אורח לחיים קיד

וארא אל אברהם אל יצחק ואל יעקב באל שדי והנה אברהם היה בחי' חסד ותיקן מדתו עד שורש נשמתו כמ"ש ואברהם זקן בא בימים שבא למדת חכמה הנקרא זקן וכן יצחק שהי' בחי' גבורה תיקן עד שורשו בינה עולם המחשבה וכן יעקב שהי' בחי' תפארת תיקן עד שורשו בחי' הדעת שהי' מלבר בבחי' הדעת ומשה הי' מלגאו בבחי' הדעת וזהו שכתב רש"י ז"ל וארא אל האבות שהי' קשה לרש"י ז"ל כיון שהאבות הש"י נגלה אליהם ביסורין באל שדי מי שאמר לעולמו די וכו' למה כתב לשון וארא הוה לי' למימר ודברתי אל אברהם ואל יצחק ואל יעקב באל שדי כי דיבור הוא קשה וע"כ פרש"י ז"ל וארא אל האבות היינו שלש ראשונות שנקרא אבות בזה התגלות אל אברהם ואל יצחק ואל יעקב שהיה שורשם במקום גבוה חב"ד ואעפ"כ התגלות שלהם הי' באל שדי שסבלו כל ימיהם נסיונות וצרות מפני שלא גליתי עליהם שמי מלכות ה' זה הוא רחמים גמורים זה הוא בחי' הדעת וכן כתוב בזוהר בפסוק זה מה וארא ואדבר מיבעי לי' וכו' ועל דא כתיב וארא דחמי אינון גוונין דאתגליין וגוונין דלעילא סתימין דלא אתחזיין לא קאים אינש עלייהו בר ממשה ועל דא כתיב ושמי ה' לא נודעתי להם לא אתגליתי להון בגוונין עלאין ואי תימא דאבהן ולא ידעו בהו אלא הווי ידעו מגו אינון דאתגליין וכו' עכ"ל ע"ש וזה שמביא רש"י ז"ל דרשת רז"ל חבל על דאבדין ולא משתכחין יש לי להתאונן על האבות מה שאמר על דאבדין לשון אבידה האיך שייך לשון אבידה במיתת אבות הלא אמרו רז"ל יעקב אבינו לא מת וגם אמרו בגמרא שרב אשי הי' כועס על בר אבין ובר קופיק שהי' מדמה מיתתו לאבידה ושלהבת כי צדיקים אין נשמתן אבודה אלא היא בהשארת הנפש לעולם הבא עיין שם במהרש"א ז"ל אלא מה שאמר כאן הלשון חבל על דאבדין לשון אבידה היינו כוונתו שהי' להם נסיונות וצרות לאבד את גופן ומסרו א"ע אל הש"י וזהו חבל על דאבדין ואעפ"כ לא משתכחין לשון מציאה ר"ל ואעפ"כ לא מצאו את בחי' הדעת ולא הרהרו אחרי ואתה שיש לך בחי' הדעת והי' לך לידע שזה הכבדת עבודה הוא טובה להם ואעפי"כ אמרת למה הרעתה וזהו שאמר וארא אל האבות כי שלש ראשונות הם בבחי' ראי' ואמר באל שדי ר"ל שהי' להם נסיונות וצרות משונות ע"ד מי שאמר לעולמו די וכו' ושמי היא מדת מלכות בחי' דין ה' בחי' רחמים לח נודעתי להם ר"ל לא נתגלה להם בחי' הדעת שידעו ששמי מדת מלכות בחי' דין הוא ה' בחי' רחמים ואע"פ שלפי הנראה הוא בחי' דין אעפי"כ הוא רחמים גמורים וע"כ כתיב לא נודעתי לשון נפעל ר"ל שלא נתגלה עדיין בחי' הדעת אף לאבות ששרשם במקום גבוה ועמדו בנסיונות וסבלו צרות משונות ולא ידעו והבינו שזה הוא טובה להם ואעפי"כ לא הרהרו אחר מדותי ואתה בחי' הדעת אמרת למה הרעתה והי' לך לידע שזהו טובה ולא רעה ואמר וגם אני שמעתי את נאקת בני ישראל ר"ל עלי לקיים אשר נשבעתי לאבות ואזכור את בריתי ר"ל אגלה מדת הדעת על ידך ואז יהי' זווג יסוד ומלכות וישפיע מדת יסוד למדת מלכות ומדת יסוד הוא בחי' ברית וזהו ואזכור שיהי' בחי' דכר את בריתי שיהי' הברית מדת יסוד בחי' דכר להשפיע למדת מלכות ואמר לבני ישראל אני בחי' מלכות בחי' דין הוא ה' בחי' רחמים שזה קושי השיעבוד הוא טובה גדולה להם

והבאתי אתכם אל הארץ אשר נשאתי את ידי לתת אותה לאברהם ליצחק וליעקב ונתתי אותה לכם מורשה אני ה' עיין באור החיים וז"ל והבאתי אתכם וכו' קשה כי דברי אל עליון דברי טהור כי יוצאי מצרים הם הנכנסים לארץ דכתיב והבאתי אתכם אל הארץ ולא מצינו שכן היה אלא ואת בניהם הביא שמה אבל כל דור יוצאי מצרים מבן עשרים שנה נפלו פגריהם במדבר ותגדל הקושיא למה שאמרו שנשבע ה' על כל הדברים באומרו לכן ואמרו ז"ל אין לכן אנא לשון שבועה עכ"ד וע"ש מה שתירץ ואפשר לומר לפי הקושיא והתירץ שכתבו בספרים על ידיעת השי"ת שצופה ומביט עד סוף כל כל הדורות ויודע שעתיד לחטוא לפניו זה הידיעה אינו מזיק לו לבחירתו והבחירה נתן ביד האדם תמיד או לעשות רצון קונו או להיפך ח"ו עכ"ד ואפשר לקרב הדברים האלו עפ"י משל שאמר שר אחד לבני חיילותיו שיהא כל אחד יורה בקשת ויהא החץ מגיע לשריטה שבכותל דוקא וצריך