נאות דשא נא

דבסימן ע"א סעיף כ"א גבי מלוה שנתן נאמנות ללוה שיטעון פרעתי צריך לישבע עכ"פ דאמרינן ידו על התחתונה ולא האמינו כ"א בשבועה ותירץ שם הש"ך דאע"ג דבשובר אמרינן ידו על העליונה כיון שהוא מוחזק הכא שאני כיון שהנאמנות בתוך השטר עצמו ע"ש וממילא לפ"ז בשובר שהוא אינו על השטר עצמו אמרינן ידו על העליונה ואפילו שבועה א"צ וח"כ ליתא לראי' זו שכתבתי דשפיר צריך לשלם לו עפ"י שובר זה דלא יצטרך שבועה אח"כ ולמ"ש ש"ך בסימן מ"ב דלענין שבועה לא אמרינן אפילו בשובר אחר ידו על העליונה וא"כ שפיר איכא ראי' מכאן ודברי הש"ך סותרים זא"ז וצ"ע) אע"כ דז"א דמשבועה לא ינצל לעולם דנהי שיתן לו שובר מבורר נהי דכשיתבענו אח"כ בשטר זה לא יצטרך שבועה מ"מ תביעת ע"פ יתבענו וישבע ושם נראה דאינו רק לשיטת הש"ך שבסימן ל"ט אבל לשיטת הב"ח שהבאתי לא שייך למימר הכא דלא ינצל משבועה לעולם דהא י"ל כשיהי' לו שובר מבורר ולא יוכל לתבעו בשטר ותביעת ע"פ לא יהי' לו לב משא"כ בשובר שאינו מבורר יתבענו בשטר אבל בנ"ד לכ"ע לא מצי לוה למטען שלא ישלם לו בעבור שיצטרך לישבע אח"כ דהא לא ינצל לעולם משבועה ואדרבא כשלא ישלם לו עתה יותר יהי' לו לב לתובעו מש"ה צריך לשלם לו ואם יהי' צריך שבועה אח"כ ישבע

העולה מכל המקובץ לדינא בנ"ד דממר"ם זה אם ימצאנו אדם ויוציאנו עליו יצטרך לשלם לו ולא יועיל שובר שיתן לו זה משום דנימא שמא ממר"ם אחר הוא או קנוניא (אם לא באופנים שביארנו לעיל דליכא הך חששא יעו"ש) ומש"ה א"צ הלוה לשלם עתה עד שיתן לו כתב שאם יצטרך לשלם לאיש אחר ישבע הלוה היסת שזה הי' הממר"ם שלו ויחזיר לו מה שנתן לו עתה אבל יותר ממה שנותן עתה כגון אם אין מגיע עתה רק נ' ובשט' כ' ק' ויצטרך לשלם אח"כ ק' א"צ המלו' להחזיר לו רק נ' ואם עתה טוען המלוה ששטרו אבד באונס א"צ ליתן כתב קבלת אחריות אם נודע בעדים שבאונס אבד ואם אין מביא עדים והלה טוען שמא לא אבדת באונס נשבע המלוה שבאונס נאבד ומשלם לו הלוה ואם לוה מכחיש בברי נשבע הלוה ונאמן במגו דפרעתי כיון שאין שטר בידו והמעיין יראה עוד איזה פרטים מתאספים מתוך דברינו והנראה לפי עניות דעתי כתבתי ה"ק כו'

שאלה כ"ב

מעשה אשה אחת קנתה אצל הטבח כרם וקצת דקין בעד סך מעט מזער ואחר ב' או ג' שעות חזרה אצל הטבח ומחט בידה והראית לטבח לומר זאת מצאתי בכרס הזה ושאל אותה מקום מציאתה ואמרה שהי' תחוב בתוכו מקצתו בדופן הכרס ומקצתו בלט לפנים אל תוך הכרס ושאל אותה למה פשפשת בו כ"כ והשיבה כי ראתה מבחוץ מקום קשה במשמוש קצת כמו אגוז וחתכה מקום זה בסכין וראתה שתחוב בו מחט אבל לא ראתה שם שינוי מראה באותו המקום אדרבא הי' שוה לכל הכרס ורק שהיה קשה במשמוש ויש הפסד מרובה בדבר מה דין הבהמה

