נאות דשא עג

זהו לרבנן דוקא ולא לרבי וכמ"ש מהרש"א שם דאל"כ למה מוקי ברייתא בלא גמרו אע"כ דהיינו כרבי וא"כ עדיין אין ראי' מדבריהם אלו אליבא דהלכתא כיון דרבה תוספאה ושמואל פסקו כרשב"ג ורבי והתב"ש לא כיון אלא לדבריהם בד"ה כיון וכבר כתבתי דאין ראי' ודו"ק היטב ואין להאריך ואפי' אם נסבול כל הדחוקים ונימא דברי התוספת כפשטן דהלכתא כר אבוה מ"מ אין לחוש לזה חדא דלא כתבו זה רק בדרך פלפול אבל עיקר תירוצם הוא תירוץ האחרון כדמוכח מדבריהם במס' שבת והרי כל הפוסקים פסקו דלא כר' אבוה ועיין בב"י בי"ד סימן רס"ו שהאריך ותראה דעת הרבה פוסקים דאמרינן אשתהי בגמרו לבד ע"ש באורך

ומ"ש ואפילו להפוסקים בבן ח' כרשב"ג היינו דוקא בוולדות שנולדו דמסייע רובא כי' אנא אמינא אפילו אי יהבינן לי' הך מלתא דבבן ח' הנמצא לא מהני ל' יום אפילו לרשב"ג וכן אפילו לתוספת דהלכתא כרבנן דלמ"ד יום לא מהני אפילו בנולד אם הוא בן ח' היינו דוקא משום דאשתהי לא שכיח מש"ה תלי' יותר שהוא נפל ואפ"ה חי. אבל בבהמה א"צ לטעם אשתהי ואפילו אם חולק על הפרישה מה שתלה באשתהי אכתי איכא טעמא אחרינא דבן שבעה ממש הוא. והזרע נתאחר להיות נקלט וכמ"ש בעצמו בס"ס ט"ו ובאמת משמע כך דבבהמה אין שיעור לקליטה דאין מסריח לעולם ולא איבעיא לי' להש"ס במס' שבת אלא בשכבת זרע דאדם במעי בהמה אי מסריח משמע דש"ז דבהמה אינו מסריח וא"כ יכול להיות דמת אחר הקליטה כמה וכמה וא"כ אפילו נולד בחודש ח' כל דחזי' לי' דחי ח' יום אמרינן בר זיי"ן ממש הוא והזרע לא נקלט עד לאחר זמן וכ"ת איך נודע בבהמה כלו לו חדשיו ניחוש שלא נקלט הזרע עד כמה ימים ועדיין לא כלו חדשיו לק"מ דמן הסתם כשרואין הולד נולד בגמרו כראוי אמרינן דנקלט מיד ולא כדבריו בסימן ט"ו לחשוש לקליטה שנתאחרה אלא דאפילו בבן פקועה שנמצא כל שיש לו ט' חדשים והולד נגמר אמרינן דנקלט מיד ועכ"פ בנולד בחודש ח' ורואין אנחנו שחי שמונה ימים אמרינן דזהו ראיה שנתאחר לקלוט דאע"ג דלענין אשתהי לא מהני ראי' זו אלא דוקא כ' שנה מ"מ לענין איחור הקליטה תלי' שפיר ויש לדבר הרבה מענין זה אלא שאין להאריך ומ"מ לעיקרא דמלתא נכונים דברי הפרישה לתלות דאשתהי ואפילו התוס' מודים בהא ולא פסקו כר' אבוה וראי' מבוררת לזה מדהתו"ס שבת דף קל"ה ד"ה בן שמונה שפסקו דאפילו בן ח' ודאי אם גמרו שערו וצפרנו מלין אותו בשבת דאמרינן בר שבעה הוא ואשתהי ואלו לר' אבוה כבר כתבו התוס' ביבמות דלא תלי' באשתהי אפילו חי למ"ד יום אלא דוקא כ' שנה ואיך תלי' כאן באשתהי בלי שום ראי' ומחללין שבת החמורה א"ו כמו שבררנו לעיל דגם התוס' מודים בהא ואע"ג דבנדה פסקו דלא כרבה תוספאה ול"א אשתהי. היינו התם דליכא שום ראי' משא"כ הכא איכא ראי' אפילו שלא חי עדיין למ"ד יום אפ"ה חשיב ראי' מחמת שגמרו צפרנו ומבואר מזה כדברי הפרישה ותמהני על התב"ש איך העלים עין מדברי התוס' אלו וביותר שהוא עצמו רמז שם לדברי התוס' אלו יעו"ש

