אורח לחיים כ

וטעם הפרי שהוא מפנימיות האילן שוין וכן כל מה שנתהוה מן האדמה היתה בתכלית הזיכוך וגוף האדם שנתהוה ממנה היתה בתכלית הזיכוך ולא היה הגוף מושך הנשמה לתאות עולם הזה הגשמי אלא אדרבה הגוף היה מסייע להנשמה לעבודת הבורא והיה גם באדם החצוניות והפנימיות שוין ולא הי' באדם שום מניעה לעבודת הבורא אבל האדמה נא עשתה כן ולא הוציאה החומר בתכלית הזיכוך ע"כ גם גוף האדם אינו מזוכך ומושך הגוף את הנשמה לתאות עולם הזה ומן חומריות הגוף בא חטא אדם וזהו שאמר לפיכך כשנתקלל אדם על עונו הבא מחמת חומריות העב שיש בגוף שגרמה האדמה שלא שמעה לקול ה' להוציא חומר מזוכך שיהא פנימיות והחצוניות שוין נפקדה גם היא על עונה וזה שאמר השי"ת לאדם ארורה האדמה בעבורך כלומר בשבילך שהוציאה חומר עכור וזו גרם לך החטא וזהו שאמר בתחנה עלה במחשבה לבראתו במידת הדין כי השתלשלות בריאת כל העולמות הי' בעבור האדם שיהא האדם נברא מעליונים ותחתונים נשמה מעליונים וגוף מן התחתונים ויעבוד השי"ת עם הארציות כמ"ש בראשית בשביל ישראל שנק' ראשית והאדם שהיא סוף המעשה הי' במחשבה תחילה לבראתו בגוף מזוכך בתכלית הזיכוך שיהא הגוף מסייע אל הנשמה לעבודת הבורא שיהא טובים השנים מן האחד וכשלא הי' לו שום מניעה לעבודתו ית' מצד עצמו אם ישמע חל היצר ויחטא יהי' נדון במדת הדין אבל לבסוף המעשה כשבא לבריאת האדמה ראה שכבר חטאה האדמה ולח הוציא חומר מזוכך והי' צריך לבסוף לברוח האדם מן החומר בלי מזוכך המושך הנשמה אל תאותו הגשמיות ולא הי' יכול להתקיים אם הי' נידון במדת הדין ע"כ שיתף מדת רחמים והקדים למידת הדין והיינו דאמר ביום עשות ה' אלהים ארץ ושמים כי בסוף כשנברא האדם נברא במידת רחמים עם שיתוף מידת הדין וז"ש בראשית ות"י בחוכמא כי חכמה נק' ראשית כלומר בחכמה שהיא מחשבה ראשונה ברא אלהים את השמים ואת הארץ ותולדותיהם כלומר שהיה במחשבה ראשונה ונברא במחשבה עם אלהים שהוא דין ואח"כ אמר אלה תולדות השמים והארץ בהבראם ביום עשות כשבא לעולם העשי' ה' אלהים ארץ ושמים נברא ברחמים תחילה עם שיתוף הדין כנ"ל כי האדם נברא שיעבוד השי"ת בתמימות כמ"ש תמים תהי' עם ה' אלהיך והיינו תמים שיהא תוכו כברו ולא יחלק הדיבור מן הלב כי הלשון נקרא קולמוס הלב ושליח המצפון וע"כ צריך שלא ידבר הלשון דבר שקר שאינו בלב רק יהיה תמימות באחדות הלשון והלב ואז תהי' עם ה' אלהיך שישרה בך כמ"ש ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם בתוכם ממש והשי"ת אינו שורה באתרא דפרודא אלא בחתר שלום ובאחדות ואם הי' הארץ מוציא האילנות שיהא טעם העץ ופרי שוין כנ"ל והיתה בתכנית הזיכוך שיהא תוכו כברו הי' גם גוף האדם שנברא מן האדמה ג"כ בתכלית הזיכוך תוכו כברו ונמצא הגוף והנשמה הי' שניהם כאחד להתנגדות נגד היצר הרע בטבעיות וטובים השנים מן האחד הי' כח בידם לעמוד נגדו שלא לשמוע וכך עלה במחשבה לברוא האדם במידת הדין אם יחטא אבל אח"כ כשחטאה האדמה ולא הוציא דבר שיהא תוכו כברו אצל האילנות וזה גרם גם לאדם שיהא אדרבא הגוף שאינו בתמימות ואינו תוכו כברו מסייע ליצה"ר וכח גדול לנשמה לעמוד נגד היצה"ר שיש לו סיוע גדול מן הגוף וע"כ אלמלא הקב"ה עוזרו אין יכול לו וזהו ארורה האדמה בעבורך שהיא גרמה לך החטא כנ"ל וע"כ כשנתקלל האדם על עונו נפקדה גם האדמה וע"כ כשבא לברוא האדם וכבר חטאה האדמה הוצרך לבראתו במידת רחמים והקדים מידת הרחמים למידת הדין ואף שהשי"ת צופה ומביט עד סוף כל הדורות והי' יודע שיחטא האדמה עלה במחשבה לברוא האדם שהיא תכלית בריאת כל העולמות במידת הדין כי הבחירה נתנה ביד האדמה והידיעה של השי"ת אינו מזיק לבחירה כמ"ש בספרים

שם ברש"י אמר רבי יצחק לא הי' צריך להתחיל את התורה אלא מהחודש הזה לכם שהוא מצוה ראשונה שנצטוו ישראל ומה טעם פתח בבראשית משום כח מעשיו הגיד לעמו וכו' שאם יאמרו האומות לישראל לסטים כו' להבין זה אם האומות אינן מאמינים שסוס