אורח לחיים רל

העם וכוונתו ג"כ לעורר כל העולמות עליונים עד רצון עליון להשפיע למטה כמו שהטביע הבורא יתברך טבע זו בכל הנבראים שיניחו תענוג זה מלקבל שפע מלמעלה כדי להשפיע למטה כן עשה וירד מעשות החטאת וכו' מלקבל השפע והשפיע וברך את העם ויעורר ויגרום השראת שכינה למטה ולא הועיל ויצטער ואח"כ עשו משה ואהרן זה העובדא וזהו ויבא משה ואהרן אל אוהל מועד ובודאי מקבלין תענוג שבאו חל אוהל מועד ובפרט שהיו מתפללין שם כפי' רש"י ז"ל ופירשו מזה התענוג ויצאו ויברכו את העם והיו משפיעין למטה חל העם והיו מעוררין כל העולמות העליונים שיניחו מלקבל תענוג מעולם שלמעלה ממנו וישפיעו למטה ואחר כך וירא כבוד ה' חל כל העם וזהו גם כן פירוש הפסוק ויאמר משה זה הדבר אשר צוה ה' תעשו יירא אליכם כבוד ה' וצוה לשון התקשרות כמו צותא חדא כלומר זה הדבר אשר קשר ה' בכל הנבראים שיניחו מלקבל שפע וישפיעו למטה תעשו ותשפיע הכל למטה ותגרו' ותעורר כך בכל העולמות שיניחו תענוג זה מלקבל שפע וישפיעו למטה וירא אליכם כבוד ה' כנ"ל

וידבר ה' אל משה ואל אהרן לאמר אליהם דברו אל בני ישראל לאמר זאת החיה אשר תאכלו מכל הבהמה אשר על הארץ וכו' עיין פי' רש"י ז"ל זאת החיה לשון חיים לפי שישראל דבוקים במקום וראויים להיות חיים לפיכך הבדילם מן הטומאה וכו' להבין מה שאמר לאמר אליהם ואח"כ אמר דברו אל בני ישראל ואל מי אמירה הקודמת אשר חמר לחמר אליהם עיין פי' רש"י ז"ל בזה גם מה שאמר אח"כ דברו אל בני ישראל לחמר מלת לאמר אין לו פירוש אל מי יאמרו בני ישראל ונראה דהנה אמרתי פי' הפסוק תערוך לפני שלחן נגד צוררי דשנת בשמן ראשי כוסי רויה דאמרו רז"ל שעת סעודה שעת מלחמה היינו מלחמה עם היצר הרע דידוע שהשי"ת ברא כל העולמות בשביל מדת מלכותו שיתגלה בעולם ובשביל ישראל להיטיב להם מטובו ולהמשיך עליהם שלשה עשרה מכילין דרחמים כי מדרך הטוב להיטיב וע"כ ברא נשמת האדם כלול מכל העולמות העליונים והלבישו במלבוש הגוף ולפי שעושה מעשה הגופנית עם היצה"ר ככל הברואים צריך לקבל תמיד עול מלכותו היינו יראת ה' כי מדת מלכות הוא מדת יראה כמ"ש שום תשים עליך מלך שתהא אימתו וכו' וצריך האדם להיות תמיד ביראה זו הנקרא יראה תתאה שלא יפול למטה היינו בתאות ברואי עוה"ז הממלאים תאותם עם היצר בין אסור ובין מותר וזהו מדת מלכות שנברא עוה"ז בשבילו וכל השתלשלות עולמות עליונים עד שבא לעולם המעשה הזה הגשמי היה בשביל עוה"ז שתתגלה מלכותו ויראתו ואם הוא תמיד ביראה זו שלא לעבור פי ה' אם רואה שכבר נכשל ועבר פי ה' עושה תשובה על העבירה וע"כ כתב בהקדמת תיקוני' מאן דאית ביה יראת ה' אייתי ליה לידי ענוה דאיהו שכינתא עילאה דיראת ה' עקב לגבה ושכינתא עילאה היינו בינה עולם התשובה והוא עולם הענוה כי כשעושה תשובה מאהבה היינו בינה והוא מקיים וחטאתי נגדי תמיד רואה תמיד בחסרונו ושפלתו וכשהוא בהתמדה בתשובה זו ורואה תמיד חטאיו ומתחרט עליהם אז נמשך אליו ג"כ חכמה דלא אשתמודע אלא בביתיה היינו בינה כמ"ש בתיקונים תקונא תליתאה וכשבא אל חכמה אז בודאי לא יחטא לעולם כמ"ש בספרים והוא יראה עילאה הנק' יראת הרוממות כי אין אדם עובר עבירה אא"כ נכנסה בו רוח שטות היפך חכמה אבל כשהוא דבוק לחכמה לא יחטא לעולם וכתיב ה' בחכמה יסד ארץ כמ"ש איש מזריע תחילה וכו' וכל החיות של כל העולמות הכל הוא מחכמה המחיה הכל כמ"ש וחכמה תחי' בעלי' וחם האדם מבין תמיד שהחיות ותענוגו העולם הזה הכל הוא מחכמה אז בודאי לא יפול למטה למלאות תאותו בתענוגי עוה"ז שיש בו ניצוצות וחיות חכמה אשר הוא בגשמי המחיה אותו אלא טוב יותר להיות דבוק בחכמה חי החיים תענוג התענוגים ולא להדבק בתענוגי הגשמי שיש בו ניצוץ חכמה המחיה אותו והוא היה ונפסד כמו שאמרתי פי' הפסוק טעמו וראו כי טוב ה' אשרי הגבר יחסה בו כי כשהאדם מתבונן בכל הנאת הגשמי ותענוגיו הוא רואה בעין שכלו שהמחיה אותו הוא השי"ת היינו ניצוצי חכמה