נאות דשא מ

לא יביא אח"כ לב"ד רק שטר א' ויגבה שלא כדין א"כ אפילו מהיום האיך משנין מרצון הלוה אע"כ דב' שטרות הם ב' שעבודים וא"כ בכל נ' נשתעבד בפ"ע וכיון שכותבי' הזמן מהיום הרי הוא נשתעבד מהיום בכל שטר בפ"ע ממילא שעבוד הראשון של חמשים אדעתא דהך קרקע הי' ולפ"ז מוכח דאפילו בהלואה א' השטר מחלק השעבודים חדא דכבר כתבתי דלא עדיף מה שנותן לו ב' שטרות בלי שום הלואה מאם נותן על הלואה ולמה אותו הלואה יגרע כחו של מלוה ותו דאטו כאן משתעבד נגדו בלי שום הלואה דהרי השטרות אלו כותב על סמך הלואה ראשונה מה לי אם ההלואה באותו יום או ביום אחר ואפ"ה אמרינן דע"י חילוק שטרות הם ב שעבודים כן נ"ל ראיה נכונה

הנה זאת תורת העולה מכל דברינו לדינא דבכל גוונא מי שיש לו ב' שטרות נוטל ב' חלקים ועוד דין אחד יצא לנו מתוך תחלת דברינו בזה שתרצנו דברי הצ"צ ממה שהשיגו גבעת שאול וזה ממה דקשיא על הצ"צ במטלטלין וע"ש ממה שתרצנו דבריו בטוב ויצא לנו משם באם שינו בשטר מרצון הלוה מזמן הראשון כפי תירוץ הש"ך שכותבין בו דלא יטול רק חלק אחד וכן לתירוצו השני שתירץ דל"ח להאי חששת אבל מבואר דכל שנתברר אח"כ אינו נוטל ב' חלקים כיון שהם מהלואה א' כ"ז הוא דוקא לענין קרקעות שיש בה דין קדימה משא"כ במטלטלין דכל הבע"ח שוים ואין בהם דין קדימה ממילא באותו יום שמשנין השטר אם הי' רוצה ליתן מהיום שטר חדש יכול ליתן וגובה בו אח"כ ככל הבע"ח הקודמין לו א"כ אפילו הקדימו וכתבו מזמן הראשון לית לן בה דעכ"פ כדין גובה ב' חלקים ואף שהגאון בהאו"ת סימן ק"ד שהקשה על הצ"צ שאין תירוצו מועיל במטלטלין יעי"ש וכן הרב גבעת שאול במה שהקשה על הצ"צ לא נחתי בהך מלתא מ"מ הדבר אמת ברור ואי אפשר לזוז ממנו בשום אופן והנראה לפענ"ד כתבתי והשי"מ ה"ק כו'