תשובה להתיר ונבאר בקצרה רק מה שנוגע לגוף הדין דהנה לכאורה יש לאסור לפמ"ש הפר"ח בקונטרס אחרון בי"ד סימן מ"ח בשם תשובת שער אפרים בנמצא מחט תחוב בקיבה מעבר הפנימי לבד ולא ניקב מעבר לעבר ויבלת נגדה ושומן עליו והכשיר מחמת השומן דהוי סתימה יעו"ש מבואר מזה דאי ליכא סתימה הוי טרפה משום דיבלת הוו ריעותא כמו בנמצא ק"ד מבחוץ דאמרי' אם אין שם מכה ק"ד מנין ה"נ יבלת א"כ אפשר דמה שאמרה האשה שהי' קשה במשמושו יהיה נדון כיבלת. א"כ לפי דברי האשה הוא טרפה ואפילו תימא דיבלת אינו דומה לזה ולא דמי נ"ד לק"ד או יבלת מ"מ יש להביא ראיה ממ"ש הת"ש בסימן מ"ט ע"ש בס"ק ב' בשם שו"ת באר עשק בקורקבן שנמצא מחט מעבר א' ונגד פי המחט מבחוץ אין שם שומן וסביבותיו יש שומן הוי זה ג"כ כמו ק"ד ואמרינן שהוא ראיה על שהוא קרום מחמת מכה ולכן אין שם שומן אלמא כל שיש שום שינוי באותו מקום דיינינן ליה כק"ד א"כ ה"ה מה שהיה קשה במשמושו למה לא נדונו כשינוי הנ"ל ואע"ג שיש קצת לחלק ולומר בשלמא יבלת שהוא נגע צרעת ודבר מחודש וכיון שהוא נגד פי המחט רגלים לדבר שמחמת הנקב נעשה וכן מה שאין שום שומן שם הוא ג"כ דבר מסתבר דאם איתא דלא ניקב לחוץ מה נשתנה מקום זה שיהיה בלא שומן אע"ג שניקב מבחוץ ועלה בו קרום של בשר ושומן אין שם משא"כ דבר זה שאמרה האשה שהי' קצת בולט כאגוז קטנה וקשה קצת במשמוש ושינוי מראה אין בו אם כן אין ראיה שניקב מעבר לעבר דנהי דלא הי' תחוב רק עד חציו מחמת זה עצמו עלה קצת ונצרר הדם בתוכו ונתקשה וזה דבר מצוי וא"כ אין מזה שום ראיה מה גם שהאשה לא דקדקה בדבר אולי לא הי' שום שינוי כי בקצת מקומות אחרים שם נראה ג"כ קשי המשמוש ובולט קצת והוא מחמת שעדיין נשאר שם דבוק מקצת מהחלב חתיכות קטנות ומחמת משמוש הידים אינו ניכר כלל ונראה למראית עין כאלו הוא מבשר הכרס עצמו וא"כ אין לנו ריעותא כלל להטריף עבורו כקורט דם. וכן אומרים כמה אנשים בקיאים כי בודאי אף אם לא עבר מעבר לעבר מחויב כנגדו להיות כך מעט צבה קצת. וקשה במשמוש. מ"מ על כל זה לא הייתי סומך להתיר מסברות עצמינו ואע"פ שאנו מדמין כו' ואפ"ה התרתי מחמת צירוף כמה טעמים כאשר אבחר אי"ה ובצירוף כל הטעמים יחד נוכל להתיר

חדא דנהי שלא נוכל להחליט ולומר דלא הוי ריעותא ול"ד לשינוי דיבלת או שומן אפ"ה לא נוכל ג"כ להחליט ולומר דהוי ודאי ריעותא ובודאי אלו היה הדבר בא לפנינו כמות שהוא היינו צריכים לדקדק הרבה ולמשש ולראות אם הוא כדאי להיות נקרא שינוי והאשה ודאי לא דקדקה שלא נתכוונה כלל להיתר או לאיסור ואנן היינו צריכין לדקדק הרבה וגם חולי היינו מוצאים שהוא רק חתיכות חלב כנ"ל וא"כ דמי לדין המבואר בסימן מ"ח סעיף ח' בהגה"ה ראשונה דמתיר בהפסד מרובה היכי דניקב מעבר ח' ולא בדקו אם יש ק"ד והודח ונמלח או נאבד ואע"ג דהי' צריך בדיקה אפ"ה מתירין בהודח וכ"כ עוד שם בהג"ה שבסוף הסעיף יעו"ש ובאחרונים. ויותר מזה כ' הש"ך שם בס"ק כ"ה ובס"ק כ"ט וס"ק ל"ב דלדעת הרב ומוהרש"ל והרא"ש דאפילו היכי שלא בדקו עדיין ולא ראו בבירור שאינו ניקב מעל"ע אפ"ה מכשירין בהודח או נאבד ממילא ה"ה בנ"ד נהי שהי' צריך בדיקה עתה שנחתך וא"א להכיר ואדרבא במראית עינינו נראה שהוא שלם ויפה ואינו קשה כלל במשמוש שהרי האשה לא חתכה אותו לגמרי רק חתכה בסכין את המקום הקשה לשנים והיו ראוי להיות ניכר בפנינו עדיין שהוא קשה ואינו ניכר כלל ובודאי לא גרע עכ"פ מנאבד או הודח דמכשירין בה"מ ואע"ג דהיכי דניקב בודאי מעל"ע ולא בדקו אחר ק"ד מבואר שם דלכ"ע טרפה בנאבד כיון דהבדיקה הוא להתיר וכל כמה דאינו ידוע בודאי אם אין ק"ד באיסורו הוא עומד הדבר פשוט דל"ד כלל דהא הכא ע"ז אנו דנין ומסופקין אי הוי ריעותא זה וא"כ ניקב מעל"ע או דלמא אין זו ריעותא. ולא ניקב רק מצד א' וא"כ הרי אנו מסופקין אם ניקב כלל מעל"ע וכ"ש הוא דהא הכא ידענו בבירור דלא ניקב כלל מעל"ע רק יש לנו ספק אם יש ריעותא וכל דבר המוציא היתר מחזקתו מחמת ריעותא צריך להיות ריעותא מבוררת וכדאמרינן נשחטה הותרה עד שיוודע לך:

