נאות דשא סב

פ"ד באמת לא מהימן כלום ומה שהוצרכו רש"י ותו' לפרש מהו דתימא אדם קרוב אצל אשתו לא אמרינן ומהימן בכולו ולא פירשו דלא מהימן כלל היינו משום דלא ס"ל סברות הראב"ד לחלק בין עצמו לקרוב דנימא בטלה כולה וא"כ איך יש לטעות דלא מהימן כלל מדוע לא נימא פ"ד לכן הוכרחו לפרש הטעות דה"ח דמהימן בהכל משום דאשה לא חשוב כקרוב רק כממונו אבל האמת דקמ"ל רבא דבאשתו נמי פ"ד דדינה כקרוב אז באמת היכי דלא פ"ד לא מהימן כלום כנ"ל ובזה נתיישבו כל מה שהקשינו כמבואר למעיין וגם קושיא ראשונה דהוי קשיא לן לשיטת רש"י בההוא דאילעי וטובי' י"ל ג"כ דמוקים לה רש"י באיזה אופן דלא אמרינן בי' פ"ד ומש"ה לא מהמני' בהכל וכן נ"ל ברור לדינא דבכל דוכתי דלא פ"ד לא נאמן בכלום (זולתי בממון דבשום פעם לא אמרינן בי' פ"ד דלא צריכים למיפלג דבאמת נאמן גם על שורו במגו דמהימן אחברי') ודלא כהגאון בנו"ב ועוד ראי' לדברינו תמצא אח"כ

היוצא לנו מכ"ז דהרא"ש והראב"ד ז"ל ס"ל דבתרתי דסתרי נמי פ"ד אי לאו משום שהם קרובים ונראה דקיימי בשיטה זו הר"ן פ"ק דגיטין והנ"י בסנהדרין ע"ש שהביאו דברי הראב"ד ז"ל והיש מתרצים ס"ל דבתרתי דסתרי לא פ"ד ואמרינן דלא מהימן בהכל

ועתה אשובה לנ"ד שבסימן הקודם דאם באנו לומר כשיטת היש מתרצים דתרתי דסתרי לא עבדינן אזי לא מהימנא האשה כלל ולהרא"ש והראב"ד וסייעתם פלגינן ומהימנא לגבי' דידה ולא על כל הבהמה אבל לומר שתהא נאמנות בכל הבהמה ליכא למ"ד כנ"ל

ועתה אבאר עוד להביא ראיות דאפילו היש מתרצים וסייעתם דלא עבדינן תרתי דסתרי היינו דוקח לענין עדות דכך היא המדה בעדים לענין תרתי דסתרי או שיהי' נאמן בכולו או שלא יהי' נאמן כלל אבל במידי דלא שייך לעדות שפיר עבדינן תרתי דסתרי לכ"ע וממילא כיון דבנ"ד מה שאדם נאמן על של עצמו נמי לאו מטעם עדות הוא אלא מטעם דשוי' אנפשי' חתיכה דאיסורא ה"נ יכול לאסור על שלו אכ"ע בתורת קונמות וכמו שביארתי לעיל בסוף סעיף ב' ע"ש ממילא שפיר עבדינן תרתי דסתרי זה אסור וזה מותר

ד' גרסינן בפרק החולץ דף מ"ז מעשה בא' שבא לפני ר' יהודא ואמר לו נתגיירתי ביני לבין עצמי א"ל נאמן אתה לפסול עצמך ואי אתה נאמן לפסול את בניך ופריך האמר ר' יודא נאמן אדם לומר בני זה בן גרושה הוא ומשני ה"ק נאמן אתה לפסול בניך ואי אתה נאמן לפסול בני בניך ופירשו התוס' שם דה"ק כשאין לו אלא בנים ולא בני בנים נאמן לפסול הבנים אבל כשיש לו בני בנים אינו נאמן לפסול את הבנים דאין סברא לומר שיהי' בניו פסולים ובני בניו כשרים ע"כ וכתב הרא"ש שם והוא מדברי התוספת בדף כ"ה בד"ה לימא ר' יוסף וז"ל הא דנאמן על עצמו לאו מתורת עדות ושאם בא על בת ישראל פסלה דהא אדם קרוב לעצמו ועוד היכי קאמר ר' יהודא נאמן על עצמו ולא על בניו אלמא אית לי' לר' יהודא פ"ד דמהימנינן לי' לגבי נפשי' ולא לגבי בניו ולעיל קאמר ר' יהודא הרגתיו לא תנשא אשתו משום דלא פ"ד ועוד מלתא דתמוה הוא דאיהו פסול ובניו כשרים דלכך אין עדותו כלום ואפילו לענין עצמו ואם בא על בת ישראל לא פסלה אלא לענין זה מהני עדותו לעצמו דשוי' לנפשי' חתיכה דאיסורא ואסור בבת ישראל עכ"ל הרי דאם הנאמנות על עצמו הי' בדרך עדות לא הוי נאמן משום כיון דעדותו נוגע גם לבניו ולהם אינו נאמן והוי תרתי דסתרי ולא פ"ד ולא מהימן כלום רק מאחר דהנאמנות על עצמו הוא בתורת חתיכה דאיסורא מש"ה שפיר מהימנינן לי' לגבי דידי' ולא לגבי בניו ומה"ט פירשו התוס' הנ"ל דביש לו בני בנים אינו נאמן אפילו על הבנים משום דנאמנותו על הבנים בתורת עדות הוא דקרא אכשרי' להעיד על בניו מוכיר יכירנו ומש"ה כיון דעל בני בני' אינו נאמן לא מהימן כלל משום דהיכא דסתרי לא פ"ד ואפ"ה בנאמנות דעצמו פ"ד משום שאינו תורת עדות ממילא ה"ה בנ"ד

ומהא איכא נמי ראי' למה שהארכתי בסעיף הקודם להוכיח דגם התוס' ס"ל דכל היכי דלא פ"ד לא מהימן בכולו סהדותא שהרי מה"ט כתבו דאם יש בני בנים אינו נאמן גם על הבנים לפי דס"ל כשיטת היש מתרצים שברא"ש דהיכי דסתרי לא פ"ד וס"ל דמה"ט לא מהימן כלל וזהו ראיה ברורה לכאורה ודברי התוס' הנ"ל הלכתא הם דכך פסק בש"ע דכשיש לו בני בנים אינו נאמן גם על הבנים ומוכח דכל היכי דלא פ"ד לא מהימן כלום מיהו לשיטת הרא"ש והראב"ד שכתבנו לעיל שכדבריהם תפסו רוב הפוסקים דבקרוב אמרינן עדות שבטלה מקצתה בטלה כולה. י"ל דמה"ט אינו נאמן כשיש בני בנים דנהי דלגבי בנים האמינתו התורה לעדות כעדים רחוקים מ"מ לגבי בני בנים שלא האמינתו תורה הוי קרוב מש"ה בטל עדותו אף לגבי בנים דבטלה כולה כדין קרוב וליכא ראי' מפסק ההלכה אבל מדהתו"ס גופייהו שפיר איכא ראי' דהא אינהו לא ס"ל דבקרוב ב"כ אלא פ"ד כאשר נתבאר לעיל באורך רק דהכא לח פ"ד משום דהוי תרתי דסתרי ופסקו דמש"ה לא מהימן כלל הרי דכל היכי דלא פ"ד לא מהימן כלל

ואכתי צריך לעיין בדברי הרא"ש ז"ל שהוכיח דנאמנותו על עצמו מטעם חד"א דאי מטעם עדות הוי תרתי דסתרי דאיהו פסול ובניו כשרים כו' הרי הרא"ש ז"ל במכות בההוא דאלעי וטובי' עומד בשיטת הראב"ד שם דאפילו בתרתי דסתרי שפיר פ"ד וכמו שנתבאר כ"ז לעיל באורך ומאי קשיא ליה הכא ותו קשה קצת דהו"ל להרא"ש להוכיח בפשיטות דטעמא דמהימן אנפשי' אינו בתורת עדות דא"כ כיון דאינו נאמן על בניו ובקרוב קיי"ל דכל העדות בטל. דהא הכי ס"ל להרא"ש והראב"ד וא"כ הו"ל למימר דגם על עצמו אינו נאמן אע"כ מטעם חד"א. ויש בזה להאריך ולאפס הפנאי עזבתי' ועכ"פ באנו אל המבוקש שלנו דכל היכי דנאמן לאו בדרך עדות שפיר עבדינן תרתי דסתרי מש"ה גם בנ"ד הכי הוא דאף דהאשה נאמנת על הכרס והדקין אין זה בתורת עדות. וכמו שביארנו לעיל מש"ה כ"ע מודים דפ"ד והכרס והדקין אסורים והבהמה מותרת. ועוד אוסיף להביא ראיה לזה כאשר יבואר אי"ה

ה' גרסינן בסוף נדרים חזרו לומר האומרת טמאה אני לך תביא ראיה לדברי' אבל בלא עדים אינה נאמנת דחיישי' שמא עיני' נתנה באחר ופסק הרמב"ם ז"ל והובא בטור וש"ע סי' קט"ו דאעפ"י שאינה נאמנת ומותרת לבעלה מ"מ הפסידה כתובתה דלענין זה אנו מאמינין לה יעו"ש הרי עבדינן תרתי דסתרי שלא נאמינה לענין לבעלה ולענין הכתובה נאמין לה ובפי' המשניות ביאר הרמב"ם ז"ל יותר וז"ל ולפי שהעיקר אצלנו מוסכם בכל התורה דפלגינן דבורא שנאמינהו הדבר בעצמו לענין זה ולא לענין אחר ע"כ. וראיתי שהגאון בנו"ב שם בסתירת היתר הב' הביא ראיה מדברי הרמב"ם אלו לסתור דעת הרשב"א ודאמרינן פ"ד אפילו בדברים הסותרים והגאון הספרדי שם בסימן ע"ד השיג עליו דהתם לאו בדרך עדות אנו מאמינן לה להפסיד כתובתה אלא מצד הודאת בע"ד יעו"ש מה שפלפלו בזה ועכ"פ זה יצא לנו דכל היכי דהנאמנות לאו בתורת עדות הוא שפיר עבדינן תרתי דסתרי והיינו כדברי התוס' והרא"ש שהבאתי תחלה בההוא דיבמות דאמר נאמן עתה לפסול עצמך ולא בניך דשם ג"כ לאו בתורת עדות מהימן אדנפשיה וכה"ג נמי

וי"ו גרסינן בפ' הנזקין. ההוא דאתא לקמי' דר"א א"ל ס"ת שכתבתי לפלוני אזכרות שבהן לא כתבתי לשמן א"ל ס"ת ביד מי א"ל ביד לוקח א"ל נאמן אתה להפסיד שכרך ואי אתה נחמן להפסיד ס"ת ע"כ והוא מבואר בטור ובש"ע י"ד סימן רפ"א והוא וימש דומיא דההוא דנדרים שעל מה שאומר שכ' הס"ת שלא לשמה אנו מאמינין לו לעצמו לענין הפסד שכרו ואין אנו מאמינין לו לענין חברו לפסול לו הס"ת חף על גב דהוי תרתי דסתרי ולשיטת הרא"ש והראב"ד שביארתי בסעיף ג"ד דסבירא ליה דאפילו בעדות פ"ד אפי' בתרתי דסתרי אתי שפיר בפשיטות בהך ובההוא דנדרים ולשיטת היש מתרצים וכאשר ביארתי שם דגם התוס' בשיטתם קיימי דבעדות לא פ"ד בסתרי צ"ל ע"כ דהך דהכא ונדרים ה"ט דפ"ד אע"ג דסתרי משום שאין הנאמנות בתורת עדות רק בתורת הודאת בע"ד וכסברתם ביבמות דכ"ה לענין נתגיירתי שהבאתי לעיל דמחמ' דהנאמנו' הוא בתור' חד"א לא הוי סתרי ממילא לפ"ז ה"ה בנ"ד למה שביארתי דנאמנת האשה על הכרס והדקין אינו בתורת עדות שפיר אמרינן דנאמינה למה שהוא שלה ועל כל הבהמה לא נאמינה ומותרת