סי' י"ט

אלה דברי גדול א' מג' זמנינו מ"ש על ענין הנ"ל

בדבר שני שטרות ביד מלוה א' אם נוטל פי שנים נגד מלוה שבידו שטר א' ואין ביד הלוה כדי ספוק פרעון חובותיו וכ"ת האריך להכריע כדעת הש"ך והצ"צ שמגבין לפי השטרות ומעודי גם אני רגיל לחתוך הדין בזה כן שכן פסק ג"כ הדרישה סימן נו"ן וכן השיב בתשובה ח"א סימן קנ"ו והנה תחלת דיני על דברי הגאון באו"ת סימן נו"ן וז"ל שם יש לדקדק במה דקאמר עבדו רבנן מלתא דניחא לי' למלוה כו' מה צורך בהא דניחא למלוה וכי יעלה על הדעת אם יש ביד המלוה שטר על מחה שיכול הלוה לכוף אותו להחליף בב' שטרות על חמשים חמשי' עכ"ל שם ומה שתירץ ע"ז דמיירי שנמחק שטרו נראה בעליל שהוא דחוק ואתא מרחוק והנה הגאון הנ"ל אשתמטו מיני' דברי הפרישה בזה מדלא הביאם כלל שהפרישה כת' שם שגם לגוף הלוה לא עלה ולא יעל' על לב לעולם אחר שנתרצה לו המלוה בתחלה והלוה לו על שט"ח א' מה"ת יכול לחדש דבר לכוף הלוה שיחזור ויכתוב לו שטרות אחרים ובתחלה נפיק קלא על הלוה והשתא תו נפק עלי' קלא מחדש. ודברי הש"ס בזה בדאתא המלוה לבדו לפנינו ושואל מהב"ד שיחליפו שטרו והוי ס"ד לומר דמסתמא ניחא ליה ללוה בזה שלא יצטרך לשמור שוברו כשיפרע מחצה קמ"ל דאמרינן אפשר דאדרבא ניחא ליה לאידך גיסא דלפגום שטריה יעו"ש בלשון הדרישה שהוציא כל זה מלשון הרשב"ם ז"ל שכתב בד"ה האי מאן דנקיט וז"ל שם שאמר כתבו לי בני נו"ן שכשיפרע הלוה אקרע שטר של נו"ן ולא יהא צריך לכתוב שובר לא כתבינן שלא מדעת הלוה עכ"ל הרשב"ם ובודאי לא בחנם מזורה ארשת שפתי הרשב"ם ז"ל דטרח וכתב מאיזה טעם המלוה יבקש כן ויהיה מאיזה טעם שיהיה א"ו דהרשב"ם כתב כן משום דבלא"ה אין להעלות על הדעת שיוכל המלוה למשויא נפשי' מהדרנא מאת אשר כבר עשהו בתחלת הלואה וכנ"ל יעו"ש בדרישה וכל מבין דבר לאשורו יראה שדקדוקו הזה מדברי הרשב"ם הוא ברור ואמיתי וחלילה לנו לומר על הרשב"ם ז"ל שדבריו בזה דבר שפתים אך למחסור מה לנו לטעמו של המלוה וגם אטו לא משכחת לן טעם א' מדוע מבקש המלוה ככה אולי רוצה למכור שטר אחד בכומ"ס וכדומה לא ננעלו בפנינו שערים למצוא טעם לדברי כל תובע דבר. ומעתה סרה מהר קושיות האו"ת בזה מה"ת ניכוף המלוה הלא גם הלוה מה"ת לכופו אלא דדברי הש"ס בדליתי' קמן ולא ידעינן דעתו וס"ד אולי ניחא לי' בכך והוא הדבר בעצמו דהוי ס"ד גם איפכא כשהלוה מבקש והמלוה אינו לפנינו ושטרו מופקד וכדומה לא אמרי' דניחא לי' למלוה דלא נפגום שטריה וזה פשוט מאוד וברור. ובזה אידחא ליה גם כן מה שהקשה בהאו"ת סימן ק"ד דלדברי הצ"צ מאי טעמא כתבינן בשטר שיש בו נאמנות שלא מדעת הלוה איך נוכל לעשות משעבוד א' שנים הגם דכתבינן מזמן ב' מ"מ נ"מ למטלטלין וכדומה שיגבה זה ב' חלקים עכ"ל שם. וזה ליתא לדברי הפרישה דהרי בע"כ של הלוה לא עלה על לב לעולם לשנות שינוי כל דהו רק דהוי ס"ד דמסתמא ניחא לי' ללוה בהכי וא"כ כמו שהלוה עצמו יכול לעשות כן בלי מוחה אנן עבדינן ניחותי' בחריקאו כמו שהי' הוא עצמו עושה

וראי' ברורה ונכונה לזה נלענ"ד מסוגית הש"ס דכתובות דף צ"ט דבעי הש"ס היכי דאמר זבין לי כורא וזבין ליתכא. אי מצי אמר המשלח לא ניחא לי דלפשי שטרא עלואי ובעי הש"ס למפשט ממתני' דאם מכרה לזה במנה ולזה במנה ולזה שוה מנה ודינר במנה של אחרון לבד בטל והיינו נמי כזבין כורא וזבין ליתכא ודחי לה הש"ס דהכא בקטיני ופירש"י שלא היו השדות יחד ואינם ראוים לאדם א' דמעיקרא אדעתא דהכי נעשית שליח יעו"ש בש"ס ובאה"ע סימן כ"ג פסקינן דאפילו בשדה אחת מכרן של הראשונים קיים יעו"ש. ולדעת רה"ג דס"ל דלא אמרינן לא ניחא לי' דלפשי שטרא וכן לדעת ר"ת דס"ל כשהחתימן שליח ליתא להך סברא משום דאין להמוכר טורח בזה א"ש בפשיטות דמש"ה מכרן קיים ולדעת הרי"ף דס"ל דקפידא הוא דלא לפשי שטרא תירצו שם האחרונים דאפ"ה באלמנה מכרה קיים אי משום שהיא המחתמת השטר או מטעמי אחריני יעו"ש וקשיא טובא דל מהכא סברא דאפושי שטרא משום טורח וכדומה תיפוק לי' הלא נודע דהאלמנה שמכרה האחריות על היתומים ובהך סוגיא גופא מוכח שם דהמכר הי' באחריות (ודוק כי קצרתי ואל בינתו אשען) ומכירת האלמנה שלא בב"ד היינו משום שהיא שליח של היתומים בעל כרחם וקשה ממש האי קושיא דהכא שאם אמרינן שאין ביד הב"ד לעשות כן שלא מדעת הלוה להורע כח מלוים האחרים שבידם רק שטר א' הך ריעותא גופי' איתא התם בודאי שהרי ע"י מכירתה לשני בני אדם יירע כח מלוים אחרים של היתומים ומי נתן לה כח זה והן הן הדברים ממש שאנו אומרים כאן שאין להרבות השעבודים שלא מדעת הלוה לחוב למלוים אחרים ודו"ק היטב ח"ו שאנו אומרי' כיון שהחתומים עצמן לא איכפת להו באפושי שטרא מה"ת יקפידו על רבוי השעבודים מה דלא נ"מ לדידהו כ"א למלוים אחרים והאלמנה שליחותם קא עבדה ברשות וה"ה ממש הכא אי אמרינן. (אמת כי בכל דברי הגאון בזה יש לי להשתעשע הרבה רק להיות שבגוף הדין הסכים לדברי אין ברצוני להאריך ולפלפל במה שאין נ"מ לדינא ע"כ מהמחבר) שהלוה ניחא לי' לעשות משטר אחד שנים עבדינן מה שהי' הוא יכול לעשות וכ"ז ברור למבין ולפ"ז לק"מ אי כתבינן מזמן שני

