נאות דשא נח

והשתא צריך להבין איבעיית הש"ס בכל נכסיי אי פ"ד ולדברינו הנ"ל מה מזיק מה שהוא חד דבור דאעפ"כ נוכל לחלק שנכתב אבל לא נחתם אמנם יובן לפי מה דס"ל לת"ק דר"ש דהיכי דאמר כל נכסיי נתונים לך שכלל השחרור והמתנה כא' אזי אם נתבטל הדבור לענין הנכסים גם השחרור נתבטל ומשא"כ באומר עצמך ונכסיי דאז אף שנתבטל מתנת הנכסים. אפ"ה השחרור לא נתבטל כיון דהיא אמירה בפ"ע ולפ"ז אבעי' להו שפיר בכתוב כל נכסיי דאז לא מצינו לומר פ"ד באופן הנ"ל שנאמר שהרב לא החתים עדים והשחרור קיים והמתנה בטלה דהא אלו כך הי' אזי גם השחרור בטל בביטול המתנה ממילא אם באנו לומר גם בה"ג עצמו קנה ולא נכסים ע"כ דנפליג בנ"ח גופי' ולהאמינו לענין עצמו שהרב החתים עדים ולענין הנכסים לא נאמינו ונאמר שהרב לא החתים עדים כלל ובה"ג לא פ"ד לדברי הרשב"א ואפילו בלא דברי הרשב"א דהא הוי כמו חד גופא דממ"נ אם השחרור כשר מהני להכל ואם החתימה מזויף לא מהני לכלום וא"כ הוי פ"ד בחד גופא דהיינו בשחרור וכה"ג שמא לא פ"ד ודוקא בעצמך ונכסיי אמרינן פ"ד שהכתיבה אמת והחתימה שקר ונתבטלה המתנה והשחרור קיים משא"כ בזה ובעי שפיר אי גם בכה"ג פ"ד ואמר אביי דבה"ג לא פ"ד מטעם הנ"ל ורבא אמר דגם בזה עצמו קנה ולא נכסים והשתא נתיישב ג"כ קושייתינו השני' מה ענין פ"ד זה לפ"ד של ר"ש ולהנ"ל ניחא דשפיר קאמר כמאן כר"ש משום דפשיטא לי' דבכה"ג לא פ"ד דנימא לענין עצמו שגם החתימות אמת ולענין נכסים נימא שאינו אמת וא"כ מ"ט קאמר רבא גם בכל נכסי עצמו קנה ולא נכסים אע"כ ס"ל כר"ש דאפילו היכי שכתב כל נכסיי ונתבטלה המתנה אפ"ה השחרור קיים מש"ה קאמר שפיר דגם בזה פ"ד ומהימן לענין הכתיבה ולא לענין החתימה ולא שבא לומר דרבא ס"ל כר"ש דאמר התם פ"ד ה"נ הכא פ"ד דבאמת אין זה ענין לזה כלל. אלא הכוונה כנ"ל דא"א כלל לומר כאן פ"ד אלא אם ס"ל כר"ש וא"ש כך הי' נ"ל לכאורה והם דברים נכונים וקרובים לפשוטו ובהא מיושב גם כן קושיות מהרש"א שם בתוספת ד"ה הדר אמר אביי יעו"ש. ויש גם כן משמעות לפירוש הזה מלשון הסוגיא בהא דאמר ומי אמר ר"נ הכי כמובן למעיין ואין להאריך בזה (והוא בכתובים בחדושי) עכ"פ יצא לנו לפי' זה דליכא מכאן קושיא להרשב"א וגם ליכא ראי' לנ"ד אדרבא כולה סוגיא ריהטא דלא פלגי' בדברים הסותרין זא"ז דהיינו דבחד גופא לא פלגינן ול"א פ"ד אלא באופן שהדבר יכול להיות מחולק וממילא דה"ה בנ"ד שבסימן הקודם דאם מאמינן לאשה שמצאה מחט הכל אסור דא"א שיהי' חצי הבהמה כשרה והשאר טרפה ובה"ג לא פלגינן דבורא ונאסור הכל

אלא דז"א דנהי דפירוש זה נכון בש"ס אינו רק למ"ד דהלכה כר"א בגיטין ולא בשטרות וח"כ הרי אפסקא הלכתא כר"א אף בשטרות ואפ"ה פסקו כל הפוסקי' הך דינו דעבד שהביא גיטו וא"כ ודאי לאו היינו מטעמא דאמרן שיהא נאמן על הכתיבה ולא על החתימה דא"כ סוף סוף קנה גם המתנה ועיין בש"ך ח"מ ס"ס מ"ח ותו דהא אפסקא הלכתא דמזויף מתוכו פסול ודברינו לא נאמרו רק למאן דלא פוסל מזויף מתוכו ואנן כיון דפסלינן לי' ממילא אם החתימות מזויף גם השחרור בטל ואיך נימא פ"ד וא"כ מדפסקו כל הפוסקים האי דינא ע"כ דגם בב' דברים הסותרים זא"ז פ"ד ג"כ ותיובתא מהא על הרשב"א וראי' לנ"ד (אמת דסתירה זו השני' אינה סתירה כ"כ לפי שיש ראי' דאפילו אם נימא דהלכתא דבחד גופא לא פ"ד היינו דוקא במידי דאורייתא אבל בדרבנן פלגינן שפיר והוא ממה שבארנו בראי' א' דהתוס' תופסים עיקר דבחד גופא לה פ"ד ומש"ה בברייתא בזמן שהבעל מודה שגירשה כבר לא מהימן אפילו לרבא ואפ"ה מהני כשהעדים אומרים מעולם לא חתמנו משום דבהא מהימנינן לי' שזהו גט שלו ונותנים לה שתגרש עתה. וקשה לכאורה מאחר דלא מהימן שכבר נתן לה נהי דגט זה שלו הות הרי הוא מוקדם ואיך מגרשים אותה עתה הלא גט מוקדם פסול והש"ס בב"מ פריך אהך בריי' וליחוש שמא כ' בניסן כו ומשני דאמרי לקוחות אייתי ראי' משום שיש קול שלא בא לידה מזמן הכתוב והרי מבואר בסימן קכ"ז סעיף ה' דגט שנתאחר מסירתו אין תקנה אלא שיתנו לה ע"י שליח ודוחק לומר דבה"ג אין הוא רשאי לגרש אלא ע"י שליח ומכ"ש לשיטת הסוברים דאפילו ע"י שליח פסול מדינא דש"ס אלא בשעת הדחק דהיינו שא"א ליתן גט אחר כגון שאין הבעל לפנינו כמ"ש רש"י בפ"ב דגיטין בסוגיא דנכתב ביום ע"ש שכ' בברייתא דהמשליש גט לאשתו והלך לדרכו וע"ש בב"ש סק"ו שביאר שיטות אלו וא"כ כאן דהבעל לפנינו איך נותנים גט זה והרי הוא מוקדם וראיתי שהקשה כך הב"ש בסימן קנ"ג סק"ב ותירץ דהואיל דלפי דבריו גירש כבר אע"ג דאין מאמינים על העבר לא חיישינן בכה"ג כיון דאפשר שכבר גירש יעו"ש הרי דאע"ג דמחזיקי' לה עד השתא בחזקת א"א פלגינן דבורא של למפרע עצמו דלענין חשש מוקדם שהוא דרבנן אין תופסין שכבר נתן לה כן נ"ל

וממילא לפ"ז פסול מזויף מתוכו שהוא ג"כ דרבנן כמ"ש הרמב"ם והטור והמחבר באה"ע סימן קל"א סעיף ו' וכדעה זו תפסו עיקר כל הפוסקים ומש"ה שפיר י"ל פלגינן דבורא דאחתימה לא מהימן (וכ"ת א"כ הו"ל מזויף מתוכו ז"א דלענין זה הפסול פלגינן גם החתימה גופיי ולענין פסול דרבנן פלגינן אפילו בדברים סותרים). ועוד נראה דגם בש"ס גופי' אין עולה זה הפי' לאמת חדא דיש פוסקים דכל שטרי קנין דמי לגט כגון שטר מתנה ועיין בתוס' ריש גיטין ד"ה דקיי"ל הלכה כר"א בגיטין ובדף ק"ב בתוס' ד"ה אבל בשטרות וא"כ לדעתם ליתא לדברינו אפי' למ"ד דאין הלכה כר"א בשטרות דהא שטר מתנה זה שהוא שטר קנין אמרינן בי' לר"א ע"מ כרתי וממילא מאחר שמאמינן על הכתיבה זכה גם בנכסים ואין מקובל דברינו רק להסוברים דגם בשטר קנין ל"א ע"מ כרתי למ"ד דאין הלכה כר"א בשטרות ובשיטה זו החזיק הרא"ש ז"ל כדמוכח מדבריו בסוף גיטין דף פ"ו שהוכיח דהלכה כמאן דפוסק כר"א גם בשטרות מההוא מתנתא דהוי חתימי עלי' תרי גיסי יעו"ש. וזה הוא שטר קנין וגם הרא"ש שהביא ממה דעבד ר"נ עובדא בפ' מי שהי' נשוי ושם. ג"כ שטר קנין הוא עיי"ש ממילא לשיטה זו שפיר י"ל כך משא"כ לשיטה ראשונה א"א לומר כך. ועוד דאביי גופי' ס"ל בפרק זה בורר דף כ"ח דמודה ר"א במזויף מתוכו וא"כ היכי ס"ל הכא דבעצמך ונכסיי פלגינן אע"כ דפלגינן דבר א' דלגבי הנכסים אנו אומרים שהשטר פסול ולגבי עצמו אנו אומרים שהשטר כשר וע"ש בתוס' פ' זה בורר. ועוד דמבואר מדברי התוס' פ"ק דסנהדרין דף ט' ע"ב דהא דאמרינן עצמו קנה נכסים לח קנה משום דפ"ד היינו שכל הדבור נחלק דלעצמו מהימן בהכל ולגבי נכסים לא מהימן כלל ומדבריהם למדנו ג"כ דאפילו למ"ד דבחד גופא לא פ"ד מודה בנ"ד ואעתיק דבריהם בקצרה דבהא דאמר רבא התם פלוני רבעני לרצוני פ"ד ומצטרף הוא ואחר להרוג הרובע ול"א דהוא רשע ופסול להעיד דלגבי נפשי' לא מהימן לעשות עצמו רשע והקשו תוס' דא"כ למה אמר רבא בכתובות דעדים שאמרו אנוסים היינו מחמת ממון אין נאמנין ואמאי ל"א פ"ד ונאמנין שהיו אנוסים ולא מחמת ממון ותירצו דרבא סבירא ליה כמ"ד בפ' נוחלין דבחד גופא ל"פ וה"נ הוי חד גופא ואם מאמינן על עצמו שהי' אנוס ניהמני' שהוא הי' אנוס מחמת ממון והא דאמר הכא פ"ד אין הכוונה דאמרינן שנרבע לאונסו דזה הוי נמי בחד גופא אלא אמרינן הכוונה שרבע לאחר דזה הוי תרי גופי ועוד י"ל דהתם בכתובות כיון דקיום שטרות דרבנן לא פ"ד לבטל השטר והא דאמרינן פ"ק דגיטין פ"ד לענין דלא קנה נכסים לא דמי דהתם כך הוא נוהג בכל שטרות דעלמא דבגט ושחרור מהימן לומר בנו"נ ובשאר שטרות הצריכו קיום עכ"ד. הרי מבואר דהחילוק שבין חד גופא לתרי גופי אין הכוונה משום שהם דברים סותרים זא"ז אלא לא משגיחינן כלל בזה ואף בדברים סותרים פ"ד רק דהסברא כך הוא בדבור של עדות אגוף אחד או מהימן בהכל או לא ואף שאינם סותרים לא פ"ד משא"כ אם הדבור על שני גופים פ"ד אף אם הם סותרים זא"ז ומש"ה כתבו דההוא דכתובות וכן ההוא דסנהדרין אי נימא שהי' אנוס ה"ל חד גופא אעפ"י שאין הדברים סותרים וההוא דנכסי' לא קנה לא הקשו רק לתירוצם השני דלמה נימא פ"ד ובעי קיום לענין הנכסים הלא קיום דרבנן ולא הקשו לתירוצם הראשון דרבא ס"ל דלא פ"ד בחד גופא איך פ"ד התם הרי הם דברי' סותרי' אע"כ אע"ג דסותרים מ"מ כיון שהוא לענין שני גופים (וכ"כ בהדיא הר"ן שם בפ"ק דגיטין והראב"ד בתמים דעים סימן רל"ח דעבד ונכסים הוי תרי גופי ומודי כ"ע דפ"ד ע"ש והיינו כמ"ש) שפיר פ"ד דלענין עצמו אמרינן שאינו מזויף ולגבי הנכסים אנו אומרים שהוא מזויף הרי מבואר דל"ח כלל בסתירת הדברים זא"ז וכן מבואר שם בלשון הרשב"ם ג"כ שכ' שם ד"ה בתרי גופי בועל ואשה פלגינן דלגבי בועל אנו מאמינן כל העדות ע"כ הרי דלענין הבועל מאמינן שבא על אשתו דהא כל העדות מאמינן ואיך לגבי האשה אין מאמינן א"כ אנו תופסין דברים סותרים אע"כ דבב' גופים לא איכפת לן בסתירת הדברים ולא תלי כלל רק באם צריכין לחלק אגוף א' או על שני גופים וכדברי התוס' הנ"ל

ובהא מיושב מה דהוי קשיא לי. בההוא דב"ב מאי פריך מההוא דפלוני בא על אשתי הא ל"ד כלל דהא מה דקרוב פסול להעיד מבואר בח"מ סימן ל"ג דאין הטעם משום דחשדינן ליה שמשקר דהא אפילו משה ואהרן פסולין לקרוביהן אלא דכך הוא גזרת הכתוב דאע"ג דידעינן שבודאי אינו משקר אין חותכין הדין עפ"י עדותו ממילא שפיר קאמר רבא התם דפ"ד דהא ליכא סתירה כלל דאנו מאמינן בכל העדות מש"ה נהרג הבועל ואפ"ה אין האשה נהרגת דגזרת הכתוב הוא דאין האשה נהרגת בעדות בעלה וא"כ אין אנו תופסין דברים סותרים משא"כ הכא דאלמפרע אנו אומרים שהוא משקר לגמרי דהא אלהבא נמי לא מהימנינן ליה אלא מטעם מגו ולמפרע דאין לו מגי אמרי' שמשקר ולא גירשה כלל. וא"כ איך תהיה מגורשת להבא דזה הוי דברים סותרים מש"ה לא מהימן כלל וא"כ לא דמי כלל הא להא ומאי פריך והוא קושיא גדולה בעיני

ובתחלת העיון רציתי לומר דאפ"ה פריך שפיר דאיך קאמר דלעולם לא פלגינן הא זימני' דפ"ד כגון אם הוא ואחר אומרים שגירשה וממילא להבא יש שני עדים ואלמפרע דלא מהימן לאו היינו משום דלית ליה מגו דהא שני עדים נאמנים בלא מגו אלא הטעם משום דאין היא יכולה לפוטרה אזנות דלמפרע בשום עדות שמעיד עליה דאדם קרוב אצל אשתו. ואם כן לאו הטעם משום דמשקר אלא כמו כל קרוב דעלמא דלא מהימן מגזרת הכתוב אם כן נימא פ"ד