אורח לחיים קעד

ומעשים טובים שלך דהיינו בימי בחרותך תתן לי לשמי בלי שום פני' ומחשבה אחרת ואז כשתזהר בכל מעשיך בימי הבחרות שיהי' לשם שמים ותעבור רוב שנותיך בני חטא אז אתה בטוח גם לעת זקנותך שכלה כוחותיך וחושיך להזהר וישמרוך משמים כמו שנאמר רגלי חסידיו ישמור ואז יהיו כל מעשיך בבחי' יחוד ולא בבחי' אחוריים כל ימיך

לא תשא שמע שוא אל תשת ידך עם רשע להיות עד חמס עיין פי' רש"י ז"ל וז"ל לא תשא שמע שוא כתרגומו אל תקבל שמע דשקר אזהרה למקבל לשון הרע וכו' אל תשת ידך עם רשע הטוען את חבירו לתביעת שקר שהבטיחו להיות עד חמס עכ"ל וצריך להבין דאם קאי לאזהרה למקבל לשון הרע כתרגומו אל תקבל שמע שקר למה אמר לא תשא שמע שוא הול"ל נא תשא שמע שקר הלא יש חילוק גדול בין שקר לשוא כי שוא הוא לשנות את הידוע ושקר חין ידוע השקר בשעת אמירה אלא אח"כ נודע השקר כמ"ש בגמרא וגם מה שפי' רש"י ז"ל על אל תשת ידך עם רשע נא הבנתי אותו לפי פירוש הכתוב ונראה דהנה השי"ת הזהיר בתורתו על לשון הרע בכאן כפי פי' רש"י ז"ל ועל רכילות לא תלך רכיל וכו' והם מד' כיתות שאינם מקבלים פני השכינה והטעם כי כבר כתבתי במ"א באריכות כי אי אפשר לעבוד השי"ת אא"כ הוא באחדות גמיר עם כל ישראל כי כל ישראל הם נשמת אדה"ר וע"כ תקנו שקודם התפלה יקבל מצות עשה של ואהבת לרעך כמוך שזהו גוף התורה ואידך פרושה כמ"ש בשבת בגר שבא לפני הלל ע"ש וכתבתי במ"א באריכות והמקבל והמספר לשון הרע ורכילות גורם פירוד הלבבות וע"כ הורג שלשה והנה אמרו בגמרא דלישנא בישא אע"ג דקבולי לא מקבל מיחוש מיהא בעי' ועבירה הוא לו אם אינו מיחוש כמו שלמדו בגמרא שתלו הריגת ישמעאל בגדלי' הצדיק על שלא חש לדבר ולשון לא תשא הוא לשון התנשאות ולפי פירוש רש"י ז"ל והתרגום הוה ליה למימר לא תשמע וכו' אלא דרוצה לומר אעפ"י שצריך לחוש על לשון הרע וזהו נקרא נשיאה שמנשא הלשון הרע ואינו משליך לגמרי אלא שומר א"ע מהדברי לשון הרע הני מלי שצריך לחוש על לשון הרע היכא שהלשון הרע ששמע אינו לשנות הידוע כמו על עץ שהוא אבן אבל אם שמע לשון הרע שהוא לשנות את הידוע זה אסור לישא ואסור לחוש על לשון הרע זה וזהו לא תשא שמע שוא דבר לשון הרע שהוא שוא לשנות את הידוע לא תשא אותו ולא תחוש כי בדבר שהוא מיחוש ומשמר א"ע הוא נפרד הלבבות קצת ואינו מקיים ואהבת לרעך כמוך וע"כ הזהיר בדבר הידוע שהוא שוא נא תשא אותו ולא תחוש כלל ואמר אח"כ אל תשת ידך עם רשע וכו' אפשר לומר דהנה כתבתי במ"א באריכות אם אדם יש לו ח"ו איזה נפילה צריך לפשפש במעשיו ולשוב בתשובה ולהתודות על עון שמצא אחר הפשפוש ואח"כ יעשה צדקה ויקוים בו פיזר נתן לאביונים וצדקתו עומדת לעד היינו הקרן לעוה"ב וקרנו תרום בכבוד מנפילתו היינו הפירות של הצדקה בעוה"ז. אבל אם מפזר ממון לצדקה ואינו שב בתשובה שלימה מקודם אעפ"י שגדול כח הצדקה שאינו נופל ומאריך ברשעתו כל זמן שהוא מפזר לעניים כמו שמצינו בדניאל שאמר לנבוכדנצר וחטיך בצדקה פרוק וכו' הן תהיה ארכה לשלותך ובאמת כל זמן שנתן נבוכדנצר צדקה ופיזר לאביונים אעפ"י שאחז ברשעתו לא הי' לו נפילה כי גדול כח הצדקה וזה האיש שמפזר ממון לצדקה כדי להאריך ברשעתו מי שעושה כן נק' חמסן כי חמסן יהיב דמי ומקבל החפץ מחבירו בע"כ של חבירו כן הדבר הזה מי שהוא אוחז ברשעתו ונותן צדקה להאריך ברשעתו זה אינו ניחא קמי קודשא ב"ה להאריך ברשעתו רק בכח הצדקה שגדול כחה הוא מאריך לו וכמ"ש בגמרא ודניאל האיך השיא עצה זו לנבוכדנצר ע"ש וזה נקרא כמו חמסן והנה הצדקה נקרא ידך כי הוא מצוה התלוי בידים כמ"ש נתון תתן לא תקפוץ את ידך וגם כתוב מסת נדבת ידך אשר תתן ונדבה פירש"י ז"ל לשון רצון טוב והאיך אמר נדבת ידך הלא הרצון אינו תלוי ביד אלא פירושו הרצון של הצדקה והפיזור לאביונים אשר תתן וזהו מסת נדבת ידך אשר תתן הרצון מהצדקה אשר תתן וזה שאמר אל תשת ידך כלומר שלא תתן הצדקה שלך עם הרשע בעוד שאתה מחובר עם הרשעות כי בדבר הזה שאתה נותן צדקה ותאחוז ברשעתך אתה מעיד