אורח לחיים י

הכוונה כי הלא ידעת מה אנחנו עושים פה במדבר שמם הזה הוא לפי שאנו צריכין להמשיך הניצוצות ע"ד חב"ו ולכן נרמז פה בר"ת השם הלז המסוגל להוצאות ניצוצות כידוע וכיון שזה כל מגמתינו וחנותינו בכאן ואתה מוכשר לזה ביתר שאת אחרי שאתה משורשם ועלית מטרף והכנעת אותם והרסת מבצריהם והיית לנו לעינים והוא ע"ד שביארנו כי המשכת הקדושה הוא בעינים ע"ד נתן בו עיניו וכן אתה בכחך זה יהיה הנקל לכתונו למהר פעולה זו לקבץ נדחי הקדושה ולכן אין לך לעזוב חותנו בעת הזאת וז"ש אל נא וכו' עכשיו שהשעה צריכה לכך ועיין רואה בס"ת חנותינ"ו במדב"ר והיי"ת אותיות רות ובר"ת השם חב"ו כי גם ביאת רות לעולם הוא ע"ד זה שיצאה מתוך עומק קליפות מואב וז"ש חז"ל אמר הקב"ה שני פרידות טובות יש לי להוציא וכו' וקצרתי

ובזה ביארתי הפסוקים בפרשת חוקת וירב העם עם משה וכו' ולמה העליתנו ממצרים להביא אותנו חל המקום הרע הזה לא מקום זרע ותאנה וכו' וצריך ביחור שהרי היו נידונין על המים ומקום זרע ותאנה וכו' מחי שיאטי' הכא ויובן לע"ד עפ"י מ"ש התוס' בחולין דף פ"ח גבי אין מכסין אלא בדבר שזורעין בו ומצמיח דשמא בזמן שהיו ישראל במדבר היה מצמיח ולכאור' תמיה שהרי מקרח כתוב לא מקום זרע וצ"ל שישראל היו סבורים כן שלח תזרע ולא תצמיח אבל באמת אינו כן שבזמן שהיו שם ישראל הי' עפרה מצמיח אך מ"מ אין זה אלא דברי נביאות ומאיזה צד יש לומר כן אולם יומתק הענין עפ"י מ"ש בשם האריז"ל בפסוק כי לא על הלחם לבדו יחי' האדם כי כל מקום שיש שם השראות קדושה וניצוצי חיות טהורים הניצוץ הוא המחיה אותו הדבר וגדל שם מזון לנפש האדם בסיד קו המדה שמכה בו כו' וע"י אכילות האדם נמשך הניצוץ הקדוש אחר הנשמה שהוא קדושה למענה הימנה ונמתק על ידה וכמ"ש לעיל מדברי אוה"ח בפסוק כי לחמינו הם ועיין בא"ח סימן וא"ו במג"א סק"ד בשם ספר הכוונה שרמז בקצרה לדברים אלו וכבר כתבנו שכל עיקר הליכת ישראל במדבר הי' לצורך העלאות נדחי הקדושה ומעתה דבר ה' אמת בפי התוס' שאעפ"י שלא היה מקום זרע וכן אמר הכתוב לכתך אחרי במדבר בארץ לא זרועה מאת ה' היתה זאת שיתוקן חיל בלע ע"י קדושת ישראל אבל אם היו זורעין שם בעת ההוא שהיו ישראל שמה הי' מצמיח שאז עדיין לא נתרוקנו ניצוצות הקדושה ושם היה מעלה צמחים להחיות בהם נפש כל חי שהרי תשמישי קדושה גנוזין שם שעל ידם מתעורר חיותם אשר שם בארץ והולידה והצמיחה כנ"ל לח כן אחרי שיצאו כל צבאות הקדושה משם ונשאר מדבר שמם וארץ מאפלי' וידוע מ"ש האר"י ז"ל בפסוק וינצלו חת מצרים שעשאוה כמצולה שאין בה דגים דהיינו שהוציאו משם כל שרשי הקדושה ולא נשאר שם שום ניצוץ כלל משורש הצריך להיות מתוקן על ידי בני ישראל וזהו טעם שנאסר לשוב למצרים לדור שמה ע"ש באריכות וזהו שהיו ישראל מתמיהים ולמה העליתנו ממצרים וכו' כיון שההעלאה הי' לפי שפקעה קדושתייהו ולא השאירו עוללות ניצוצי קדושה ואחרי רואם שבמדבר שמם הזה לא מקום זרע ותאנה וכו' ומים אין לשתות בע"כ שאין שם סרך קדושה שאלמלי היה שם מטבעה להוציא זרע ועץ עושה פרי ומים דברים שיש בהם משום חיי נפש וא"כ ההעלאה ממצרים אל המקום הרע הזה חתר דשליט ביה ההות דאקרי רע אין בו תועלת כלל (ויתכן שרמזו ג"כ בדבריהם שאמרו לא מקום זרע שידוע שצריך לתקן רפ"ח ניצוצין להעלותם לשרשם וי"א מהם שהם חניות הקליפות בסוד י"א סימני קטורת ועשתי עשר יריעות עזים א"א לבררם לגמרי עד עת קץ ועידנא דמטי רגלין ברגלין כי חיות שלהם היא ג"כ לצורך קיום העולמות ועיקר הברורין שהיו יכולים לברר אז הוא מקום זר"ע וגם תאנה וגפן כו' רומזים למדות העליונות כמבואר בפרד"ס וקצרתי) ולכן צוה הוא יתברך לדבר אל הסלע ונתן מימיו להראותם שאעפ"י שהם מדמים בנפשם שאין כאן לחלוחית קדושה אין הדבר כן אל רשים המה ניצוצי הקדושה הנמצאים שמה והוא כח הרוחני וחיותו וזה האות שיצאו מן הסלע מים רבים להשקות את העדה ובעירם ועד"ז פירשתי בפרשת דברים ה' אלהיכם ההולך לפניכם הוא ילחם לכם ככל אשר עשה אתכם במצרים לעיניכם ובמדבר אשר ראית כו' והענין הוא עפ"י