נאות דשא סא

שהראב"ד לא חלק על הרמב"ם לחלוטין רק הביא יש מפרשים ואין זה נכון דמדברי הרא"ש מבואר שהראב"ד תפס כך להלכה גם על הטור ח"מ סימן ל"ד קשה לי שפסק ברבע שורי כהרמב"ם כמו שהביא שם בנ"ב והוא סותר לדברי הרח"ש הנ"ל שנראה מבואר מדבריו שמסכים להראב"ד ואין הטור ח"מ לפני כעת לעיין בו הרי נתבאר שני שיטות שיש בזה היכא דלא פ"ד דלרש"י ותוס' נאמן בכל העדות ולהראב"ד והרא"ש אינו נאמן בהכל ולדבריהם באמת קשיא לכאורה איך אמר רב יוסף רשע הוא וכן המקשה בההוא דבר בניתום דפריך רשע הוא הרי אדרבא לא מהימן כלל וכמו שנתבאר כל זה

אמנם להיות שידוע שלמעט במחלוקת עדיף לזאת נוכל לומר שהראב"ד והרא"ש ז"ל מודים לרש"י ותו' בעדות השייך לעצמו כגון בפלוני רבעני דהיכא דלא פ"ד נאמן בהכל דע"כ לא פליגי הראב"ד והרא"ש אלא דמקרוב גלי קרא דבטלה מקצת' בטלה כולה ומש"ה בשורי דנחשב אדם קרוב לממונו בטל הכל וכן באשתו לפי הס"ד דל"א אשתו כגופו והוי כקרוב דעלמא בטלה כולו. אבל בעדות עצמו דלא אמרי' בטלה כולו שפיר י"ל דהיכי דלא פ"ד מהימן בהכל אף להראב"ד ורימז לזה גם הגאון בהגה"ה שם המתחלת וראיה גדולה כו' ע"ש וממילא דלפי זה שפיר קאמר רב יוסף רשע הוא וכן המקשה דבר בינתום וא"ש באופן דבעדות השייך לעצמו י"ל דמודים הראב"ד והרא"ש ז"ל לרש"י ותוס' דכל היכי דלא פ"ד מהימן בהכל

ואולם להסכים שיטת רש"י ותוס' אל הראב"ד לומר דמודים בקרוב דבטלה כולה משום דגלי קרא זה א"א בשום אופן דהא פירשו מהו דתימא אדם קרוב אצל אשתו ל"א אע"ג דבעל פסול לעדות אשתו ככל קרובים מ"מ לענין פ"ד ל"א הכי ומגו דמהימן כו' הרי מבואר דקרוב אי לאו דפ"ד הוי נאמן בכל העדות ולהאמת פ"ד אף בקרוב דהיינו באשתו וליכא למימר דהיינו משום דאשתו כגופו אבל בשאר קרוב בטלה כולה א"כ למהו דתימא הי' הטעות דבטלה כולה ואיך פירשו דהטעות הי' שיהיה נאמן בהכל אע"כ דלא מחלק רש"י ותוס' בין קרוב ובין עצמו אלא בתרווייהו היכי דלא פ"ד מהימן בהכל ובדברי התו' שם מבואר בהדיא דאין חילוק בין קרוב ובין עצמו כמ"ש ותדע דאם היה כהן נשוי אחותו ע"ש. והמעיין היטב בכל המקומות יובנו לו דברים אלו היטב

