נאות דשא עא

תמי' לי אפרישה והש"ך דלשון סמ"ג וסה"ת טוב לאסור ולדות הנמצאות במעי טרפה ואי כדבריהם הו"ל לכתוב טוב להמתין עד יום ח' ובס' ל"ח כתב על דין זה דרך קושיא למה יאסרו הולדות לישהינהו עד יום ח' ונראה לפענ"ד דס"ל לפרישה וש"ך דכל ששהה ל' באדם ח' בבהמה לכ"ע לאו נפל הוא דא"א לנפל להתקיים כ"כ ורבנן דפליגי אדרשב"ל (דקאמר כל ששהה ל' באדם וח' בבהמה אינו נפל) לקולא הוא דפליגי בסתם וולדות א"צ להשהות ואזלינן בתר רוב וולדות דלאו נפלים ואינו כן אלא פליגי נמי בבן ח' דרשב"ג ס"ל דאי גמרו שערו וצפרנו ושהה ל' יום אמרינן האי בר זיי"ן הוא ואשתהי ורבנן פליגי עלי' כמ"ש תוס' שבת דף קל"ו ד"ה מימהל וביבמות דף פ' ד"ה כיון ולרש"י ס"ל לרבי דבן ח' הוי נפל ויכול להתקיים כ' שנה ולהתוס' הוא כן אליבא דרבנן דפליגי עלי' דרבי ורשב"ג ובתוס' שם ד"ה כיון משמע דס"ל דהכי הלכתא. ואע"ג דבשבת פסקינן הלכה כרשב"ג היינו בסתם וולדות לחומרא שצריכין שיהוי. אבל בודאי בן ח' ס"ל כר' אבוה דהתם דיכול להתקיים עד כ' שנה ואפי' להפוסקים בבן ח' כרשב"ג היינו דוקא בוולדות שנולדו דמסייע לי' רובא דרוב הוולדות אינן נפלים אבל אי לא נולד מי שמעת לי' ואפשר רשב"ג גופי' מודה בהא דאע"ג דנתקיים ל' יום לא יצא מידי ספק נפל. ועכ"פ אין הלכה כמותו בלא נולדו אלא כרבנן דפליגי ולשון התוס' נדה דמ"ד שמעינהו לרבנן דלאו בלמ"ד תליא אלא בחדשי הריון ומשמע בשבת להדיא דכי היכי דפליגי באדם ה"נ פליגי בבהמה ותו דמשמע דלא פליגי כלל בבן ח' דבהמה כ"א באדם אבל בבהמה לכ"ע נפל הוא ולא פליגי בבהמה אלא בסתם ולדות מדלא פשטינן בעיין דמס' נדה דבהמה יולדת לזיין מדאמר רשב"ג בבן ח' דבהמה שחי ח' ימים אינו נפל דאמרינן בר זיין הוא ואשתהי אלא די"ל דוקא באדם ס"ל כן אבל בהמה לא מהני ח' ימים אי ידעינן דהוא בן ח' ורק מדלא כתבו הפוסקים גבי בהמה דאי ידוע לו דבן ח' הוא לא מהני לי' ח' ימים משמע קצת דס"ל להקל בזה ועמ"ש לקמן סימן ט"ו ועכ"פ לא שמענו בשום מקום היכי דלא נולד אלא נמצא בבטן בן ח' דמהני שיהוי וה"ה נמי בנמצא וספק אם הוא בן ח' או בן ט' כיון דלא מסייע רובא די"ל דרשב"ג גופי' לא סמך אשיהי' בספק כי אם היכי דאיכא רובא דנולדים בהדי ולכן אנן השתא דלא בקיאין כולהו בספקא מחזקינן להו ולא מהני שיהוי וכ"ז פשוט לפענ"ד עכ"ל ולכאורה משמע מדבריו אלו דאפילו מרבה כחול ימים ומגדל עדרים עדרים מחזקינן לי' בנפל ובסימן ט"ו ס"ק ט"ו כתב בהמה הנולדה וידעינן בודאי שהוא בן חי נ"ל דראוי להחמיר