ומ"ש ואפשר רשב"ג גופיה מודה בהא או עכ"פ אין הלכה כמותו כו' יש לדקדק ע"ז מההוא דשבת דף קל"ד דמבואר שם ביוצא דופן לפירש"י שנקרעה אמו) מאן דס"ל נימול לשמונה מחללין נמי שבת עליו ומשמע דבסתם וולדות מיירי כמו שדרך רוב הוולדות שאין יודעים אי כלו חדשיו כמבואר בש"ס שם דף קל"ה ובתוס' שם דסתם וולדות ספיקות הם ואפ"ה מחללין שבת עליו וקשה קושיות הש"ס דף קל"ה מימהל היכי מהלינן דלמא נפל הוא והא דמשני שם רב אדא דמהלי' לי' ממ"נ הרי"ף וכמה פוסקים רבים וכן שלמים לא ס"ל הא דרב אדא עיין בב"י יו"ד סימן רס"ו וסבירא להו דלמאי דמסיק ביבמות דבגמרו שערו וצפרניו מחזקינן ליה לבן קיימא מיושב נמי קושיות הש"ס. מימהל היכי מהלינן ע"ש באורך וא"כ קשיא אכתי לדידהו הך דיוצא דופן אע"כ דגם ביוצא דופן אע"ג דלא מסייע ליה רובא אפ"ה כל שגמרו שערו וצפרניו אע"פ שלא שהה עדיין ל' יום מחזיקינן לי' בבן קיימא ומהלי' לי ועמ"ש עוד לקמן