באופן דבכל מה שכתבנו נתבאר לנו תמצית ב' השיטות אלו דבעדות השייך לעצמו כגון בפלוני רבעני לכ"ע אמרינן פ"ד והיכי דלא פ"ד מהימן בהכל כי פליגי בעדות השייך לקרוב דלהראב"ד ז"ל לא פ"ד כלל בכה"ג אלא בטל כולה ולרש"י ותוס' גם בקרוב אמרי' פ"ד והיכי דלא פ"ד מהימן בהכל כמו בעדות השייך לעצמו ובעדות השייך לאשתו נמי לא פליגי ולכ"ע אמרינן פ"ד והיכי דלא פ"ד מהימן בהכל דלשיטת רש"י אף דאשתו אינה רק כשאר קרובים מ"מ לשיטתו גם בקרוב הדין כמו בעצמו ולהראב"ד דבקרובי' לא פ"ד ובטלה כולה מ"מ לשיטתו אשתו כגופו כ"ז מתבאר מדברינו עפ"י המצאות הגאון נודע ביהודא ז"ל

ומעתה אחרי שהצעתי לפניך כל זאת נבא לתכלית מבוקשינו דלפ"ז קשיא טובא על שיטת רש"י ז"ל בההוא דאלעי וטובי' שפירשו שהיו עדי הלואה וקשיא לדידי' קושיות הרא"ש למה לא ניחא פ"ד דתירוץ הראב"ד ליתא דהא כבר נתבאר דלרש"י גם בקרוב פ"ד ותירוץ היש מתרצים ג"כ ליתא וכמ"ש לעיל דלפירש"י לא הוי כלל תרתי דסתרי גם בלא"ה ליתא להאי תירוצא דהא כבר נתבאר דלשיטת רש"י גם בקרוב כל היכי דלא פ"ד מהימן הוא בכל העדות א"כ אי ס"ל כדברי היש מתרצים דהיכי דסתרי לא פ"ד א"כ אדרבא הו"ל להיות נאמנים גם לגבי הערב וא"כ נשאר קושיות הרא"ש לפירש"י גם ליכא למימר לרש"י תירץ רבינו יואל הלוי שהביא הרא"ש שם דהטעם הוא משום דאתי לאחלופי בקיום שטרות שיאמרו קרוב כשר להעיד דז"א דלשון רש"י שכ' עדי הלואה הי' משמע שהי' מעידים בע"פ ובה"ג ליכא למ"ד לפסול מחמת אתא לאחלופי כמבואר בהג"א פ"ק דגיטין ומש"ה לא תירץ ר' יואל רק אההוא דירושלמי בכ' כל נכסיו לשני בני אדם דמיירי בשטר ועיין בח"מ סי' נ"א ולא כ' כלל תירץ זה אההוא דאילעי וטובי' משום דמשמע שבע"פ הי' מעידים וא"כ לשיטת רש"י ליכא שום טעם בהך דאילעי וטובי' דלא נימא פ"ד. וכן בש"ע סימן ל"ג סעיף י"ו שהעתיק הך דינא דאילעי וטובי' מבואר שם שמעידים על פה ותמי' טובא אמאי לא מהימני שהרי הב"י והטור עומדים בשיטת רש"י ז"ל דבקרוב ג"כ פ"ד. והיכי דלא פ"ד מהימן בהכל א"כ הכא עכ"פ לענין הלוה להימני' דמ"ט נא נימא פ"ד והוא קושיא גדולה למעיין

ותו קשיא לי טובא לשיטה זו דכל היכי דלא פ"ד מהימן בהכל מההוא סוגיא דב"ב דף קל"ד שהבאתי לעיל דבעיא גירשתי למפרע מהו ליהמני להבא פ"ד או לא וס"ל לחד מ"ד דלא פ"ד בחד גופא: והיינו דלא מהימן בהכל כמ"ש שם הרשב"ם והתוס' בב"מ ובגיטין בסוגיא דמצאו לאלתר כמו שהבאתי דבריהם לעיל בתשובה זו סימן א' דכתבו כך בהדיא דמגו דלא מהימן אלמפרע לא מהני נמי אלהבא. וכן מבואר מלשון הש"ס מאי ליהמני' להבא פ"ד או לא הרי דאי לא פ"ד לא מהימן בלהבא ובלא"ה הדבר מוכרע ממקומו דאם איתא דהיכי דלא פ"ד מהימן בהכל א"כ מאי קמבעיא ליה. וכן איך ס"ל לחד מ"ד דבחד גופא לא פ"ד ונימא דמהימן בהכל א"כ צא ופרנס לי' הך דינא דלמפרע לא מהימן וא"כ כיון דהש"ס מסיק מעיקרא דלמפרע לא מהימן ע"כ דפ"ד ומאי קמבעי' ליה ומאי ס"ל לחד מ"ד דלא פ"ד אע"כ היכי דלא פ"ד לא מהימן גם אלהבא ע"ש בש"ס תראה שזה פשוט הרי דכל היכי דלא פ"ד לא מהימן כלל בכל העדות

שלישית קשיא לי מדהתו"ס בסנהדרין ובכתובות והר"ן בכתובות ושאר פוסקים שהקשו בהא דקאמר התם דעדים שאמרו אנוסים היינו מחמת ממון אינן נאמנים משום דאין אדם משום עצמו רשע נימא דפ"ד ותירצו הרבה תירוצים דבההוא דהתם לא פ"ד וקשה א"כ דלא פ"ד ליהמני' בכולו סהדותא ויהי' הם רשעים וגם השטר פסול ומ"ט אמרינן דאינם נאמנים והשטר כשר א"ו דהיכי דלא פ"ד לא מהימן כלל

ועל ארבעה אשיבנה בההוא דפ"ק דגיטין בעבד שהביא גיטו וכ' בו כל נכסיי דס"ל לאביי דבכה"ג לא פ"ד ואמר מעיקרא מתוך שנאמן על עצמו נאמן גם בנכסים הדר אמר אביי מתוך שלא קנה נכסים לא קנה עצמו הרי דכיון דלא פ"ד לא מהימן בכלום ורבא נמי לא פליג עלי' התם אלא דמשום דס"ל דגם בכה"ג פ"ד אבל היכי דלא פ"ד לא פליג עלי' דלא מהימן כלל ואף שהתוס' כתבו שם הא דחזר אביי היינו משום דמסתבר לי' דלא קנה כלום משום דיד בעל השטר על התחתונה כוונתם משום שהעבד בא להוציא עפ"י עדותו וצריך נאמנות מש"ה לא מהימן כלום דבדיני ממונות אמרינן חומרא לתובע וקולא לנתבע כל היכי דליכא עדות ברורה וא"כ מכ"ש לענין דיני נפשות כגון בפלוני רבעני וכה"ג דלא קטלי' עפ"י עדות כזה וכיון דלא פ"ד אינו עדות בשום דבר וזה פשוט

חמישית מההוא דכ' המרדכי ביבמות הובא בסמ"ע סימן ל"ד ס"ק ס"ב דל"א פ"ד במקום שצריך להוסיף טעם ובמקום שצריכין לומר מלתא דלח שכיחא ע"ש שמתרץ בזה ההוא דאנוסים היינו מחמת ממון דאינן נאמנין ול"א פ"ד יעו"ש הרי בהדיא דכיון דלא פ"ד לא מהימני' בכולן סהדותא והשטר כשר

ותו יש לדקדק בהך דמימרא דרבא בפלוני בא על אשתי למה נקט דוקא אשתי ולא נקט פלוני בא על אחותי ובשלמא לשיטת הראב"ד א"ש דדוקא באשתו פ"ד משום דאשתו כגופו אבל בשאר קרובים אמרינן דבטלה כולה משא"כ לשיטת רש"י ותוס' דאין חילוק בין אשתו לשאר קרובים בכולהו אמרינן פ"ד למה נקט רבא דינו באשתו דאיכא למטעי ולמימר טעמא משום דאשתו כגופו הוי לי' למנקט בכל הקרובים