אפילו מדאורייתא אעפ"י ששהה זיי"ן ימים וצריך להמתין עד שיגדל ויהי' כשאר בהמות שלא יסופק שהוא בן קיימא ע"ש וכ' הטעם לפי שכבר בררתי בסי' י"ג דאיכא פלוגתא דרבוות' דודאי בן ח' אי מהני שיהוי וגם כתבתי דאפילו להפוסקים דמהני שיהוי י"ל דהיינו דוקא באדם דאמרינן בר זיי"ן הוא ואשתהי אבל בהמה הא אבעיא לן בנדה אי יולדת לז' וע"ש שנתן טעם למה לא דיברו הפוסקי' מזה משו' דהוא מלתא דלא שכיחא ונראה דעכ"פ יודה דגם בב"פ מטריפה דמהני כשיגדל ויהי' כשאר בהמות דעלמא דמאיזה טעם נחלק ביניהם אי משום דבשאר בהמות הוי דרבנן וב"פ הוי ספיקא דאורייתא וכמ"ש התב"ש שם ס"ק ט"ז ז"א דזהו בנולד סתם דמדאורייתא אזלינן בתר רוב הנולדים דאינם נפלים מש"ה הוא דרבנן משא"כ בודאי בן ח' הוא דאורייתא ג"כ וכמ"ש שם בשמלה חדשה להדיא ואי משום דבנולדים מסייע רובא דרוב נולדים הם בני קיימים מש"ה כי גדל ונעשה כבהמה דעלמא אמרינן דאשתהי אבל בב"פ לא ז"א דנ"ל דיותר הוי ריעותא כי ידעינן בבירור שלא כלו חדשיו מזה שנלקח ממעי הבהמה ולא ידענו כלום מה הי' לו דאפשר הי' בן ט' גמור ותו מאחר שכתב בלשונו בסימן ט"ו שיגדילו ויהיו כבהמה דעלמא שלא יסופק שהוא בן קיימא ממילא כיון שאינו דבר מסופק כלל תו לא צריך לסייע לי' רובא כנ"ל פשוט לדעתי ועכ"פ בעינן לדעתי שיגדיל ויהי' כבהמה דעלמא שלא יסופק שהוא בן קיימא ממילא כיון שאינו דבר מסופק כלל תו לא צריך לסייע לי' רובא כנ"ל פשוט לדעתי ועכ"פ בעינן לדעתו שיגדיל ויהי' כבהמה דעלמא ולא יסופק לכל אדם אכן שיעור זה לא ידענו אפשר צריך שיהי' בן כמה שנים מגדל וולדות בני קיימא ומאן מפיס בהא וא"כ אכתי נפל הך מלתא בבירא הן וולדן וולד וולדן עד סוף כו' והנה יש לי לדקדק הרבה על דבריו ואם אמרתי להביא כל הסוגיות ולבאר היטב מקורן של דברים יאריך הענין מעוד לזאת לא אכתוב כאן רק מעט ואי"ה במקום אחר נאריך בזה בעזה"י

מ"ש ותמהני טובא דלדידי' פשיטא לי' מה דמבעי' בש"ס בנדה ולא איפשט' אי בהמה גסה יולדת לזיין תמהני מאוד ולדידי' מי ניחא הא בסימן ט"ו ס"ק ט"ו כתב בעצמו דבהמה אם נודע שהוא בן ח' צריך להמתין עד שיגדיל ויהי' כשאר בהמה דעלמא באופן שלא יסופק שהוא בן קיימא ואז מותר ע"כ והרי דבר ידוע בש"ס דחדשי עובר לגסה ט' חדשים וזה שנולד לח' ודאי נפל הוא וא"כ הא דמתירין אותו כשיגדל ע"כ לית בי' טעמא אחרינא רק דאמרינן בר זיי"ן הוא ואשתהי הרי דפשיטא לי' מה דמספקא להש"ס אי בהמה גסה יולדת כלל לזיי"ן ועוד אכתוב מזה אח"כ אע"כ דאין זה קושיא כלל וכמ"ש אח"כ עוד מזה אי"ה יעו"ש

