אורח לחיים קי

חמשים שערי בינה וע"כ כתוב בתורה חמשים פעמים יציאת מצרים כדי להראות דרגא דאפיק לון כמ"ש בתיקוני' והנה משה רבינו שהיה בחי' דעת הי' נו בחי' מ"ה ונמשך לו בחי' מ"ה שהיה לו מבחי' חכמה שהוא אותיות כח מ"ה וגם אמרו רז"ל כל הנביאים התנבאו בכה ומוסיף עליהם משה שהתנבא בזה הדבר ואמר הרב הקדוש בוצינא קדישא מו' דוב בער זלה"ה פירש דבר זה שכל הנביאים היו מתנבאים בכה ממדת מלכות שנק' כה ולא היה בידם כח לשנות הנבואה שנאמרה אליהם רק אמרו כה אמר ה' אבל משה רבינו שהוא היה בעלה דמטרוניתא והיה מנהיג מדת מלכות כרצונו אמר זה הדבר אשר צוה ה' והיה מדריגה למענה ממדה זה והיה מנהיג מדת מלכות כרצונו ע"כ ודפח"ח וכתבתי פירוש ואת המטה הזה תקח בידך כלומר שתקח מדה זו בכוחך להטות מדת מלכות כרצונך ותעשה בו האותות ותשנה הטבע של מדת מלכות עולם העשיה: וזה הכח של זה שהי' במשה וע"כ היה בעלה דמטרוניתא זה נמשך לו מן יו"ד אהיות שהיה בו ועיין בכוונת חנוכה וז"ל ושם זה של נחל הוא המשכת אור עליון מבינה אל הז"א כדי שיוכל להזדווג עם נוק' ע"ש: והנה ס"ר ור"י שהוא דעת הנמשך מחכמה ובינה עונים מספר ת"ע אותיות עת ועל כן אמר שלמה י"ד עתים טובים עת ללדת וכו' וי"ד עתים הפוכים והכוונה שבכל הדברים הן לטוב הן ח"ו לרע צריך להיות תמיד בע"ת היינו בדעת מספר יו"ד הויו"ת ומספר יו"ד אהי' גימטריא ע"ת וכמו שאמרו רז"ל בכל מדה ומדה הוי מודה לו וע"כ העושין מאהבה הם שמחים ביסורין כי הוא טובה גדולה אליו וכמ"ש נחום איש גם זו גם זה לטובה ובשביל שהיה שמח בזה ואמר גם זה לטובה המשיך בדיבורו טובה באמת בגשמי

והנה משה רבינו כשאמר והן לא יאמינו וסיפר לשון הרע ופגם ה' אחרונה עולם הדיבור שהיה מנהיג כרצונו. וגם לשון הרע נק' לשון מדברת גדולות שיש בו מדת גאות להגביה א"ע על חבירו ולגנותו פגם ג"כ במחשבה מ"ה שהיה לו וכן כתב האריז"ל בתקוני תשובה שהמתגאה יתענה ע"ו תעניות מספר גאוה לתקן י"ה שפגם מספר ט"ו ע"ש וכשפגם בעולם הדיבור עולם המעשה נפל ה' אחרונה עולם הדיבור ממנו ונשאר בו מן מ"ה ז"ה שהיה לו כשנחסר ה' נשאר מזה וזה החסרון היה לו בכתיב בהעלם וכתיב מזה אבל הקריאה שהיא בגלוי שהכל שומעין לא נחסר ממנו עד שאמר לו הש"י מה זה בידך כלומר מה יש בכחך הוא מ"ה ז"ה ויאמר השליכהו ארצה אל מדת מלכות ולא יהיה עוד בכחך מחמת שפגמת בו ואמר לו הש"י שהוא ישליך בעצמו הכח של מ"ה וז"ה כענין שאמר הש"י ועתה הורד עדיך כי מאתו לא תצא הרע וע"כ פי' רש"י מזה שבידך שנשאר מזה שבידך ונפל ה"א אחרונה עולם הדיבור אתה חייב ללקות שחשדת בכשרים וכשהשליך המטה היינו כח מ"ה ז"ה הוא מטה לנטות ולנהוג במדת מלכות כרצונו ונעשה ממטה נחש ורמז לו שתפס אומנתו של נחש בלשון הרע כמו שפירש רש"י ז"ל והנחש הוא היצר הרע והיה עליו בכעס על ששמע אליו ותפס אומנתו ולא עשאו יצר טוב להכניסו בקדושה כנ"ל וזהו ויברח משה מפניו היינו מכעסו עליו ויברח משה מפניו ומזה הצער ופחד שקל למטרפסי' מה שפגם במ"ה שבא מן חכמה שהוא מחשבה עליונה נטל צער במחשבתו ובאמת משה רבינו זכה לבינה לעולם התשובה כי הוא נולד במזלו בכל מדות רעות ובכח תשובה הפך הכל ורמז לו הש"י ואמר שנח ידך היינו הכח שלך בתשובה ותתחרט על לשון הרע ואחוז בזנבו וזנב הוא הסוף כלומר עם התשובה שלך תשוב ותתחרט על שלא עשית מן היצה"ר שסופו הוא יהי' ג"כ טוב שלא עשי' אותו יצר טוב להכניסו לקדושה והנה כתוב בספרים שמן היצר הרע חייב אדם ליקח מוסר השכל איך שמפתה את האדם בכל התפעלות ואם שמנצחין אותו כמה פעמים אעפ"י כן עושה רצון יוצרו ומפתה עוד כך האדם ימשול בו ולא ישמע אליו כרצון יוצרו שאמר ואתה תמשל בו: וזהו ויחזק בו כלומר שמשה רבינו חזק את עצמו בתשובה. כמו שאמר לו הש"י בו עם היצר חזק א"ע איך שהוא עושה רצונו של הש"י בשלימות כך אני אעשה רצון הש"י שאמר ואתה תמשל בו ולזכות אותו ולהכניסו לקדושה וכששב בתשובה כמו שאמר לו הש"י אז נתקן וזהו ויהי הצער שלו שהיה לו עד הנה שברח ופחד הי' למטה בכפו: