נאות דשא מח

בכל דוכתי ל"ח לנפילה אפי' דרבים אבל ודאי סברא אלימתא הוא לחלק כך ובהא ס"ל להפרישה דל"ח לקנוניא וגס בזה הוא יחיד בדבר שכבר הבאתי שבאותו מקום עצמו כ' הש"ך והמ"ב דחיישינן לקנוניא רק שהש"ך תירץ שם ואותם התירוצים לא שייכי בזה וכמ"ש לעיל בע"ה באר היטב ועכ"פ כאן גם הפרישה מודה ותמהני על הרב גבעת שאול שכותב לדעת הש"ך דל"ח לקנוניא והביא ראי' לדבריו מהפרישה ואיך לא עיין באותו מקום עצמו בש"ך והי' רואה שהש"ך חולק בהדיא אין ספק שהי' חוזר מדבריו

ומ"ש על ראיות הצ"צ מלשון שהוציאו דאינו ראי' דשם לא מיירי רק שטוען שקנה וכמ"ש הש"ך כו' הביא מעשה לסתור וכמו שביארתי דמה"ט הוצרך הש"ך לפרש בכה"ג משום דאם טוען שהוא עצמו הלוה לו ל"מ השובר ובהכי ריהטא כל דברי הטור והש"ך למעיין היטב שכתבו בתחלה ושזה המוציאו יאמר אני הלויתי כו ע"ש תראה הדבר מבורר ותו דאפילו יהבינן לי' להרב גבעת שאול סברתו דל"ח לקנוניא שאיש אחר יתן לו שובר דכל ישראל לא הוחזקו אכתי הא חיישינן שזה ממר"מ אחר הוא כמ"ש בש"ך ס"ס מ"ח וזה עומד וצווח אני הלותי לו בעצמי ואנן קיי"ל דלנפילה ל"ח ומי הוא שבא לפסול שטרו אין זה אלא דבר מתמיה ונימא דשובר זה על ממר"מ אחר נעשה שהי' חייב גם לאותו האיש על ממר"מ כזה ולפי תומו נתן לו שובר אחר שפרע לו לא בשביל קנוניא ומה יענה הרב לחששא זו אמינא כד ניים ושכיב אמר להא מלתא

הנה נתבאר לנו דדבר ברור הוא דבנ"ד בשובר שיתן המלוה להלוה לא יועיל לו כלום וכשימצא איש את המר"מ ויתבענו צריך לשלם ואפילו שבועת ע"א מעידו שהוא פרוע אין לו עליו דאע"פ דנותן מעידו שכבר שילם לו ממר"מ של כך וכך מ"מ אינו יודע בעצמו אולי ממר"מ אחר הוא אם לא שיש לו ס"מ בשטר זה באופן שעשאו בעצמו אחר שהי' השטר אצלו ולא שעשאו הלוה וכמש"ל דאם הלוה עשה הסימן איכא למיחוש שבכוונה עשאו לסימן זה שהי' גם בממר"מ השני משא"כ כשהמלוה עשאו או שיש לו ט"ע ויודע בבירור שממר"מ זה הוא הנאבד ומעיד כך אח"כ בפני הב"ד אזי י"ל דלא גרע מע"א מעידו שהוא פרוע וגם בזה יש לדון ולערער אבל בלא"ה פשיטא שיהיה מוכרח לשלם

ומעתה מה שרוצה ראובן המלוה שישלם לו הלוה ושהוא יתן לו שובר כדרך שכותבין בכל שטרות אין בדברין ממש כיון דהשובר לא יועיל לו והרי איכא מ"ד בב"ב דס"ל אין כותבין שובר כלל וא"צ לפרוע לו עד שיתן לו שטרו משום דאין זה צריך לשמור שוברו מעכברים אלא דאנן קיי"ל כותבין שובר וישמור אותו ולא יבא לידי הפסד משמע דאי לא הוי מתקנא מלתא דשובר לא הי' צריך לשלם לו כל שאינו מחזיר השטר וכ"כ הרב בצ"צ שם דכיון דהשובר לא מהני א"צ הלוה לשלם לו עד שיקבל המלוה על עצמו אחריות הפסידו והביא ראי' מב"ב דף קע"א ונהי דאין ראייתו מכרחת וכמו שסתר הרב בגבעת שאול ראי' זו ודבריו נכונים לכאורה בזה יעו"ש כי אין להאריך מ"מ מה שרוצה הג"ש שם לומר דכיון דאמרינן בב"ב שם דעבד לוה לאיש מלוה מש"ה אפילו היכי דברי הזיקא ללוה אפ"ה צריך לשלם לו דבר בטל הוא והוא מבואר מכמה מקומות וגם באותו סוגיא עצמו לענין מאוחרין ע"ש תראה מבואר דאם עדיין איכא ריעותא מה שאין השובר מתקנה אין כותבין שובר ויותר נראה דאפילו מ"ש הצ"צ דמשמע שם בדבריו דדוקא היכי דברי הזיקא אבל היכי דלא ברי הזיקא מהני שפיר טעמא דעבד לוה לאיש מלוה ול"נ דז"א דטעמא דעבד לוה לא נאמר רק לענין הטרחא דצריך לשמור שוברו מעכברים ולא שצריך המלוה לשמור שטרו דבהא עדיף כח המלוה מטעמא דעבד לוה והיינו שכ' רשב"ם בד"ה עבד לוה וז"ל מוטב שיהא טורח ודאגת שמירת שטר מוטל על הלוה יותר מעל המלוה ע"כ והיינו דכאן ליכא שום חשש פסידא לא ללוה ולא למלוה דזה יוכל לשמור שטרו וכן זה שוברו ולא איירינן רק על מי מוטל הטרחא משא"כ היכי דאיכא פסידא ללוה אפילו בדרך רחוקה פשיטא דל"מ ה"ט דעבד לוה וכדמוכח מהא דמאוחרין. (וכן משמע מהא דאמרינן שובר אצל לקוחות ליכא ודו"ק היטב). וגם תמי' לי מה שסיים הג"ש שם בדבריו אמאי יאכל הלה וחדי ומש"ה צריך לשלם לו וכן הוא לשון הצ"צ בתחלת דבריו ואינו מובן לי דהא אנן איירינן לענין אם יקבל המלוה עליו אחריות הפסדו והרי הלוה רוצה לשלם ומאי יאכל וחדי שייך בזה והש"ס לא קאמר הכי רק אי נימא אין כותבין שובר דאע"ג דודאי חייב לו לא ישלם ואיך יאכל ממון אחרים משא"כ זה שרוצה לשלם רק שאינו רוצה לשלם שני פעמים הדבר פשוט כדעת הצ"צ במסקנתו דא"צ לשלם עד שיקבל המלוה עליו וכנ"ל