ומ"ש מ"ש אשתהי דפשיטא ולידה דמספקא כו' לק"מ דהא רבנן ורבי ורשב"ג דפליגי ביבמות אי אמרינן אשתהי או לא אין הכוונה דמאן דלא ס"ל אשתהי לומר דאינו כלל במציאות שיהי' נשתהה הולד במעי אמו אחרי גמרו אלא יוצא מיד דז"א דהא לכ"ע בנולד לח' וחי כ שנה מחזיקין לבר קיימא אפילו לרבנן לשיטת התוס' משום דאמרינן אשתהי הרי דעכ"פ כ"ע ס"ל דהוא במציאות דאישתהי אלא דאינו שכיח וכן אין שכיח להיות הנפל חי יותר מל'. ועתה אם נולד לח' וחי למ"ד ס"ל לרבי ורשב"ג דיותר שכיח אשתהי מלהיות נפל חי ל' או דאינו במציאות כלל שיחי' הנפל למ"ד מש"ה תלי' ע"כ דאשתהי ורבנן ר"ל דיותר שכיח שהנפל חי מאשתהי וצריך ראיה חזקה לאשתהי דהיינו שיחיה כ' שנה. וכן הוא מבואר בדה"ת שם ד"ה והא וממילא דה"ה לפירש"י דרבנן ס"ל בבן ח' אפילו חי הרבה בנפל מספקא לי' אין פירושו משום דאשתהי אינו במציאות כלל אלא דלא שכיח ויותר יש למתלי דחי הנפל הרבה כן נ"ל והוא פשטן של דברים והשתא לק"מ קושיות התב"ש דאדרבא באדם דיולדת לזיי"ן ויוכל הולד לצאת מיד אחרי גמרו בהא. הוא דפליגי וס"ל לרבנן דכל מה דמצינן למתלי לא תלי' באשתהי דכיון דיכולה לילד לזיי"ן ממילא אם נגמר בזיי"ן יוצא מיד ולאו אורחיה להיות אשתהי משא"כ בבהמה אם נימא דאינה יכולה לילד לזיי"ן א"כ ע"כ הוא אשתהי ובעי שפיר הא דחזינן לפעמים בהמה גסה יולדת לח' וחי מי נימא דתוכל ג"כ לילד לזיי"ן או אפשר דאינה יולדת אלא באופן שנגמר בזיי"ן ונשתהה עד ח' ממילא הכי אורחייהו להיות אשתהי וכ"ת תפשוט איפכא מדפשיטא לן דאשתהי ע"כ דאינה יולדת לזיי"ן דאי יולדת לאו אורחיה להיות משתהי. ואנן חזינן דיולדת בח' וחי ז"א לפמ"ש התב"ש דאין לפשוט מחיותא א"כ לא ידעינן דלמא לאו בר ז' הוא כלל כך הוא לפי דרכו מיהו בלא"ה לק"מ דאין לדמות אשה לבהמה דולד אדם מפרכם יותר לצאת מיד כשנגמר משא"כ בבהמה מש"ה אע"ג דפשיטא ליה דיולדת לח' ע"כ שנגמר בזיי"ן ואשתהי מ"מ מספקא ליה אולי לזיי"ן אינה נולדת אלא כשנשתהה או דיולדת ואפ"ה אורחיה דבהמה להיות משתהי ומכ"ש לפמ"ש לקמן דלא פליגי רבנן ורבי ורשב"ג אלא בנפל אדם אי חי יותר מלמ"ד. אבל נפל דבהמה לכ"ע אין חי יותר מח' יום דלפ"ז פשיטא דלק"מ דפליגי באדם וס"ל לרבנן דיותר שכיח להיות נפל חי מלהיות אשתהי משא"כ בבהמה דודאי אין הנפל חי א"כ אי חזינן דנולד לח' וחי שמונה ע"כ אשתהי דהא גם רבנן מודי דיש במציאות אשתהי וכמש"ל אלא דס"ל דכל מה דמצינן למתלי תלינן א"כ בבהמה ליכא למתלי ע"כ אשתהי כן