבארון שהיו נושאים את נושאיהם ומגביהים שיהיו להם עין לראות עתידות הם נקראים עדות וז"ש וקרח שפקח היה מלשון פוקח עורים שהי' מנושאי הארון בודאי היה לו עין לראות עתידות מה ראה לשטות זה ומתרץ אדרבה עינו הטעתו לפי שראה עתידות שעתיד לצאת ממנו שמואל הנביא ע"כ עמד במחלוקת ומזה מוכח מה שכתוב בזוהר חדש בסופו בתיקונים דף ס"ט בדיבור המתחיל עוד לפרשת וירא אמר רבי