אורח לחיים קמב

מלשון חיל כיולדה ואהיה חולי ארץ שאפחד מן הארץ ולא אעבור החול וזהו וישב הים לפנות בוקר שעשה תשובה לפנות בוקר. לאיתנו נתנחי הראשון שיהא החול מדת יראה שלו לבל יעבור הגבול העפר אף אם יהמו מימיו וכיון שעשה הים תשובה וידוע שעולם התשובה הוא עולם הענוה וכמ"ש בהקדמת תיקוני' תיקונא תמינאה שהבאתי כמה פעמים וכיון שבא בעונם הענוה וראה שהוא בעצמו חטא חטא של אדם הראשון ונגזר מיתה על האדם על כן לא רצה לפלוט המצרים שמתו ורצה לקבל ג"כ עונשו של הקב"ה על האדם הוא המיתה ורצה לסבול המצרים שמתו. עד שרמז לו השי"ת אל הים לפלוט אותם אל היבשה ונא יסבול המתים והטעם כי באמת לא היה הים בחטא ובגזרת אדם הראשון רק שחטא כעת ועשה תשובה וכיון שלא היה בגזירה של אדם על כן אין הים כעת סובל המתים ולפי דברי הגמרא שטען שר של ים כלום יש עבד שנותן לו רבו מתנה וחוזר ונוטלו ממנו כי רצה עכ"פ לסבול ולקבל המתים עתה מחמת שהעיז עתה ואף שנא היה בגזירת אדם רצה לקבל עתה העונש פעם אחד והיה אצלו זה העונש שיקבל המתים ולטעום טעם מיתה כמו מתנה. וכמו שדרשו רז"ל והנה טוב מאד זה מות עד שהבטיחו הש"י ליתן לו פעם אחרת מנחל קישון כן יש לומר לפי דבריו הנ"ל. ועוד אפשר לומר פירוש וישב הים לאיתנו לתנאי הראשון דרש"י ז"ל פירש בפ' בראשית יום הששי הוסיף ה' ביום הששי לומר לך שכולם תלוים ועומדים עד יום הששי שהתנה הקב"ה בכל מעשה בראשית אם יקבלו ישראל מוטב ואם לאו אחזיר אתכם לתהו ובהו. וכאן בהים העביר ולא רצה להניח את ישראל עבור בגבולו כדי לקבל התורה אשר זהו כוונת יציאת מצרים כמ"ש בהוציאך את העם וכו' תעבדון חת האלקים על ההר הזה. ועל כן עשה השי"ת את הים לחרבה ובטל מציאותו וכמ"ש בספר הנזכר וגם באור החיים כתוב כן בפירוש השני וכיון שעשה הים תשובה וקיבל על עצמו מה שהמליך השי"ת עליו החול קיבל על עצמו התנאי הראשון שהתנה הקב"ה עם כל מעשה בראשית שיהיו תלוים ועומדים עד יום הששי שיקבלו ישראל את התורה אז יהא קיומם והניח את ישראל עבור בגבולו כדי לקבל התורה וקרע עצמו לי"ב קרעים להניח לעבור לכל שבט ושבט

אז ישיר משה ובני ישראל את השירה הזאת לה' ויאמרו לאמר אשירה לה' כי גאה גאה סוס ורוכבו רמה בים עזי וזמרת יה ויהי לי לישועה מה שאמר ישיר לשון עתיד עיין פירש"י ז"ל ובגמרא ברכות אמרו על פסוק ולא יאמרו עוד חי ה' אשר העלה את ב"י מארץ מצרים כ"א חי ה' אשר העלה ואשר הביא את זרע בית ישראל מארץ צפונה ומכל הארצות וכו' ולא שתעקר יציאת מצרים אלא שתהיה שעבוד מלכיות עיקר ויציאת מצרים טפל. וידוע שכל מגמתנו ועבודתנו עד ביאת המשיח לעשות יחוד הוי"ה ואדני הם וא"ו ה"א והם שמונה אותיות. וזהו אז כשיבוא משיח צדקינו ויהיה יחוד השמונה אותיות הוי"ה ואדני ישיר משה ובני ישראל שהם ישירו על גאולתם משעבוד מלכיות שהוא עיקר את השירה הזאת ואת הוא טפל לה כמו שדרשו חז"ל את בשרו את הטפל לבשרו וזהו את השירה הזאת שתהיה הזאת של יציאת מצרים טפילה להשירה שישיר משה ובני ישראל אז ולא שתעקר הנס של יציאת מצרים מלהזכירו אלא שתהיה טפילה. ויאמרו לאמר שהשירה הזאת אמרו נאמר אל עולם המחשבה בינה כי אמירה בלב כמו כי תאמר בלבבך אל דרגא דאפיק יתהון ממצרים

א"י אז ישיר משה ובני ישראל את השירה הזאת לה'. נראה לפרש ע"ד שאמרו רז"ל בברכות בפסוק ולא יאמרו עוד חי ה' אשר העלה ב"י ממצרים כי אם וכו' לא שתעקר יציאת מצרים לגמרי אלא שתהיה שעבוד מלכיות עיקר ויציאת מצרים טפל ורש"י ז"ל פירש אבל מדרשו מכאן רמז לתחית המתים מן התורה ע"כ ולפי פירושו דקאי על לעתיד לבוא הכי פירושו אז ישיר משה ובני ישראל כלומר לעתיד ישיר משה ובני ישראל על גאולת שעבוד מלכיות את השירה הזאת ואת הוא לשון טפל כמו שדרשו רז"ל את בשרו את הטפל לבשרו כלומר השירה הזאת יהי' טפילה לשיר שישורו לעתיד ויציאת מצרים לא יעקר לגמרי אלא שתהי' טפילה לשיר של עתיד לבוא וע"כ אמר השירה הזאת לשון נוק' שהוא טפילה אל השירה שלעתיד שהוא בחי' דכר.