אורח לחיים יא

מ"ש מדברי אוה"ח שפירש כי לחמינו הם שר"ל שהם כמו הלחם שניצוץ חיותו נמשך אחר נשמת האדם כי הקדושה טבעה להמשיך כאבן השואבות וז"ש כאן ה' ילחם לכם במה שהוא הולך לפניך כאשר עשה אתכם במצרים ר"ל על ידיכם שבאוות נפשם שאפו הקדושה ובמדבר אשר ראית שעל די טלטולם וראייתם קבצו נפיצות הקדושה ומצרים ומדבר תרווייהו חד ענינא לכנס נפיצות ע"י הקדושה הגדולה כן יעשה ה' לאמוריים שע"י הליכות אלי מלכי בקודש לפני מחנה ישראל יתאספו אליו כל אשר ניצוץ רוח חיים באפיו וכן לעתיד לבא הוא אומר כי הולך לפניכם ה' ומאסיפכם קדוש ישראל כי הליכתו בקודש הוא תוסיף תת כחה לאסוף נדחי הקדושה וקיבוץ גליותינו יהי רצון שימהר יחיש פדות נפשינו במהרה בימינו אמן

והנה הבאתי מראשית ענין מיתות בני אהרן שהיתה ע"ד מיתת נשיקה וסיבת החטא גרם שלא היתה נשיקה ממש ויובן עפ"י מה שאמרו ז"ל מיתת נשיקה כמשחל ביניתא מחלבא והענין הוא כי הנפש היא קשורה בחומר ואלו שמתו בנשיקה בעת פטירתן הי' החומר שלהם זך ונקי על ידי נשיקה שהוא אתדבקות רוחא ברוחא הנשמה נמשכת בנקל בסוד משכני אחריך נרוצה אבל אם לא נזדכך החומר יתעכב ע"י חיתא דקיטרא ואינו נמשך כשמן אחר הפתילה וגם ידוע שכתוב בזוהר דמאן דלא שבק בר לא עאל בפרגודא כד נפק מהאי עלמא ולא אתדבק בשמת קדישא וכו' אך מאן דאיהו זכאה וכו' עלייהו כתיב כה אמר ה' לסריסים וכו' ולכן לח הי' בבני אהרן מיתת נשיקה ממש שהוא התדבקות רוחא ברוחא וז"ש אחרי מות שני בני אהרן בקרבתם לפני ה' וימותו וכתוב בזוהר הקדוש תרי מיתות הוו חד בקרבתם לפני ה' וחד דלא הוי לה בנין כו' אבל לא כשאר בני עלמא דלא מתו אלא מיתת גרמיהון אבל מיתת נפשיהון לא מיתי ע"ש והבן ובזה אמרתי בהספדו של הגאון המחבר ז"ל שפסוק אל תבכו למת ואל תנודו נו בכי בכה להולך כי, לח ישוב עוד וראה את ארץ מולדתו ואמרינין עלה במס' ב"ב אמר רב יהודא להולך בלא בן זכר ולכאורה נא מתיישבא שפיר סיפא דקרא דאמר טעמא כי לא ישוב וכו' וגם תיבות עוד הוא מיותר וגם מ"ש וראה את ארץ מולדתו הוא אך למותר ויובן עפ"י דברי הזוהר דמתן דלא שבק בר לא עאל בפרגודא ולא אתדבק וכו' ואילנא דאתעקר בעי נטיעה זימנא אחרא וכו' יהנה מי שנפטר מן העולם והוא צדיק אין מקום כ"כ לבכיה כמו שהמשילו ז"ל את הענין למלך ששלח בנו למרחקים ולקץ ימים שלח אחריו להשתעשע עמו כימי קדם אשר עם המלך במלכותי ישב שם כן הדבר במלכו של עולם אשר שלח אחר בנו יחידו אשר אהב ויאספהו אל תוך ביתו ובהיכלו כולו אומר כבוד ולהתענג בתענוגים הנצחיים אין מקום כ"כ לבכיה זו וזה לא נקרא הולך כ"א שב שחוזר לעבודתו זו היא שיבה זו היא ביאה חל המקום אשר היה שם אהלו בתחילה ושם ינוח על כנפי השכינה ועד"ז פירוש באור החיים בנים אתם לה' אלהיכם לא תתגודדו כי' אך כשמת בלא בנים אין הליכה זו להשתקע אלא לגור שם לפי שעה בלבד לבקר פנקסו ולפשפש במעשיו זה נקרא הולך כי הולך הוא לשעה קנה ועתיד לחזור אל העולם השפל הזה וידוע כי הצדיקים נקל להם לקבל עליהם עול גיהנום או להיות מתנודד בעונם העליון כענין לוי יתיב אבראי בכדי למרק חטא כלל מלהתגלגל ולשוב בדרך הזה עוד כי רע ומר רדתם מאיגרא רמא לבירא עמיקתא עולם התחתון לתקן אשר עיוותו וכן נאמר במראה אשר ראה ש"ב הגאון מוהר"ר יצחק חיות ז"ל בעהמ"ח זרע יצחק והרמב"ן ז"ל בהקדמה לספר תורת האדם חקר בזה כי אחרי שהאדם מעת היותו מעותד לרפוד יצועיו בגיא צלמות למה יתגודדו על מת לנוד ולבכות ומן התימה על יודעי דבר ויהי למה יקראו אכר אל אבל ומספד אל יודעי נהי והתשובה בזה כי תולדית האדם היה לחיית לעולם ומן החטא הקדמוני ירדו לטבח כולם על כן יחרדו כי מטבעם יתפרדו ע"ש ודבריו נעמו ובזה מתפרש מה שאמר הכתוב בכו בכה שתי בכיות הללו למה אלא האחד מצד הטבע והשני להולך דהיינו שהוא הולך בלא בנים ונתן טעם למה נקרא הולך כי לא ישוב שאחרי שמת לא ישוב עוד אל מקומו שואף והנפש רדופה ללכת אל בית אבי' ומקור מחצבה וזה שמת בלא בנים לא ניתן להשבון וברישא דקרא אל תבכו למת כלומר מי שהוא כבר מת וחלל