מכל זה אומר אני נסתרה דרכו של הגאון בנודע ביהודא אלא דלמ"ד לא פ"ד וכן לדידן בדוכתא דלא פ"ד לא מהימן בשום דבר בעדותו ומה שהוקשה לו להגאון ז"ל דא"כ איך קאמר רב יוסף רשע הוא דמשמע דמהימן הכי הול"ל לר' יוסף מתוך שאינו נאמן על עצמו אינו נאמן על חברו וכן מה שהוקשה לנו מדברי המקשה בההוא דבר בניתום דפריך רשע הוא והתורה אמרה אל תשת כו' צ"ל דלק"מ דהנה בסנהדרין ובשאר דוכתי דאמרינן א"א מ"ע רשע פירש"י אין אדם נאמן לפסול א"ע לעדות וכן ביבמות פירש"י והר"ן בההוא דא"א מ"ע רשע דאע"ג דהודאת בע"ד כמאה עדים דמי הנ"מ בהודאת ממון אבל לקנס או למלקות או לפסול לעדות לא מהימן אדם על עצמו ע"ש והכוונה דאלולי שרשע פסול לעדות אם הי' אדם מעיד על עצמו שעבר עברה ונעשה רשע לא הוי שייך כלל לומר דקרוב הוא אצל עצמו ואינו נאמן בעדותו למשוי' נפשי' רשע כיון דאם ירשע מה יפעל והוי מהימן שפיר רק מחמת דרשע נפסל להעי' ולפסול אדם בעינן עדו' ממיל' כיון דאדם קרוב לעצמו וקרוב אינו עד מש"ה לא מהימן כשאומר על עצמו שעבר עברה דמי הוא ירשיענו עפ"י עצמו כיון דע"י רשעתו נעשה פסול וזהו כוונת ר' יוסף דקאמר רשע הוא והתורה אמרה אל תשת כו' ר"ל כיון דלדבריו רשע הוא ונעשה פסול לעדות מטעם אל תשת מש"ה לא מהימן על עצמו ותו לא מהימן כלל כיון דלא פ"ד וכן נמי כוונת הש"ס בההוא דבר בניתום ורבא פליג ואמר אדם קרוב כו' וא"א משים כו' ר"ל כיון דאפילו אם נאמינו לא נעשה רשע לפסול לעדות דגזרת הכתוב דעדותו של קרוב אינו כלום אפילו אם הענין אמת והו"ל עדותו לנפשי' כמאן דליתא דמי מש"ה העדות על חברו נשאר קיים ופ"ד כן נ"ל נכון ואמת שמה שהוקשה שם הגאון בהגה"ה המתחלת וראי' גדולה כו' מההוא דיבמות לימא רב יוסף דאמר כר"י כו' ע"ש לכאורה היא קושיא אלימתא מ"מ לא עלינו תלונה זאת דהרי עכ"פ שיטת הרא"ש והראב"ד הוא כך בבירור דהיכא דלא פ"ד לא מהימן כלום ואני לא באתי רק להשוות השיטות וכאשר נתרץ קושיא זו לשיטת הרא"ש והראב"ד כך יהי' מתורץ לשיטת רש"י ותוס') אבל באמת היכי דלא פ"ד לא מהימן כלום זולת גבי שורו ס"ל לרבא דאע"ג דאדם פסול להעיד לשורו מ"מ אין זה קרוב ממש לגבי ממונו ולכן היכי דמהימן אחברי' מהימן נמי אשורו אבל בקרוב ממש אמרינן דלא מהימן כלל וכן באשתו ה"א דאין זה קרוב ממש דהא אינו רק פסול חיתון ואפשר להתרחק ואמרינן נמי בעלמא אשה קנין לבעלה והוי רק קנין כמו שורו מש"ה הוי אמינא דאע"ג דבעל פסול להעיד לאשתו מ"מ לא גרע משורו והיכי דמהימן אחברי' מהימן נמי אאשתו קמ"ל דאשתו נמי כי קרוב דמיא ופ"ד והיכי דלא