ואיברא דהנה הב"ח בתשובה כ' להדיא דכוונת הש"ס שהמלוה והלוה אין ביד א' לכוף את חברו לשנות השטר ולא נחית לדקדוקו של הדרישה מלשון הרשב"ם ולדברי הב"ח הללו הנה מקום לדברי האו"ת בסימן נו"ן שוב ראיתי בחידושי הרמב"ן בב"ב שם שפירש בהדיא כהב"ח שכתב שם בזה"ל תרי בני נו"ן פי' אם בא האחר לפנינו ולא רצה אין כותבין ע"כ שיש לו טענה כדמפרש ואזיל עכ"ל הרי להדיא כהבנת הב"ח. ואולם הדבר ברור כשמש שכוונת הרשב"ם כפי מ"ש הדרישה ואמנם אף דלפירוש רמב"ן דברי האו"ת בסימן נו"ן נכונים עכ"ז אומר אני שקושייתו בסימן ק"ד ליתא שהדבר ברור אצלי שאם היה עולה על הדעת שביד המלוה לכוף הלוה ע"ז שיעשה לו ב' שטרות כי היכי דלא ליפגום שטרי' ועפי"ז מתרבה ממילא שעבודו נגד אחרים ודאי דאף אם לא רצה הלוה הנה הב"ד עושים בע"כ של לוה כל מה שמחויב הלוה לעשות ויכול לעשותו ודבר זה מבואר בדוכתא טובא ונקיטנא מיהת חדא לדוגמא בעלמא מה דס"ל לגדולי המורים דשטרות ב"ג נינהו ודלא כפי מה שס' הרשב"א בתחלה דאחר שאין גופם ממון אין ביד הב"ד להקנותם זולתי הלוה בעצמו) וכ' שם הש"ך טעמא דמלתא דכל מה שהלוה יכול לעשות הב"ד עומדים במקומו בע"כ יעו"ש בש"ך סי' צ"ט ס"ק ג'. וה"ה הכא ואין לנו לחוש כלל שיוגרע כח מלוים אחרים ומי מעכב גם ע"י המלוים אחרים לעשות להם מכל שטר ב' וג' ומסתברא ודאי כמו דהלוה עצמו יכול לעשות כן באין מוחה ומעכב אנן עבדינן בשבילו דאלת"ה קשה טובא הך דאלמנה שמכרה לשנים ולשלשה מי נתן לה כח זה דהב"ד גופייהו לא מצי עבדי הכי להרבות שטרות ושעבודים שלא מדעת הלוה להורע כח מלוים אחרים במטלטלין וכדומה אלא ודאי כמו שכתבתי כן נראה לפענ"ד

והנה בעיקר הקושיא שנתלבטו בה רבותינו האחרונים ז"ל לתרצה ה"ה הש"ך והצ"צ. וכן הדרישה בסימן נ' שכתב ג"כ שגובין לפי השטרות והקשה ג"כ קושיא זו ותירצה ג"כ אני בענייתי דבריהם שגבו ממנו דהדבר מבואר בדוכתא טובא דל"ח שיסובב איזה חוב לאחרים במקום שאותן האחרי' יכלו לטעון חששא זו גופי' אולי הכי הוי והדוגמ' מה שהקשו התו' דלרשב"ג דס"ל החזיר השטר חזר מתנה הא דקי"ל כות' שטר למוכר בלי לוקח הלא אחר ג' שנים שלח יזדהר הלוקח בהשטר שנתן לידו יוציא המוכר זה השטר שכתב לו עוד ויטעון שהלוקח החזירו לו ותירצו דכיון שהדין שכותבין ב' יטעון הלוקח שטר זה אחר הוא שכתבו לך א"כ גם כאן מעיקרא לק"מ דהנה הרי"ף והרא"ש ז"ל כתבו דעל ב' שטרות של הלואה בני נו"ן שביד אחד אין אומרים שהם מהלואה א' והביאו ראי' ממלתא דרבא דהכא מאן דנקיט תרי כו' (ומהתימה על שהבאר הגולה כ' ראי' זו מסברא דנפשי') והסמ"ע והש"ך בסימן ק"ד הוצרכו למשכוני נפשי' ליתן טעם למה באמת לא אמרינן הכי ועיקר הטעם דעדים אעולה לא חתימי שיכתבו ב' שטרות על הלואה א' הרי דבלא אותו הטעם היינו אומרים אולי כל זה הלואה א'. וא"כ אם הי' הדין נותן שביד המלוה שיעשו לו הב"ד ב"ש מאחד שלא יפגום