ומ"ש ומשמע בשבת להדיא דכי היכי דפליגי באדם פליגי נמי בבהמה ותו דמשמע דלא פליגי כלל בבן ח' דבהמה כו' תמהני איך חוזר ומגיד תוך כדי דבור ובאמת מבואר מרש"י ותוספת דפליגי בתרוייהו כאשר אבאר אחר כך וכאן אכתוב מה דמשמע מהש"ס גופי' הכי דאדם ובהמה שוים וכל דלא חי באדם ה"נ בבהמה. ממילא אם נראה בעינינו בהמה נולדה בז' או בח' וחיתה ודאי אשתהי ואע"ג דאיבעיא לן אי בהמות יולדת לשבעה ע"כ דנפשטה האיבעי' וכדרכים שכתבתי לעיל ליישב ההוא איבעיא דנדה והתב"ש נרא' שרוצה לומר דאפשר דבאדם אין נפל חי מש"ה תלינן אשתהי אבל נפל דבהמה דאפשר דחי ומש"ה שפיר בעי בנדה אי יולדת לז' דליכא למפשט מחיותה כך צריך לפרש בכוונתו והא ליתא דהא אהא דאמר התם רב אדא בדף קל"ו דמהלינן ממ"נ אע"ג דלא ידעינן אי כלו חדשיו דאי כלו שפיר מהיל ואי לא מחתך בשר בעלמא הוא ולא הוו חבורה ואמר אביי עלה כתנאי אי חשוב נפל גמור כמת לענין דלא הוי חבורה מדאיפלגי תנאי בבן שמונה אי שחיטתו מטהרתו מידי נבלה. והשיב רבא א"כ לפלגי לענין אכילה אלא דכ"ע מת הוא ופליגי אי הוי כמו טריפה ששחיטתו מטהרתו או לא לפי שאין במינו שחיטה ע"ש והשתא קשיא מאי אחר אביי כתנאי ומה הוצרך רבא לתרץ הא י"ל בפשיטות דבאדם כ"ע מודי לרב אדא דנפל הוי מת גמור ולא פליגי אלא בבהמה אלא ע"כ דאין לחלק. ותו קשיא מאין הרגלים לומר אדם לא חי ובהמה חי הא אדרבא איפכא מסתברא אדם אית ליה מזלא ובהמה לית לה מזלא כמו שחילקו התוס' לענין טרפה לחולין ע"ש בר"פ אלו טרפות ובכמה דוכתי ואפילו להחולקים בטרפה וס"ל דאין חילוק וטרפה דאדם נמי אינו חי מ"מ י"ל לענין נפל תלוי שפיר במזל ויכול לחיות באדם ולא בבהמה וכמו שאכתוב אח"כ בזה דנ"ל איפכא דבהמה א"א כלל להיות חי יותר זיי"ן ימים: ולסברתי לא תקשה איך אמר כתנאי הא יש חילוק בין אדם לבהמה דז"א דאדרבא שפיר אמר כתנאי מדחזינן דאפילו בבהמה איכא מ"ד חי הוא מכ"ש באדם ומשני דכ"ע מת הוא בבהמה וה"ה באדם וא"ש ואל תטעה לומר דהך פלוגתא דש"ס שייכא לכאורה לדברינו. ומ"ד חי הוא הוי כדברי התב"ש דנפל אדם יכול להיות חי דז"א חדא דהא מסיק דכ"ע מת הוא ותו אפילו לאביי דאמר כתנאי וס"ל לחד מ"ד דחי היינו חי קצת לענין דהוי חבורה כמ"ש מהרש"א לשם והוא פשוט ואדרבא נראה לכאורה ראיה מזה דא"א כלל לנפל להיות חי ולית הלכתא כר' אבוה דאל"כ איך אמר ממ"נ דהוי מחתך בשר בעלמא ואיך מסתבר בעושה חבורה בבן י"ח דנאמר שהוא מחתך בשר בעלמא או הורגו יהיה פטור הרי זה יושב ועוסק בתורה ואנו אומרים בא ונהרגך דנפל את א"ו א"א לנפל להיות חי יותר מל' יום. ועמ"ש עוד לקמן

ומ"ש דבבהמה לא אמר רשב"ג בבן ח' מידי. הנה מלבד שכתבתי תחלה שא"א כלל לחלק כיון דמה דלא חי באדם ה"נ בבהמה יעו"ש. הנה מרש"י יבמות דף פ' מבואר בהדיא דבבהמה נמי מיירי בבן ח' ע"ש שכתב הא דנקט אדם כו'. וכן מוכח מת ו' יבמות ושבת מדהקשו התם מנ"ל דרשב"ג פליג בסתם וולדות דלמא לא פליג כלל רק בבן ח' יעו"ש. והוצרכו לתרץ תירוצים שונים ואם איתא יתרצו בפשיטות דע"כ בסתם וולדות נמי פליגי דאל"כ מה אמר בהמה אע"כ דבבהמה נמי מיירי בבן ח' ואדרבא נ"ל דבבהמה כ"ע מודי דאפילו בבן ח' די בשמונה ימים דאל"כ למה לא אמר הש"ס שיעורי' למלתא כדאמר ר' אבוה באדם כ' שנה אע"כ דליכא שיעורא אחרינא בבהמה רק ח' ימים ממילא לשיטת התוס' דבאדם אפילו לרבנן די בכ' שנה א"כ בבהמה דלא יהיב שם שיעורא למלתא ודאי לכ"ע די בח' ימים אכן לרש"י דלרבנן אפילו כ' שנה לא מהני באדם בבן ח' י"ל דסבירא להו כך ג"כ בבהמה אלא דהלכה כרשב"ג ורבי מדר' אבוה ומרבה תוספאה דעביד עובדא דאמרינן אשתהי וה"נ בבהמה וכל שחי בבהמה ח' ימים הוא ודאי בר קיימא דא"א בבהמה להיות חי יותר כיון דלית לה מזלא אף דבאדם אפשר וכנ"ל