זיין עוד נ"ל להביא ראי' מדברי מהרי"ק הובא ביו"ד סוף סימן א' בשוחט שהעיד עליו ע"א ששחט שלא כהוגן ע"ש דהשוחט כשר לשחוט מכאן ולהבא ופסקו רש"ל וב"ח ובן לב והט"ז והש"ך דמ"מ אותה שחיטה אסורה לכל אדם והוא דעת כמה גדולי הפוסקים הנ"י והריטב"א והנמשכים אחריהם ואף שהש"ך בסימן קנ"ז סקי"ד מסיק כמהרי"ק דאף הבהמה מותרת מ"מ איכא גווני דמודה מהרי"ק ע"ש באורך ועכ"פ כולם לא פלפלו רק לענין אם הבהמה זו אסורה או לא דהיינו אי אמרינן כיון דהאמינה תורה לשוחט הרי כאן שנים ואין ע"א נאמן להכחישו או לא אמרינן כך רק בדבר שבערוה אבל כ"ע מודי דשחיטתו מכאן ולהבא כשרה ולכאורה כיון שעד נאמן לענין הבהמה ששחטה שלא כהוגן א"כ גם מכאן ולהבא שחיטתו פסולה וכמ"ש הש"ך בסימן ב סקי"א אע"כ דה"ט דע"א אינו נאמן להוציא אדם מחזקת כשרותו לפוסלו כמבואר בח"מ ה' עדות ומ"מ אהך שחיטה מהימן דעדות זה אינו נוגע לו רק לגוף הבהמה הא קמן דבחד עדות מה שנוגע לו לא מהימן ומה שנוגע לבהמה מהימן ושוחט זה אם שחט בהמה מיד אח"כ ברגע כמימרא וידעינן שעדיין לא עשה תשובה כמבואר בח"מ מדין חזרת טבח ואדרבא עדיין עומד במרדו ואומר מותר אוכלים בהמה זו והראשונה לא אוכלים הרי בחד גופא בשוחט זה עבדינן תרתי דסתרי ואין לך תרתי דסתרי גדול מזה דלענין הראשונה מחזיקינן לי' ברשע ולענין השני' מחזיקינן לי' בכשר וליכא למימר בהא כסברת מהרי"ק דה"ט כיון דאפשר בתשובה מש"ה כשר אפילו כי לא עביד עדיין תשובה דסברא זו לא מהני רק לענין שויא אנפשי' חד"א לענין העד עצמו דהיינו דאע"פ שאנו יודעים דמשקר דהרי כל העולם אוכלים שחיטה זו עצמה אפ"ה הוא אסר על עצמו ממילא מהני לענין מכאן ולהבא שמותר לעד עצמו כיון דידוע דשקר ענה באחיו ולא נקרא אסר על עצמו כיון דאיכא תקנתא בתשובה א"כ לא אסר על עצמו ואע"ג דלפי דבריו צריך תשובה והוא לא עשה ז"א דהא ידעינן דשקר אמר ולא אסר על עצמו רק בהמה זו לבד משא"כ לפסק האחרונים הנ"ל ולענין תרתי דסתרי מה יתן ומה יוסיף הא דאפשר בתשובה כיון שעדיין לא עשה תשובה אין לך תרתי דסתרי גדול מזה אע"כ דלא משגיחינן בסתירת