אורח לחיים קלג

כל כך בהמצא לנפשו איזה זכות או איזה תירץ אלא אדרבה הוא בעצמו יגדיל הדין על עצמו ויחשוב כמו שכתב בתקוני' תיקון חמישאה וז"ל להתיצב על ה' דאע"ג דבנייהו אינון ישראל לית להון רשות לאעברא על דינא דאורייתא בדינא אתייהבת ואומי עלה דנא יעבר עלה עכ"ל ולשון פסח פירש"י ופסחתי וחמלתי ודומה לו פסוח והמליט וזהו ושחטו הפסח כי בהתרחקו מעצמו במחשבתו חמלת ה' אשר באמת על נשמות עמו ישראל ויגדיל על עצמו הדין וזהו ושחטו הפסח חמלת ה' אלא יגדיל הדין על עצמו ועל ידי זה יתחרט באמת ויתמרמר על חטאיו מאוד ומחמת זה יבא לידי שפלות וזהו ולקחתם אגודת אזוב כלומר שתקחו לנפשכם שתהא במדריגת אזוב הוא שפלות כמו שפירש"י ז"ל בפרשת מצורע וז"ל ושני תולעת ואזוב מה תקנתו ויתרפא ישפיל עצמו מגאותו כתולעת וכאזוב עכ"ל וטבלתם בדם והדם הוא דין ונתתם על המשקוף ועל שתי המזוזות הוא צורת הפתח כלומר שתגדילו על עצמיכם הדין בפיכם ובלבכם וכתיב שמור פתחי פיך וכשתהיו מחמת זה בשפלות גדול והש"י הוא שורה את דכא ושפל רוח וזהו ועברתי בארץ מצרים מצ"ר י"ם להפרע ולנגוף הרע אשר משכו על עצמם וקשור בם וראיתי הדם כלומר הדינים אשר אתם בעצמכם מגדילים ופסחתי וחמלתי עליכם

ויהי מקץ שלשים שנה וארבע מאות שנה ויהי בעצם היום הזה יצאו כל צבאות ה' מתרץ מצרים הקשה באור החיים על ויהי מקץ שלשים שנה וארבע מאות שנה נא אמר הכתוב מה היה ואם נתכוון על היציאה הרי אמר פעם שנית ויהי בעצם היום הזה יצאו וכו' וגם מה צער ירמוז בתיבת ויהי ע"ש ועיין פירש"י ז"ל שלשים שנה משנגזר גזירה בין הבתרים עד שנולד יצחק ושם נאמר לאברהם כי גר יהיה זרעך ועבדום וענו אותם ארבע מאות שנה ומשנולד יצחק עד יציאתן ממצרים היה ארבע מאות שנה וכשתמנה ארבע מאות שנה משנולד יצחק תמצא מביאתן למצרים עד יציאתן רד"ו שנה זה אחד מהדברים ששינו לתלמי המלך ע"כ ובאמת בבין הבתרים נגזר גזירה כי גר יהיה זרעך ועבדום וענו אותם ארבע מאות שנה וא"כ נגזר גירות ושיעבוד ארבע מאות שנה ואף כשתחשוב משנולד יצחק היו בגירות אבל לא היו אז בשיעבוד ועיין בסדר אגדה שכתבתי שיש עוד טעם ע"ז שנא היו במצרים רק רד"ו שנה שקושי השיעבוד היה משלים להם לגאולה ושם כתבתי ששני הטעמים צריכין זה לזה כי נגזר עליהם צער גירות וצער שיעבוד ארבע מאות שנה ומשנולד יצחק היה להם צער גירות ולא צער שיעבוד וקושי השיעבוד ביותר שהיה להם משנולד' מרים עד יציאתן היה מצטרף אל הגירות משנולד יצחק ונתקיים כי גר יהיה זרעך ועבדום וענו אותם ארבע מאות שנה ושם כתבתי מה ששמעתי מאדוני אבי זלה"ה פירש האגדה ברוך המקום שחישב את הק"ץ לעשות כמו שנאמר לאברהם אבינו ע"ה וכו' ר"ל שאנחנו מודים ומברכין להשי"ת מה שחשב את הק"ץ משנולד יצחק אל רד"ו שנה שהיו במצרים להיות ארבע מאות שנה ודפח"ח וזהו שאמ' ויהי מקץ ר"ל ע"י צער גירות שהיה לאבות מן הק"ץ שנה משנולד יצחק וכבר נשלם להם ל' שנה קודם שנולד יצחק כפירש"י ז"ל והארבע מאות שנה שנגזר על זרעו של אברהם גירות ושיעבו' הצער גירו' ק"ץ שנה עלה להם לחשבון ארבע מאות שנה שנגזר עליהם גירות ושיעבוד וגם לרמז ויהי מקץ כי בכל מקום פירושו של מקץ מסוף כלומר הצער של קושי השיעבוד שהיה להם לישראל בסוף השיעבוד היה מצטרף עם הצער גירות של אבות משנולד יצחק עד ביאתם למצרים שהיה צערן בגירות מאה ותשעים הנרמז בויהי מקץ כמו שכתבנו ובזה נשלם ונתמלא גזירת בין הבתרים אשר נגזר עליהם גירות ושיעבוד ארבע מאות שנה כמו שנאמר ידוע תדע כי גר יהיה זרעך בארץ לא להם ועבדום וענו אותם ארבע מאות שנה ובצער הנרמז בתיבת ויהי מקץ נשלם ארבע מאות שנה אף שלא היו במצרים אלא מנין רד"ו ושני הצער וגירות ושיעבוד נרמז בתיבת ויהי מקץ כנ"ל ויהי בעצם היום הזה יצאו וכו' אולי ירמז בצער ויהי כי באמת שיצאו ממצרים שהקב"ה בעצמו גאלם ולא ע"י מלאך כמ"ש האריז"ל שהיו אז ישראל במ"ט שערי טומאה והמלאך היה נתפגם בעצמו בהכנסו לשם והוצרך השי"ת בעצמו להוציאם משם מחמת אהבת ישראל והבטחתו לאברהם אבינו לגאלם ירד בעצמו