במה נטרפה ואפי' שרואים נקבים בפנינו תלינן בזאב כיון דהריעותא אינו ברורה שיש במה לתלות אין מוציאין היתר מחזקתו על ידו וה"נ בזה אעפ"י שהי שם משמוש קשה כל שאנו מסופקים אם הוא ריעותא ואם הי' הדבר לפנינו הי' צריכים לדקדק אם הוא כדי להיות נקרא ריעותא אם הוא קשה הרבה או לא וכן שמא הוא אינו ממש נגד פי המחט דהא במצד א' בעינן דוקא נגד פיה ממש אבל בצדו מעט אינו מזיק והאשה ודאי לא דקדקה בזה ומלתא דלא רמי' עלי' כו' א"כ מכל הלין טעמי כל זמן שלא נודע לנו הוי כאלו כלא ראינו ריעותא כלל. ולא תימא כיון שידענו שהי' משמוש קשה הוי כידענו שניקב מעל"ע וצריך בדיקה אחר ק"ד דטרפה בהודח דז"א אלא כל ריעותא צריך להיות ברורה וכל זמן שלא ידענו אם נקרא ריעותא הוי כאין ריעותא כלל וא"כ לא מבעיא דקיל מידענו שניקב מעל"ע אלא קיל נמי אפילו מהיכי שמסופקים אם ניקב מעל"ע דהתם לא בדקו כלל מבחוץ ואולי הי' רואין שניקב מעל"ע והכא ידענו שלא ניקב מעל"ע ואין לומר דהכא יש גריעות בחד צד שראו מבחוץ משמוש קשה דכל זמן דלא ידעינן דריעותא הוא הו"ל כאלו לא ראינו שום ריעותא וא"כ אם בההוא מכשירין בהודח כ"ש הכת ואפי' למה שהעלו שם קצת מבתראי דבתראי להחמיר שם כדאי הם מקילין לסמוך עליהם בנ"ד דקיל מהתם וכנ"ל

ומלבד שכל מה שכתבתי הוא ברור בסברא עוד אביא ראי' א' לזה דכל היכי שאנו מוציאין דבר מחזקת היתר מחמת שאנו רואין בו ריעותא אין זה אלא כשידענו שהוא ריעותא אבל אם בזה עצמו יש ספק אם הוא ריעותא או לא אין זה מוציאו מחזקתו אלא הו"ל כאלו לא ראינו בו ריעותא כלל והוא ממ"ש הב"י והש"ע סימן ל"ט סעיף ה' בשם תשובת הרשב"א אם נסתפק אם הוא בגב או בחיתוך כו' יע"ש ובט"ז סק"י ותכלית הדברים כשיש לפנינו סרכא ואנו מסופקים אם הוא כסדרן או שלא כסדרן ואין יכולין לעמוד על הדבר כשר מטעם נשחטה הותרה ואע"ג שיש ריעותא לפנינו דהא שלא כסדרן טרפה א"ו מחמת שמסופקים בזה אם נקרא כלל ריעותא כי סרכא כסדרן אינו ריעותא כלל מש"ה גם בזה הוי כאלו אין כאן ריעותא ודוקא היכי שהריעותא ודאי נקראת ריעותא רק מצד אחר אנו באין להכשירו כי ההוא דבה"כ שניקב מעל"ע שאנו רואים טריפות וריעותא ואתה בא להכשירו שמא אין ק"ד בההוא טרפה מספק משא"כ כאן. והט"ז שם בס"ק כ"ב ביאר יותר הדבר וכתב דאפילו למאי דמחמירין להטריף ריאה שנאבדה בלי בדיקה אע"ג דלא חזינן ריעותא אפ"ה מכשירין בספק כסדרן דבשלמא התם כיון דבכל הריאות שכיחי סרכות ורוב סרכות שבריאה הם סרכות המטריפות ע"כ חשו שמא יש סרכות ברובא של ריאה משא"כ בזה שיש ספק השקול לפנינו דאנו רואין שכל הריאה הוא שלימה ויפה שנבדקה כדרכה רק שבמקום א' יש ספק ובמקום זה אין שכיח יותר להטריף מלהכשיר מש"ה נשארה בחזקתה יעו"ש

ומעתה מובן יותר הדבר דבשלמא בניקב מב' צדדים אעפ"י שיש ספק אם הי' שם ק"ד ונאבד בלי בדיקה התם ריעותא