אמנם סרב הצ"צ יצא לידון בדבר החדש והקשה דלמה יתחייב המלוה לשלם לו הפסדו הרי הלוה ודאי חייב לו ולמה יפסיד באבדת השטר ואי משום שגרם לו היזק לא גרע משליש שהחזיר השטר שלא הי' לו לחזור והוציא בו המלוה ממון דאין השליש מחויב לשלם כמבואר בח"מ סימן נ"ה רק דמשמתין לשליש עד דמקבל עליו כל אונסא דמתיליד ללוה קודם שהוציא ממנו ע"ש בסמ"ע והיינו משום דעביד בידים שלא כדין אבל בנ"ד לא עביד המלוה מידי א"כ אין לו להפסיד מצד קנס ומצד הדין נמי אין לו להפסיד דגרמא בעלמא הוא וגם לא ברי הזיקא אז דמי יימר דימצאנו אחר זהו תוכן קושייתו והאריך בזה ולבסוף לא תירץ ע"ז כלום רק שהביא אח"כ ראי' מהש"ס דצריך המלוה לקבל אחריות ומ"מ על גוף הקושיא לא תירץ כלום כמבואר למעיין דאע"ג דמסיק שם דזה מקרי ברי היזקא המעיין יראה דאין כוונתו רק לומר דמשום דחשש קרוב הוא בה"ג לא מהני טעמא דעבד לוה כי היכי דמהני בשובר של שטר סתם דהתם החשש רק בדרך רחוקה משא"כ כאן חשש ההפסד יותר קרוב אבל לומר דהוי ברי היזקא והוה גרמי ולא גרמא ומש"ה מחויב המלוה למלאות הפסדו דהוי גורם לו היזק במה שאבד שטרו הא ודאי ליתא דלא עדיף משליש שהחזיר השטר בידים למלוה ואפ"ה לא מקרי רק גרמא מכ"ש זה דאבדו דלא ידעינן אם ימצאנו שום אדם פשיטא דהוי רק גרמא והגע עצמך אם ממר"מ זה על מנה וכבר פרעו נ' ונאבד אטו נימא דכשימצאנו אחר ויוציא מנה צריך המלוה ליתן לו עוד נ' מצד גרמי שגרם לו הזיק באבידת השטר זה ודאי אינו ואנן לא אמרינן רק שמפסיד חובו אם יגיע הפסד ללוה אבל מכיסו א"צ לשלם דהוי רק גרמא בעלמא. וא"כ לכאורה קושיות הצ"צ קושיא אלימתא הוא כיון דודאי יחייב לו ממון במה הפסיד חובו ונהי דלמ"ד אין כותבין שובר יפסיד זה חובו בחנם היינו משום דחיישינן שמא לא אבד שטרו כלל או ימצאנו ויתבע הוא בעצמו עוד הפעם וזה יאבד שוברו ויאכל הלה וחדי מש"ה הטילו חכמים טרחות השמירה על המלוה וכל שלא שמר שטרו א"א לו להוציא מהלוה כי חיישינן שהוא בעצמו יתבע ב"פ משא"כ להלכתא דכותבין שובר וטרחת השמירה על הלוה נהי נמי דבממר"מ אין השובר מועיל. מ"מ להפסד דאתא מעלמא א"צ המלוה לחשוש כיון דהוא גרמא בעלמא ממילא כל שנותן שובר בכדי שהוא עצמו לא יתפרע ב' פעמים אף שאחר יוכל להפסידו אין למלוה להפסיד בשביל זה ונהי דלא שייך בזה איך יאכל הלה וחדי וכמ"ש לעיל כיון שמשלם מ"מ ג"כ אין שייך איך יאכל המלוה כיון שהמלוה אינו גובה רק פעם א' ונהי נמי דעבד לוה לא מהני במקום פסידא דלוה וכמש"ל מ"מ האי פסידא דאתי לי' מעלמא והמלוה אינו רק גרמא דלו יהא אם הי' המלוה מוסר ממר"ם זה פרוע לאיזה אדם הי' פטור מטעם גרמא מכ"ש כשאבדו ולמה יצטרך לקבל אחריות עליו והצ"צ לא תירץ כלום בזה

