אורח לחיים רפו

רצה להחזיר להם תשובה שיהא ניכר מתוך התשובה גדלותו ורוממותו אצל השי"ת שאמר לו הש"י ואתה פה עמוד עמדי ולהם צוה שיחזרו לאהליהם וע"כ כתוב וישמע ה' וידוע שעולם השמיעה הוא עולם התשובה ששם היה משה רבינו דבוק וע"כ כעס השי"ת עליהם וז"ש והאיש משה עניו מאד כלומר במדריגת מאד מדת מ"ה שהיה בו היה ענו והיה כותב חסר יו"ד לרמז שאין בו חכמה רק שהש"י נתן בו כח מ"ה כמאן דמנח דבר בכלי ריקן כנ"ל ובאמת אהרן שהיה בו מדריגת מ"ה באמרו זאת להוכיח את משה לא היה בו שמץ דבר מגדנות רק שכעס עליו השי"ת ולקה אותו בצרעת לפי שעה ותיכף נתרפא מחמת שהיה לו לחשוב שהיה רואה שהשי"ת דבר עמו תמיד ואם היה עניו הקושיא הזאת שפירש מהאשה ולא קיים מצות פ"ו לא היה השי"ת עמו תדיר כמו שכתוב באור החיים בפסוק ומדוע לא יראתם לדבר בעבדי במשה שהפגם נוגע אליו יתברך וז"ל שם חוזר השי"ת וטוען שהיו להם לשער בדעתם כי הוא עומד ומשמש לפני ה' ואם היה עושה עול לא היה ה' מסכים על ידיו אמור מעתה בה' דברתם וכו' ע"ש וזהו היה חטא אהרן אבל לא היה בו שמץ מגדלות כשהוכיח את משה ע"ז כי היה במדריגת מ"ה אבל מרים שלא היתה במדריגתו לקתה יותר ועל שאמר ויאמר ה' פתאום אל משה ואל אהרן וכו' אפשר לומר בשעה שהיו מדברים אל משה להוכיחו אז אמר ה' להם כדי לרמז להם מעלתו שלא היה חרה לו כלל ולא בקש עליהם להענישם וגם גילה להם טעם שלא השיבם כלום שהיה לו להשיב אליהם תשובה ולא גילה להם שהיה הדבר הזה בצווי ה' ואתה פה עמוד עמדי

והאיש משה עניו מאוד מכל האדם אשר על פני האדמה להבין יתור לשון על פני האדמה והיה די באמרו מכל האדם. ונראה דהנה האדם בכל דבר צריך לראות בפנימיות הדבר המחי' ולא לראות ולהביט בגשמיות הדבר ולהתבונן שכולם בחכמה עשית אפילו דברים הגשמיים הכל נברא בחכמה נפלאה המחיה את הדבר ההוא ונכון לדבק עצמו בניצוץ הקדוש המחיה הדבר ההוא ונא לדבק עצמו בתענוג הגשמי כי אם רוצה לקבל תענוג מדבר גשמי היא נכנע ומושפל תחת הדבר ההוא ומקבל תענוג ממנו וממליך עליו דבר גשמי אבל כשמדבק עצמי בניצוץ הקדוש והיא החכמה המחיה אותה נמצא מדבק עצמו בחי החיים שורש התענוגים וזהו פי' הפסוק לא יהיה לך אלהים אחרים על פני ר"ל לא תמליך על עצמך אלהים אחרים ושנא לדבק בכל הדברים הגשמיים לקבל מהם תענוג ונמצא חתה נכנע ומושפל תחת הדברים הגשמיי' וממליך עליך דברים גשמיים שאינם אלהות ואמר על פני ר"ל על פנימיות של כל דבר הניצוץ הקדוש המחיה הדבר ההוא והיא החכמה בכל הדברים תדבק עצמך לפנימיות הדבר ההוא החכמה המחי' חותה ונמצא דבוק בחי החיים שורש התענוגים והחכמה מאין תמצא ר"ל אם האדם הוא בחי' אין יכול לדבק בחכמה כי חכמה אותיות כ"ח מ"ה ובחי' משה שאמר ונחנו מ"ה שהיה תמיד תבוק לחכמה והרב המגיד זללה"ה אמר משל ע"ז מי שהוא עומד תמיד לפני המלך אעפ"י שעושין לו שלא בכבוד אינו מרגיש כלל כי הוא בטל ממציאות מפני יראת המלך וע"כ משרע"ה שהיה תמיד דבוק בהשי"ת אמר ונחנו מ"ה שהיה בטל ממציאות ולא היה מרגיש אף אם הי' מבזין אותו עכ"ד וז"ש והאיש משה עניו מאד מכל האדם ואמר על פני האדמה ר"ל שהיה משגיח בכל הדברים אל הפנימיות הדבר ההוא ואף על האדמה דבר גשמי היה מביט בפנימיות הדבר ההוא המחיה אותה והיא החכמה המחיה אותה והיה דבוק תמיד לחכמה חי החיים שורש התענוגים ומחמת שהיה דבוק תמיד להשי"ת לא היה מרגיש כלל אף אם היו מבזין אותו כי היה בטל ממציאות וע"כ אמר ונחנו מ"ה

פה אל פה אדבר בו ומראה ולא בחידות ותמונת ה' יביט ומדוע וכו' עיין פי' רש"י ז"ל ולהבין מה שאמר אדבר בו ולא אמר עמו וגם מה שאמר ותמונת ה' יביט ולא אמר יראה ונראה דבא נפרש ולומר ההפרש שבין נבואת משה לבין נבואת שאר נביאים דנבואת משה הי' מאספקלריא המאירה ונבואת שאר הנביאים היתה מאספקלריא דלא נהרא ואמרו רז"ל