אורח לחיים קע

מאמין שהכל מאתו ית' והוא מנהיג עולם העשיה הטבעית כרצונו וכמו שכתבתי במ"א ששמעתי מהרב בוצינא קדישא מוהר"ר אברהם בן הרב בוצינא קדישא החסיד המפורסם מוהר"ר דוב בער זלה"ה שע"כ צוה השי"ת לקדש כל השביעית היינו בימים לקדש השבת ובשנים שמיטה יכו' היינו שלא לעשות מעשה בעולם המעשה מדת השביעית ולקדש אותו להש"י ולהאמין שהוא מנהיג עולם העשיה הטבעית כרצונו עכ"ד ודפח"ח. וזהו כשיקדש השש מדות לעבודת הבורא אז ובשביעית כשיבוא למדה השביעית יצא הגוף חפשי מן חנם כי חנם נקרא הקליפה יצא הגוף חפשי מן קליפת עולם הזה ואם בגפו יבא כי ראינו שהגופים אינם דומין זה לוה וכשאביו ואמו הם טובים ומתקדשין ומטהרין בעת הזווג אז הגוף הנולד מהם ג"כ הוא טוב והוא מזוכך ואינו דבוק לתענוגי הגשמי רק אדרבה כשעושה מעשה הגשמי הוא עושה ביראה שירא למלאות תאותו כמו אביו ואמו שכבר הכניעו כל מדותיהם ליראת ה'. כן נולד מהם גוף זך ונקי ומדובק ביראת ה' וידוע שבחי' יראה ואהבה שעובדין בו הש"י נקרא בחי' גדפין שפורחין בהם לעילא. כי אורייתא ומצוה בלא דחינא ורחימא לא פרחת לעילא אלא שהאדם אינו צריך לראות רק שיהיה בבחי' יראה לבד שהיא בחי' אשה יראת ה' וממילא בא אח"כ בחי' אהבה מהש"י שנקרא דכר ודרכו של איש לחזור אחר אשה כמ"ש במ"א בשם הרב הנ"ל וזהו שאמר אם בגפו יבא כלומר שהגוף בא צלול ונקי וברור מאביו ואמו שהיו מקדשין אותו בזווגיהם ובא הגוף בבחי' יראה הנק' גפו ולא אמר כן יצא כי לא יצא כך בבחי' יראה לבד אלא אח"כ יבא לו בחי' אהבה מאת הש"י הנקרא ג"כ בחי' גף וזהו שנית בגפו יצא שיצא בשני גפים ואם בעל אשה הוא כלומר שהגוף נולד מאביו ואמו שהם מדובקים בתענוגי העולם הזה ואינם מתקדשין בזווגיהם ונולד מהם גוף בעל תאוה הנקרא בחי' אשה וכבר מילא תאותו בתאוות הגשמי אף בדברים האסורים כי נמשך אחר היצר הרע וזהו הגוף כשתרצה להגביהו אל הנשמה שיהא בבחי' עברי שיעבוד הש"י צריך להכניע השש מדות בטורח גדול ולשוב בתשובה על כל מה שפגם בתענוגי הגוף וזה ויצאה אשתו עמו כלומר שיראה שאשתו הם התענוגים שפגם בתאוותו יצאו התענוגים השפלים שפגם יצא ג"כ עמו ולתקן מה שפגם ולהכניע כל המדות כנ"ל

ורפא ירפא דרשו חז"ל מכאן שניתן רשות לרופא לרפאות ומה שאמרו מכאן שניתן רשות לרופא ולא אמר מכאן שניתן רשות להחולה לרפאות עצמו אפשר לומר דהנה נדפס בצוואת ריב"ש זלה"ה וז"ל כאשר גופו נחלש גם נשמה נחלשת ואינו יוכל להתפלל כראוי אע"פ שהוא נקי מעבירות לכך צריך לאדם לשמור בריאת גופו מאוד עכ"ל וזהו שאמר מכאן שניתן רשות לרופא וכו' כי להחולה בעצמו בוודאי הוא מצוה להשתדל להרפא ויקיים ושמרתם לנפשותיכם ואין לומר שיניח הדבר על בטחונו בהשי"ת כי כאשר נחלש וגופו גם הנשמה נחלשה ואין בו כח בנ"ר שלו להתחזק עצמו על הבטחון לבד על כן מצוה שיעסוק ברפואות לקיים ושמרתם לנפשותיכם וגם כדי שיוכל לעבוד השי"ת כי כאשר גופו חולה גם הנשמה נחלשת ואינו יכול להתפלל וללמוד ולעסוק במצוה אבל ח"ו לא ישים בטחונו בהרופא והרפואות לבד רק יתפלל אל ה' שהוא הרופא חולים והוא הבורא רפואות שיזמין לו הרפואה והעשבים הצריכין לו והשייכים לחלשתו ומקרא מלא כתוב בדברי הימים ב' קפיטל ט"ז אצל אסא וגם בחליו לא דרש את ה' כי אם ברופאים הרי אם היה דורש את ה' אף אם הי' דורש גם ברופאים לא הי' דבר הכתוב שעשה שנא כהוגן חלא הי' כעביד מצוה ועל כן אמר מכאן שניתן רשות לרופא לרפאות כלומר הרופא שהוא איש בריא וחזק בגופו ושכלו והאיך מלאו לבו לעסוק ברפואות והי' לך לידע שהשי"ת הוא הרופא חולים אבל מדכתיב ורפא ירפא ופי' רש"י ז"ל כתרגומו ואגר אסיא ישלם מזה נשמע שאין עבירה לרופא לרפאות ברפואות הגשמיות אלא רשות אצלו כמו שירצה ואם בטחונו של הרופא חזק מאוד בהשי"ת ואינו מאמין כלל ברפואות הגשמיות אז רשות אליו למנוע עצמו מליתן רפואות אבל אמר שרשות בידו ליתן רפואות חם ירצה אבל אצל החולה בעצמו בוודאי הוא מנוה לעסוק ברפואות הגשמיות וכו' רק שיבקש וידרוש