אורח לחיים רצו

אך בה' אל תמרודו ואתם אל תיראו את עם הארץ כי לחמנו הם סר צלם מעליהם וה' חתנו וכו' נראה דהנה האדם הנלבב בבואו אליו דבר יראה ונער מפשפש במעשיו ומתבונן בדרכיו עד שמוצא חסרונו הגורם הצער הזה וחוזר בתשובה שלימה ומדבק ביראת השי"ת בכל מה דאפשר וממילא בטל היראה והצער ההוא כמאמר הכתוב והי' כאשר תריד ופרקת עולו וכו' דכמו שמצות מגינים על ישראל כמו שאמרו רז"ל כן ח"ו בהיפך בהעשותו אחת מכל מצות ה' אשר לא תעשנה הוא נותן ח"ו כח לאומות העולם לשלוט וזהו הגנה ש הם וכשחזרו בתשובה נוטל חיות הקדושה מהם והם נופלים ואיתא בזוהר שחטא המרגלים הי' שראו שבמדבר הם ראוים להיות נשיאים על ישראל אבל לא בבואם לארץ ישראל ומחמת אהבת הכבוד והגדלות הוציאו דיבת הארץ כדי שישארו במדבר ע"ש וזהו שאמר אך לשון מיעוט כמ"ש רז"ל כל מקום שנאמר אכין ורקין חין אלא מועטין כלו' תמעטו עצמיכם ולא תאהבו הכבוד ובה' אל תמרודו ותשובו בתשובה שלימה על חסרונם הגורם היראה הרעה הזאת ותדבקו ביראת השי"ת אחר התשובה כי לחמינו הם ר"ל האומות הם נבראים שיקבלו ישראל תענוג מהם כמ"ש יעבדוך עמים רק מחמת העבירות נותנים כח בהם שישלטו על ישראל ח"ו ובהסר החיות והכח מהם ע"י התשובה יבטלו מעליהם וז"ש סר צלם מעליהם ע"י התשובה וה' אתנו חל תיראום אלא תדבקו ביראת השם

ועתה יגדל נא כח אדני כאשר דברת לאמר להבין מלת לאמר וגם ה' כתוב באל"ף דל"ת ונראה דהנה מרגלים פגמו בעולם הדיבור ופעלו גבורות במדת מלכות שם אדני והנה בקבלת שבת כתב האר"י ז"ל קול ה' בכח הוא מדת גבורה ע"כ וידוע דגדולה הוא מדת חסד ואהבה וזהו שהתפלל משה רבינו ע"ה יגדל נח ר"ל יבא למדת חסד ואהבה כח אדני ר"ל הגבורות של מדת מלכות ימתקו בחסדים גמורים כאשר דברת לאמר דהנה השי"ת אמר למשה אכנו בדבר ואורישנו ואעשה אותך לגוי גדול ועצום ממנו וזהו שהתפלל משה שהגבורות ימתקו בחסדים ויהי' הטובות שאמרת ליתן לו ואעשך לגוי גדול יהי' כאשר דברת ועל מה שאמרת לעשות לישראל לאמר יבוא לעולם המחשבה כי אמירה הוא בלב ושם ימתקו הדינין

א"י דהנה כתבתי פי' הפסוק כח מעשיו הגיד לעמו כח מעשיו היא חכמה כי חכמה הוא הכח של עולם העשי' כמ"ש ה' בחכמה יסד חרץ וכן בכאן כח אדני הוא חכמה הכח של עונם העשי' וזהו יגדל נא כח אדני שחכמה יגדל למעלה ויקבל מן רצון עליון שהוא חסדים גדולים ורחמים גמורים שאין בו דין כלל ויהי' כאשר דברת ודיבור הוא קשה לאמר יבא לעולם המחשבה וימתקו הדינין ע"י חסדים גמורים ופי' זה מרומז קצת בזוהר הקדוש

סלח נא לעון העם הזה כגודל חסדך וכאשר נשאת לעם הזה ממצרים ועד הנה להבין טענת משרע"ה וכי בשבי. שמחל כמה פעמים כל סרחונם ממצרים ועד הנה ימחול להם לעולם ונראה דכך הי' טענת משרע"ה דבאמת עפ"י השכל האנושי אדם הנולד מטפה סרוחה יש מאין ונתן לו השי"ת כח ושכל וחיות למשול בכל הנבראים היוכל אדם להתחכם ולידע חיך יש בו כח הדיבור וכח הראות וכח הידים ורגלים וכח השמיעה וכל הכוחות שבו לידע ולהבין חיך שיוכל לראות בעין ולשמוע באוזן וליקח ולישא בידים ולהלך ברגלים והכל הוא מאתו ית' ובהסיר השגחתו ח"ו מן אבר א' שבאדם יוסר כוחו מן האבר ההוא ואיך יוכל אדם למרוד בהשי"ת בכוחותיו ובטובותיו שנתן לו הש"י ונמצא לכאור' אינו כפי השכל שימחול לו השי"ת על חטאיו. אך באמת מחמת שהאדם מלובש בגוף בארבע יסודותיו והיצה"ר נברא להסיתו ולמשכו אחר תאוות הגוף ע"כ ברא השי"ת תשובה קודם שברא העולם וגם שהאדם בעל גבול ותכלית ואף אם עבר עבירה מעשיו ומחשבותיו הם בגבול ותכלית ועד מקום שורש נשמתו יוכל לפגום ולא יותר וחסדי השי"ת הוא בלי תכנית וגבול וקצבה וע"כ השי"ת כרוב רחמיו וחסדיו הגדולים אשר הם בלי תכלית וגבול הוא מוחל לאדם שכל עונותיו ופגמיו הם בגבול ותכלית וזהו טענת משה רבינו ע"ה אעפ"י שחטאו לפניך זה עשר פעמים סלח