נ"ל ואין כלום בדחוי זו שדחה לתירוצו. אמנם בלא"ה אף שרצה התב"ש לתרץ כך אינו מובן דאכתי קשיא מנ"ל להפרישה לחלק בהך ולומר דפשיטא לי' להש"ס דאישתהי ולא בעי אלא אי יולדת מיד ע"כ לומר דאם נראה שנולד לח' וחי ע"כ אשתהי ומש"ה מבעי' בעית הש"ס אם נולד מיד לזיי"ן וא"כ כשנראה נולד לזיי"ן מיד מה נעשה באיבעית הש"ס ע"כ צ"ל דנפשטה באמת א"כ נאמר בקצרה כך וכמו שרוצה התב"ש לתרץ אח"כ ויתבאר אי"ה

ומ"ש ותו מוכח דלא אמרינן בבהמה אשתהי מדברי ר"מ פרק בהמה המקשה כו' אמינא ולדידי' מי ניחא אפילו תימא דאין במציאות כלל אשתהי אכתי קשיא לפי מה שהאריך בעצמו בסימן ט"ו סקט"ז בעגל הנולד דצריך להמתין ח' ימים אפילו ידע שכלו חדשיו שהוא בן ט' דהא באדם לא ידעינן שכלו חדשיו אלא כשכלו ט' חדשים וג' ימי קליטה דחיישינן שמא לא נקלט הזרע ביום ראשון וא"כ אנן השתא בבהמה לא ידעינן עד כמה זמן קליטתו דהא פירש"י הטעם באדם דאין ימי הקליטה יותר משלשה משום דלאחר ג' מסריח וא"כ הא בעי במס' שבת שכבת זרע דאדם במעי הבהמה עד כמה מסריח כו' וא"כ בבהמה לא ידענו עד כמה קליטתה יעו"ש. ובאמת משמע לכאורה הכי דאין שיעור לקליטה דבהמה ויוכל להיות שיעור הקליטה זמן רב וכמ"ש לקמן בזה וא"כ קשיא איך מתיר ר"מ בן ח' חי הנמצא בבהמה ונהי דאשתהי לא אמרינן אכתי כיון דחייש למעוטי ניחוש שלא נקלט הזרע עד חודש והאי בר זיין הוא ואפילו תימא דאין כ"כ זמן רב ימי הקליטה מ"מ משמע דבן ח' חי דקאמר לאו דוקא ח' שלימים אלא בכל חודש ח' קרוי בן ח' ובהך ודאי קשי' איך מתירו דלמא בר זיין הוא. וכ"ת דר"מ דאמר בן ח' הכוונה חוץ ימי הקליטה אכתי קשיא לפמ"ש התוספות בכו רות דכ"א ד"ה תנא ע"ש דבהמה גסה יולדת למקוטעין לפי דברי הירושלמי וא"כ ממ"נ אי מיירי ר"מ חוץ ימי הקליטה קשיא בסוף ח' דלמא בר ט' הוא ונקלט ביום הראשון ואי עם ימי הקליטה קשיא בתחלת ח' דלמא בר זיין הוא ונקלט בסוף ימי קליטה. וכן אפילו לש"ס דידן מ"מ איכא פלוגתא בהא אי יולדת למקוטעין וע"ש בש"ס כי הרבה מילין בזה ואין להאריך תן לחכם כו' ותו לדידיה מי ניחא דהא מודה הרב עד שיגדל כדבריו בסימן ט"ו וכמו שבארנו תחלה ומכ"ש כאן למה שמסיים בסוף דבריו דמשמע דס"ל להפוסקים להקל בזה בבן ח' ודאי דכל ששהא שמונה אמרינן אשתהי. וכן בלא"ה נמי כבר בארתי דלכל הדעות יש במציאות אשתהי דהא אפילו לרבנן בכ' שנה הוי בן קיימא וא"כ גם לדידי' קשיא אמאי לא חייש ר"מ למיעוטי א"ו דמלתא דל"ש היא כל דליכא ראיה מבוררת שחי שמונה אבל תוך ח' מחזקינן ליה בנפל.