אורח לחיים קכ

ראה ראיתי את עני עמי אשר במצרים ואת צעקתם שמעתי מפני נוגשיו וכו' וארד להצילו מיד מצרים:

ועיין מ"ש לעיל פי' זה הפסוק ועל פי הפשוט אע"פ שלא היו ישראל אז ראויים לשמוע צעקתם שהיו ערום ועריה אעפ"כ שמע ה' צעקתם מפני נוגשיו כי השי"ת יבקש הנרדף הרי מחמת שהי' לישראל גודל הצער והיסורין וצעקו מחמת היסורין וזה הצעקה עלה אל ה' וריחם עליהם כמו שכתבתי פי' הפסוק ותעל שוועתם אל ה' מן העבודה אע"פ שלא היו צועקין אל ה' לרחם עליהם אלא צעקו מן העבודה אעפ"כ שמע ה' וריחם עליהם וזהו מפני נוגשיו שמעתי גם צעקם כזה ע"ש והישועה להם לא הי' בדין ובמשפט כי לא היו ראוים אלא התפשטות מדת חסד שאהב את ישראל באהבה ראשונה שברא את העולמות בשביל ישראל שנק' ראשית ומחמת זה האהבה המשיך עליהם מדת חסד ואהבה ומדת חסד הוא אהבה ורוצה להשפיע כי מדרך הטוב להיטב אע"פ שאינו ראוי לקבל אעפ"כ הוא ח"ס דלת נוטריקון של חסד חס דלת ר"ל הוא חס על מי שהוא בבחי' דלת וצריך לקבל השפע משפיע לו אע"פ שאינו כדאי וראוי וזהו פי' הפסוק ואהבת עולם אהבתיך על כן משכתיך חסד שנאמר פסוק זה על גלות מצרים אהבת עולם ר"ל זה האהבה ורצון שיהי' לפני ר"ל זה האהבה ורצון שיהי' עולם אהבתיך מחמת אהבתך שאהבתיך אהבה ראשונה ועל כן בראתי העולמות בשביל אהבת ישראל על כן משכתיך חסד ר"ל משכתיך ממצרים במדת חסד חס דלת אעפ"י שאינו ראוי והגון וידוע דיום הוא כינוי לחסדים כמו שכתוב יומם יצוה ה' חסדו וזהו שאמר ויהי לשון צער ר"ל מחמת גודל צערן של ישראל שצעקו מגודל העבודה והיסורין ביום ר"ל באו בחסדים להושיע אותם ממדת חסד ואהבה ראשונה ואע"פ שאינם ראוים ועל כן דיבר ה' אל משה אף בארץ מצרים מקום גילולים וטומאה אף שמשה רבינו ע"ה לא רצה להתפלל במצרים כמו שכתב רש"י ז"ל בפי' הפ' כצאתי את העיר אפרוש כפי וז"ל אבל בתוך העיר לא רצה להתפלל לפי שהי' מלא גילולים עכ"ל ואם קשה האיך הי' התגלות הנבואה למשה במצרים אלא מחמת שהי' התפשטות אהבה וחסדים לישראל על כן היה הנבואה אף במצרים מקום טומאה כמו שאמרו רז"ל כלתו בשוק של בורסקי דומה לו כשוק של בושם וכן כאן מחמת אהבה לישראל ורצה לגלות מלכותו עליהם התגלה נבואתו אל משה גם בארץ מצרים מקום טומאה ואפשר לומר שגם הטעמים אשר על פסוק זה מורה על פירוש הנ"ל דהנה שמעתי מידידי מחו' הרב הגאון בוצינא קדישא החסיד המפורסם מוהר"ר לוי יצחק שיח' אב"ד דק"ק בארדיטשוב בשלש עשרה מדות הנכתב בתורה שבכתב כנגד שלשה עשרה מדות שהתורה נדרשת בהם בתורה שבע"פ ומדה ראשונה שבע"פ הוא קל וחומר הוא כנגד אל מדה ראשונה בתורה שבכתב ועל כן כשהתפלל משה רבינו ע"ה על מרים במדת אל שהוא חסדים גמורים ואמר אל נא רפא נא לה השיב לו השי"ת כנגדו קל וחומר מדה ראשונה בתורה שבע"פ קל וחומר לשכינה י"ד יום אלא אמרינן דיו וכו' וע"כ תסגר שבעת ימים וכן מדה שני' בתורה שבע"פ הוא בגזירה שוה הוא כנגד רחום כי אי אפשר לעשיר לחוס על עני אלא א"כ שם כל מחשבותיו בחסרונו של עני ובהנהגותיו והוא בגזירה שוה במחשבתו ובלבו עם העני על כן הוא מרחם על העני ונמצא רחום כנגד גזירה שוה וחנון הוא כנגד בנין אב בתורה שבע"פ כאשר כתוב וחנותי את אשר אחון אעפ"י שאינו כדאי הוא נותן לו והוא כנגד בנין אב ר"ל כך הוא בנין ורצון אב לרחם על בנו אעפ"י שאינו כדאי והגון עכ"ל ובפסוק זה בתיבת ויהי הטעם רביע עליו שהוא ניקוד חולם המורה על מדת רחמנות כלומר מחמת צערן של ישראל כי כל מקום שנאמר ויהי היא לשון צער והשם יתברך שמע בצעקתם וראה בצערן כמו שכתוב ראה ראיתי את עני עמי אשר במצרים וריחם עליהם וע"כ הטעם רביע ניקוד חולם המורה על מדת רחמנות ועל מדת ביום הטעם עליו פשטא להושיע את ישראל כמו שהיו במדרגה אז רק במדת חסד ואהבה חס דלת התפשטות החסדים אע"פ שאינו כדאי רק באהבה ראשונה שברא את העולמות בשבילם כדי להיטיב לישראל ולהמשיך עליהם חסדו וטובו וכמ"ש כי אמרתי עולם כלומר העשרה מאמרות שאמרתי שיהי' עולם בשביל חסד יבנה בשביל מדת חסד וכמ"ש לעיל ועל מילת דיבר ה' הטעם דרגא תביר כמו ששמעתי מהרב החסיד המפורסם בוצינא קדישא