ומ"ש מדלא פשטינן בעיין דמס' נדה כו' יש ליישב בכמה דרכים וביותר לפי דברי עצמו בסימן ט"ו דבבהמה לא ידעינן שיעורא דקליטה א"כ ודאי דלק"מ דליכא למפשט דבהמה יולדת לזיי"ן דכבר אפשר לומר דאע"ג דאינה יולדת לזיי"ן אפ"ה כל שחי ח' ימים מחזקינן לבר קיימא ואמרינן שנתאחר הקליטה ומיירי בנולד בחודש ח' עם הקליטה או אפילו חוץ ימי הקליטה כיון דאין שיעור לקליטה דבהמה ואפשר יוכל הקליטה להיות עד ימים רבים מש"ה א"א למפשט האיבעיא משם

ומ"ש משמע קצת מהפוסקים דס"ל להקל בזה ועכ"פ לא שמענו כו' וה"ה נמי בנמצא וספק כו' אני תמה מאוד מאחר שהניח דדעת הפוסקים להקל אפילו בודאי בן ח כל שחי ח' ימים ממילא אטו גרע בן פקועה ספק אם בן ח' או בן ט' וכ"ש בידעינן שהוא בן ט' רק דלא בקיאין אטו גרע זה מבן ח' ודאי דאין לך ריעותא גדולה מזו ואפ"ה כשחי שמונה הוא ראי' דאשתהי ואיך נחמיר בב"פ מספק ולומר דלא מהני לי' ח' ימים שיהי' זה ראי' על היותו בן ט' ואיך יתכן לומר דעדיף מחמת שנולד משום דרוב הנולדים כלו חדשיהן מאחר דידעינן שנולד לשמונה ותו דבודאי צריך להבין לרשב"ג דחייש למיעוטא בסתם וולדות וחיישינן דלמא נפל הוא א"כ מאי מהני למ"ד יום דלמא הוא נפל וחי עד כ' שנה וכן קשה עוד לשיטת רש"י לרבנן דנפל חי לעולם קשה בהא דאמרינן אלו היינו בסנהדרין לא הי' אדם נהרג ומפלפל מאי חששא לימא דלמא נפל הוא וכן בהא דמוכיח בפ"ק דחולין דאזלינן בתר רובא מרוצח ודלמא טרפה הוא וקאמר דבדקינן לי' נימא דלמא נפל הוא. ותו דאפילו לתו' ולרש"י אליבא דרבי דאין הנפל חי יותר מעשרים שנה אכתי יכול להוכיח דאזלינן בתר רובא מקרא דקאמר ופדויו מבן חודש תפדה וכן מאידך קרא דמייתי רשב"ג דמיום השמיני והלאה ירצה דיותר מלמ"ד באדם ושמנה בבהמה ל"ח לנפל ש"מ דאזלינן בתר רובא אע"כ דאין כל זה נחשב למיעוט כלל דהוא מיעוטא דלא שכיח כלל להיות הנפל חי יותר מלמ"ד יום וכמ"ש התוס' יבמות ד"ה והא ע"ש א"כ מכ"ש לדידן דלא חיישינן למיעוטא בסתם וולדות רק לכתחלה חיישינן לדרשב"ג מכ"ש דל"ח למיעוטא הלזה שיהיה הנפל חי אלא נראה דדוקא בודאי בן ח' משום דלא שכיח אשתהי והוא ג"כ מיעוט משום דרוב וולדות אינם שוהים מש"ה חיישינן טפי שהוא ממיעוט הנפלים החיין יותר