אורח לחיים רנט

מה ביאתן למדבר סיני בתשובה אף נסיעתן מרפידים בתשובה ע"ש ומ"ש שם הרי שהיו ישראל אז בעולם התשובה ע"כ אמר בשנת היובל הזאת שהיו אז בעולם התשובה וע"כ לא נשנו מצות יובל במשנה תורה שאינו זה העולם ונח היה יכול לומר היובל הזאת ומחמת דיני יובל צריך לומר קודם דיני שמיטה כמ"ש וספרת' לכם שבע שבתות שנים וכו' וזהו מה ענין שמיטה אצל הר סיני שבשמיטה לא היה צריך לומר בהר סיני שבודאי היה בהר סיני שנאמרה עם היובל שהיה בודאי בהר סיני כמ"ש בשנת היובל הזאת אלא ללמד על הכלל שכולן נאמר פרטותיהן בהר סיני וע"כ השמיענו זו בשמיטה ונא במצוה אחרת שנאמרה עם היובל ביחד כנ"ל והקידוש של שנת היובל הוא העברת שופר ביום הכפורים שהוא בינה עלמא דחירות והוא בחודש השביעי ושביעי הוא מדריגת מלכות ועל ידי זה הוא ממשיך שנת החמשים שהוא יובל נגד חמשים שערי בינה ביום הכפורים של שנת חמשים ויום הכפורים שהוא בינה וע"י העברת שופר שהוא מרמז לאילו של יצחק ששרשו בינה ויוה"כ הוא בחודש השביעי ושביעי הוא מדת מלכות ועי"ז הוא מקדש שנת חמשים וממשיך שנת החמשים אל מדת מלכות מדרגת ארץ ועי"ז וקראתם דרור בארץ לכל יושביה ממש שהם יושבים תמיד בארציות יוצאים כולם לחירות מפני שממשיך היובל אל הארץ מדת מלכות ואח"כ אמר בשנת היובל הזאת תשובו וכו'

וכי תאמרו מה נאכל בשנה השביעית הן לא נזרע ולא נאסף את תבואתינו וצויתי את ברכתי לכם וכו' וזרעתם את השנה השמינית וכו' והארץ לא תמכר לצמיתות כי לי הארץ כי גרים ותושבים אתם עמדי להבין איך שייך שיכתב קושיות היצר בתורה וגם שאמר והארץ לא תמכר לצמיתות האיך שייך זה למעלה שלא נכתב עדיין נידון גאולת השדה והבית רק אחר כך וגם שאמר כי גרים ותושבים אתם עמדי אם גר אינו תושב ואם תושב אינו גר ונראה דהנה שמעתי בשם הרב הקדוש בוצינא קדישא מוה"ר דוב בער זללה"ה פירו' גדולים מעשה הצדיקי' יותר ממעשה שמים וארץ ר"ל שהשי"ת ברא שמים וארץ וכל העולמות יש מאין והצדיקים מביאין הכל לשורשם אל האין ועושים מיש אין עכ"ד ודפח"ח והנה במעשה המצות צונו הבורא יתברך להסיר מעולם המעשה אמונת העשיה רק להאמין בו ית' שהכל מאתו ית' וברצונו הוא מוריד שפע ברכה והצלחה אף בלי שום עשיה וצונו לקדש כל השביעית שהם כנגד עולם העשי' ונקדש שבתות שהוא יום העשיה כנגד עולם המעשה שלא לעשות בו שום מלאכה וכן בשמיטו' שנא לעשות שום מלאכה בעבודת השדה והכרם ויהי' הכל הפקר אף הגדולים מאליהם לכל אף לגוים שלא להאמין בשום עשי' הגשמיות רק הכל מאתו יתברך ולהביא כל העולמות אף עולם המעשה לשרשם אל החי"ן ולהאמין שעולם המעשה מתנהג מעולם המחשבה הוא שער אין כי אל"ף הוא כתר ויו"ד הוא חכמה ונו"ן הוא נו"ן שערי בינה עולם המחשבה עולם התענוג וידוע שכולם בחכמה עשית ואיתא בזוהר במחשבה אתברירו וכל העולמות כולם נבראו מעולם המחשבה עולם התענוג שהוא בינה ובכח חכמה כי חכמה בחי' אב ובינה היא בחי' אם כמ"ש כי חם לבינה תקרא וצונו הבורא יתברך למנוע המעשה מעולם העשיה ולמנוע ממלאכת הארץ כמו שבת בראשית כמו שפירש"י שבת לה' כשם שנאמר בשבת בראשית עכ"ל ואח"כ למנות שבע שמיטות ובשנת החמשים הוא יובל עלמא דחירות הוא בינה כדי להביא הכל אל עולם המחשבה שהוא בינה אף ארציות הגשמיות שמשם נעשה הכל כי במחשבה אתברירו ועל ידי מעשה המצות ואמונתינו בו ית' אנו מביאין הכל אף ארציות הגשמיות לשורשם שהוא בינה עולם התענוג והנה יש שני מיני תענוגים אחד הוא התענוג של המקבל שמקבל חסרונו ותענוג השני הוא תענוג של המשפיע ותענוג השני הוא יותר גדול מתענוג הראשון כי יותר מה שהעגל רוצה לינוק פרה רוצה להניק והנה במעשה המצוה של שמיטה ויובל נחסר שני תענוגים התענוג של המשפיע כי אי אפשר ליתן לעניים לקט שכחה ומעשרות וגם נחסר התענוג של העניים המקבלים שהוא הפקר לכל אף לבעלים ולעמי הארץ כל זמן שיש בשדה וזה שאמר וכי תאמרו מה נאכל וידוע שכל התענוגי' נקרא ע"ש אכילה כמ"ש כי אם הלחם אשר