והנראה אצלי דלק"מ. אחר שנחקור על שורש הדברים ולהבין למה נימא דבאבידת הממר"ם מחויב המלוה להפסיד חובו ולא נימא ג"כ היכי דפרעו מחצה ולא נכתב קבלה על ממר"מ אם ימצאנו אדם אח"כ ויוציא ממנו כל הסך מחויב המלוה לשלם מכיסו דמה חילוק יש בין מה שמפסיד החוב או שישלם מכיסו כי הלא גם החוב שיפסיד הוי כאלו משלם מכיסו דהא חוב ברור יש אצלו ובאמת לא מצינו שיתחייב לשלם מכיסו וכמש"ל וא"כ טעמא בעי מה חילוק יש בין זה לזה מצורף לזה צריך לדקדק בטעמא דמ"ד אין כותבין שובר כדי שלא יהי' צריך לשמור שוברו דלכאורה לקתה מדת הדין שיאכל הלה וחדי ואחר שנבאר זה ממילא רווחא שמעתתא ויובן היטב סוגיא דב"ב הנ"ל בענין כותבין שטר ולהבין כ"ז צריך להאריך קצת הנה מצינו דאמר שמואל בשבועות דף מ"ג האי מאן דאוזפי' אלפא זוזי לחברי' ומשכון לי' קתא דמגלא אבד קתא דמגל' אבד אלפא זוזי ופירש"י משום דסבר וקיבל אבל כ"ז שהם קיימי' ע"כ גובה חובו ולא מצי למימר סברות וקבילת דאי לשם משכן קיבלי' לשם פרעון לא קבלית וכיון דקיבל' לשם משכון כל כמה דלא מהדר לי' משכוני לא גבי ולא מצי פטר נפשי' בדמי שווין עכ"ד אלא דאנן לא קיי"ל הכי כמבואר בח"מ סימן ע"ב יע"ש בסעיף ב' דאפי' פירש בשעת הלוואה שקיבל הקתא בעד כל החוב יש ג"כ מחלוקת אי אבד אלפא זוזי עיי"ש ויותר מזה קיי"ל לדינא דאפילו משכון ששוה כדי החוב אם נאבד הוי שומר חנם עלי' ופטור מגניבה ואבידה ע"ש בסעיף ב' וא"כ מן הראוי הי' שיצטרך לשלם לו כל החוב בשלימות דהא חוב ברור יש אצלו ובמה יופקע חובו כיון דעל אבידת המשכון אינו חייב אלא דכתבו התוס' והכי קיי"ל דהחוב הוא מפסיד דהו"ל כאלו פירש שאם יאבד המשכון יפסיד חובו דודאי לא נתן משכון ושיהי' המשכון באחריותו ושיחזור המלוה לתבוע חובו ממנו ואנן סהדי דאדעתא דהכי נתן לו משכון שלא יוכל לתבוע ממנו כלום אם. לא יחזיר לו משכונו שהרי משכוני' הי' שוה כבגד החוב מש"ה אע"ג דמדינא היה ראוי שיחויב הלוה לשלם לו חוב ברור שיש לו אצלו דבאבידת המשכון אין אשם לו דקיי"ל שומר אבידה שומר חנם הוא מ"מ אמרינן אנן סהדי דאדעתא דהכי נתרצו שניהם בעת קבלת המשכון שיהיה כאפותיקי מפורש שלא יהיה לו שום מקום לגבות חובו רק מן המשכון אבל אם דמי המשכון יתירים על החוב א"צ לשלם מכיסו דאדעתא דהכי לא נתחייב נגדו זהו היוצא מדברי התו' והפוסקים לדינא וע"ש בסמ"ע והש"ך

ולפי זה הוא הדבר ממש בשטרות לפי המבואר בפוסקים. עיין בש"ך סימן ס"ו ס"ק נ"ט וס"ק ס' וס"ק ע"ו במה שהאריך בשם גדולי הפוסקים דהנייר גופיה הוא בתורת משכון ביד המלוה ועלי' סמכינן דעתיה בהלואה ובאמת אין כוונת סברא זו לומר דדמי הנייר שהוא פרוטה הוא משכון על פרוטה דז"א דאדעתא דהכי לא הלוהו ע"ש באורים ותומים אלא הדבר פשוט דקיבלי' בתורת משכון על