אורח לחיים ר

אשוב שלא יקבלני אומרים לו צא ולמד ממעשה העגל שכפרו בעיקר ונתקבלו בתשובה ואין לומר כיון שגזירת מלך היה שישלוט בהם היצר כדי להורות תשובה א"כ לא היו חייבים כלל בדבר אלא צריך לומר שהיה הדבר הזה כמו נסיון כמו ששמעתי ענין הנסיון כמו העקידה ודומיהן שאמר הש"י לאברהם קח נא את בנך ובקש ממנו הש"י לעמוד בנסיון זה כמו שפירש"י ז"ל שם ומה היה צורך שיבקש ממנו הש"י נעמוד בנסיון ולהעלות את יצחק לעקידה וכי לא ידע אברהם שאם לא ישמע ח"ו ימות יצחק ביסורין גדולים ויהיה לו צער יותר מן העקידה אבל הענין הוא כשמנסה השי"ת את האדם אז לוקח ממנו זו האמונה שבידו ית' להמית ולהחיות ושמן תורק שמך כמו שמן ערב עם בשמים שעומד בכלי ואף על פי ששופך השמן מן הכלי נשאר הריח בכלי כן כל דבר שבקדושה שאע"פ שיצא האור נשאר הרשימה בו ומזה הרשימה שנשאר בו הוא מתחזק ומתאמץ ומתגבר לעשות רצון הבורא ית' ועומד בנסיון וכן היה בזה המעשה שישראל שבאותו הדור היו גבורים אז ושליטין ביצרם ולח היו ראוי' לאותה מעשה והיה גזירת מלך ניקח מהם האמונה גדולה שהיה להם אז ויוכל היצר לשלוט בהם אבל לפי גודל הארתם שהיו להם אז נשאר להם ג"כ גודל הרשימה מהאור שנלקח מהם והיו להם להתאמץ ולהתגבר בזה הרשימה שלא לחטוא והבחירה נתנה ביד האדם ואם היו מתאמצין ומתגברין ועמדו בנסיון ולא לעשות מעשה זו הי' חירות ממלאך המות ולא היו חוטאין לעולם כמו שאמרו שם בגמרא ולא היו צריכין לעשות תשובה אבל כיון שלא עמדו בנסיון ועשו אותו מעשה ונתקבלו בתשובה מזה הוא הוראת תשובה לרבים וזהו היה גזירת מלך לנסות אותם וליקח מהם האמונה גדולה שיוכל היצר לשלוט בהם והבחירה בידם כנ"ל על כן מעשה זו כיון שגזירת מנך לנסות אותם וליקח מהם האמונה גדולה אעפ"י שלא עמדו בנסיון אינם נקראין מזידין רק שוגגין שלא היה להם אמונה גדולה רק חטאם שלא התחזקו ברשימה גדולה מהאור שנשאר בהם ולעמוד בנסיון וזהו שוגג גמור וע"כ נזכר בכל הפרשה לשון חטא כנ"ל ובאמת אף השוגג צריך כפרה וזהו שאמר להם משה ועתה כלומר תעשו תשובה כמ"ש במדרש אין ועתה אלא תשובה ובזה שתעשו תשובה אעלה אל ה' יהיה לי עלי' אל ה' שהיה לו ירידה עבור חטאם כמ"ש לך רד וכשתעשו תשובה יהיה לי עלי' ומשה רבינו מסר נפשו עליהם כמ"ש ואם אין מחיני נא מספרך כן הודיע לישראל שימסור נפשו עליהם כדמיון הנותן מתנה לחבירו צריך להודיעו וזהו שאמר אכפרה בעד חטאתכם לשון מדבר בעדו אמר על עצמו שהוא יהיה כפרה ויקבל על עצמו מיתה בעד חטאתם

והביטו אחרי משה עד באו האהלה יש מרבותינו שדרשו מלמד שחשדוהו באשת איש והוא פלא גדול לומר שהיו טפשים כל כך לחשוד את משה באשת איש ונראה דאמרו חז"ל בסנהדרין בפרק ואלו הנשרפין דרש רב אחא ברבי חנינא מאי דכתיב אל ההרים לא אכל שלא אכל בזכות אבות ועיניו לא נשא אל גדולי ישראל שלא הלך בקומה זקופה ואת אשת רעהו לא טמא שלא ירד לאומנות חבירו ואל אשה נדה לא יקרב שלא נהנה מקופה של צדקה ע"כ ולהבין למה דרש ואת אשת רעהו לא טמא שלא ירד לאומנות חבירו ועפ"י פשוט יש לומר דדרש שלא רצה להנות מתענוג שנהנה חבירו ממנו ועל כן דרשו זה כי התחיל אל ההרים לא אכל שלא אכל בזכות אבות וא"כ מיירי בצדיק גדול שאינו צריך לזכות אבות רק בזכותו וא"כ למה חמר ועיניו לא נשא חל גלולי ישראל מה רבותא של עבד ע"ז וע"כ דרשו שלא הלך בקומה זקופה כי המתגאה כאלו עובד ע"ז וע"כ דרשו נמי ואת אשת רעהו לא טמא כי מאי רבותא על צדיק גדול שלא בא על אשת איש וע"כ דרשו נמי שנא ירד לאומנות חבירו ר"ל שלא רצה להנות מהתענוג שחבירו נהנה ממנו שזהו אצל צדיק גדול כמו אשת איש שנהנה מתענוג של חבירו כן מי שירד לאומנות חבירו נהנה ג"כ מתענוג של חבירו והנה פי' של ישמח משה במתנת חלקו נדפס בסידור האריז"ל שנטל משה האורות והכתרים שהם עדים של ישראל שנתנצלו מהם בחורב ונטלם משה והוא אינו רוצה להשאר באותן כתרים ושמח בחלקו ואינו מתאוה לחלקם של