אורח לחיים קפ

יותר שאין בו מצוה ואין מגיע לו תשלום שכר בעולם הזה בשביל שאינו עושה מאהבה ואם כן שמא יצטרך לבריות אבל כשהוא ותרן בטבעו ונותן באהבה וחסד ותיכף מעורר חסד ה' עליו שמשפיע שפע ברכה וחיים עד בני די בודאי לא יעני ובודאי יתעשר ואפשר שזהו פי' עשר תעשר ודרשו רז"ל בשביל שתתעשר והלשון משמע לכאורה שהוא כמו מצוה שיתן מעשר בשביל שתתעשר והלא טוב יותר שיתן בשביל מנות השי"ת ולא בשביל שיתעשר אלא כוונתם להסיר רוע לבב בנתינת הצדקה והמעשר בשביל זה מותר להיות כוונתו להעשיר כדי להסיר רוע נב למי שהוא קמצן בטבעו ויהיה נותן כדי להעשיר וכשמאמין זה באמונה שלימה יוכל ליתן בשמחה אבל מ"מ עיקר כוונתו יהיה לקיים מצות הש"י ואף שמתכווין ג"כ להעשיר יוכל לכווין ג"כ לקיים מצות השי"ת שיהיה לו נחת רוח ותענוג כשיהיה לי עשירות שישפיע עני מחסדו וטובו כי יותר מה שהעגל רוצה לינק הפרה רוצה להניק כי המשפיע יש לו יותר תענוג כשמשפיע ממקבל השפע וגם יוכל לכווין כשיהיה לו עשירות יוכל ליתן צדקה הרבה ולקיים מצות הרבה בממון ואף אם אינו מתכווין לכל זה רק הוא מתכווין להנאת עצמו בלבד ולא בשביל כוונת שום מצוה אעפ"כ כשמאמין בזה ומשפיע הוא מעורר חסדי ה' להיטיב אע"פ שאינו כדאי לקבל ברכה עד בלי די כי מדת חסד הוא השפעה לכל מי שיצטרך לקבל כי חסד הוא ח"ס דל"ת שחס על מי שהוא חסר ודל אע"פ שאינו כדאי וראוי וע"כ אמר ה' בחנוני נא בזאת אם לא אפתח לכם ארובות השמים והרקותוי לכם ברכה עד בלי די אע"פ שיהיה כוונתיכם רק להעשיר ולנסות ה' מותר בזה כדי לעורר חסדי ה' להיטיב עליו ובאמונה זו שמאמין שיבא לו עשירות עושה נחת רוח להשי"ת כמ"ש באברהם והאמין בה' ויחשבה לו צדקה וכשנותן הוא מעורר חסד ה' ומשפיע עליו עד בלי די וזהו פי' ויקחו לי תרומה כלומר שהם יקבלו שפע וברכה וחיים עד בלי די ני תרומה בעת שיפרישו ממונם לשמי כי כשיפרשו באהבה וחסד ורצון טוב אז תיכף יבא אליהם שפע וברכה עד בלי די ורש"י ז"ל פי' על ידבנו לבו לשון נדבה ורצון טוב וזהו שפירש"י יפרשו לי ממונם נדבה ונדבה הוא רצון טוב כלומר שיפרשו לי לשמי ממונם ברצון טוב ואהבה ואז הם יקחו שפע וברכה עד בלי די ואמר ויקחו כלו' שיהיה כוונתם בשעת נתינה שהוא לקיחה להם מה שיתנו לי תרומה כי יבא להם שפע וברכה ועל ידי כוונה זו יתנו ברצון טוב ופי' רש"י ז"ל לי לשמי כלומר שכוונה זו שהוא לקיחה להם יהא לשמי ולא להנאת עצמן אלא שיעבוד אותי עם העשירות שיבוא להם כי כל מה שברא הקב"ה בעולמו לא ברא אלא לכבודו ואין נאה לאדם לעבוד א"ע ומחמת כוונה טובה זו נא יקופח שכרו אדרבה יבוא לו שפע יותר כמ"ש בפסוק מלוה ה' חונן דל וגמולו ישלם לו ע"ש

א"י ויקחו לי תרומה מאת כל איש אשר ידבנו לבו תקחו את תרומתי מלת את לכאורה הוא מיותר וגם מה שאמר דבר אל בני ישראל וכו' וכי הערב רב היו פטורים מנתינת השקלים על המשכן ובפרט שזה היה כפרה על מעשה עגל והם היו העושים כמ"ש לך רד כי שחת עמך וכן כתוב בזוהר שהם היו העושים והטעו גם ישראל אח"כ בכשפיהם ונראה דשמעתי מחותני הגאון החסיד מוהר"ר ישכר בער זללה"ה ולקחת את כסף הכיפורים מאת בני ישראל ונתת אותו על עבודת אוהל מועד. דכתוב בתיקונים ביוה"כ צווחין ככלבין ואמרין הב הב לנא מזונא וסליחה וחיי ואמר גם על הסליחה צוחין ככלבא שצריך האדם לבקש על הסליחה לא מיראת עונש שעובד עצמו בזה אלא לבקש סליחה וכוונתו יהיה לתקן מה שפגם בשמותיו ולהוציא ניצוצות הקדושות שהוריד בקליפה עבור חטאיו להחזירם לשורשם. וזהו את כסף לשון נכסף נכספת הכיפורים כלי' החשק ורצון הסליחה שבקשו ונתת על עבודת אוהל מועד לתקן שם ולא להנאת עצמם יראת עונש ודפח"ח והנה זה הוא דוקא בבני ישראל שאוהבין את השי"ת ומפקירין עצמן על שמו לעשות לו נחת רוח אבל אי אפשר להיות מחשבה זו בערב רב שאינן עובדין רק מיראת עונש וכל חסד דעבדין לגרמייהו עבדין והמשכן הי' כפרה על מעשה עגל וזהו שאמר דבר אל בני ישראל ויקחו לי לשמי תרומה ואמר ויקחו בתוספת ואו לשון ודאי כלומר שבני ישראל זרע אברהם אוהבי