נאות דשא לז

הכלים דהם בלא"ה אינן רק דרבנן מצד שאינן ב"י א"כ יש לנו לומר דהוי ספק דרבנן מצד ספק הראשון דלמא אינו נפל דספק זה עדיף אפילו מספק השקול דהא רובא ולד מעליא ילדן והוי ספקא דרבנן דהרי אנחנו רואין דספק זה לא עשאוהו חכמים כודאי ממה שפלפלו הפוסקים להתיר מטעם ס"ס הנלפענ"ד כ' ועיין בספר נקרא מים אדירים בסוף חדושיו לחולין מ"ש בשם הגאון מו"ה חיים כהן ז"ל שמקיל יותר מדאי בדין זה אך חלילה להקל כ"כ והגאון ז"ל לא אמרה שם רק אחר שנעשה מעשה עיי"ש ועכ"פ סמך גדול יש להקל כדברינו הק' כו'

שאלה י"ח איש אשר לו נושים הרבה ואין לו כדי לפרוע לכולם ובאי כל הבע"ח לחלוק בכל אשר נמצא לו והדין הוא שיחלקו כולם בשוה הן מי שנושה בו הרבה הן מעט כולם שוים כאשר מבואר בח"מ סימן ק"ד ויש לא' מהבע"ח שני שט"ח אם יטול שני חלקים ומחשבין לפי השטרות אי נימא דלא יטול רק חלק א' ומחשבין לפי אנשים תשובה דבר זה נפתח בגדולים וכמה קולמסי' כו' ומ"מ א"א לבה"מ בלא חידוש הש"ך בח"מ סימן נ"ג ס"ק ב' תפס לפשיטות דנוטל ב' חלקים ומ"ש שם כדלקמן סימן ק"ד באמת זה אינו שם רק קאי על גוף הדין דחולקים בשוה וזה הוא דבר פשוט בעיניו דבב' שטרות ניטל ב' חלקים ומש"ה הקשה שם למה כשיש למלוה שט"ח על מנה עושין אותו ב' שטרות של נ"נ ברצין הלוה ניחוש לקנוניא דלמא חייב ג"כ לאחרים ואין לו לפרוע לכולם ועושה לי עתה ב' שטרות כדי שיטול ב"ח כי' עו"ש שתירץ ב' תירוצים ורצוני בתיבת עתה היינו משום דבאמת שורת הדין דכשיש לאחד ב' שט"ח נוטל ב"ח לא מבעיא אם היה באמת ב' הלוואות דאז בכל הלואה יש לו שיעבוד בפני עצמו על נכסי הלוה הו"ל כשני אנשים אלא אפילו אה היו הלואה א' במנה וכ' לו בעת הלוואה שט"ח של נ"נ אפ"ה דינו כב' אנשים דהלוה נתן לי אז ב' שיעבודים על נכסיו ויש רשות ללוה לעשות כך אע"ג דמפסיד בזה לבע"ח אחרים דלו יהא אם לא לוה כלום ממנו רשות בידו מהיום לעשות שט"ח למי שירצה ויפסיד בזה לבע"ח אחרים ובלבד שלא יעשה מוקדם דאין לו כח לשעבד למפרע מה שלא הי' משיעבד ולהפקיע כחו של אחר אבל מהיום ודאי יכול לשעבד כל מיני שיעבודים ומש"ה ודאי אי הוי מיירי הך דינא דסימן נו"ן שרוצה לעשות ב שטרות מהיום ודאי לית דינא ודיינא דיכול לעשות דאפי' אין לו שום שטר עליו ועתה מצוה לכתוב לו כמה שטרות כותבין וכן נמי כשזמנו של שטר שיש לו הוא היום ומצוה הלוה לעשות ממנו ב' עושין ג"כ אלא כיון דכל דינים אלו מיירי שעושין גם מזמן הראשון כיון שהשטר הראשון ושעבודו קיימין כותבין וזמן ראשון וכמבואר בסימן מ"א. וע"ש בש"ך ס"ק י"ב מש"ה הקשה שעושה קנוניא דבאמת בעת הלוואה לא עשה לו רק שט"ח אחד ואין לו רק חלק אחד ועתה עושה לו ב' שטרות וזה אין לו כח וכ"ז פשוט בכוונת הש"ך ויצא לנו דאפילו בהלוואה א' כשעושה לו ב' שטרות גובה ב"ח ולא מבעיא בממרמות בזה פשוט דגובה ב"ח כאשר יבואר אי"ה אלא אפי' בסתם שט"ח דמיירי בכל דוכתא מבואר בדברי הש"ך הנ"ל דגובה ג"כ ב' חלקים דבכל דוכתי בסתם שט"ח מיירי וכ"ז ברור ופשוט בדעת הש"ך

אמנם הב"ח בתשובה סימן ל"ה מכח קושיות הש"ך הנ"ל פוסק דדוקא בממרמי שיכול ליתנה למי שירצה בלא כתיבה ומסירה נוטל ב"ח דהוי כב' אנשים משא"כ בשטר סתם שאינו יכול ליתן לאחר אינו נוטל רק חלק אחד ובשו"ת נדפס מחדש נקרא גבעת שאיל בסי' כ' החזיק בדבריו ואשתמיטתי' דברי הש"ך הנ"ל דעכ"פ הי' לו להביא את דבריו ובודאי אם הי' רואה דברי הש"ך לא הוי כ"כ בפשיטות. ואעפ"כ לכאורה היה נראה כיון דהש"ך לא הי' לפניו שו"ת הב"ח אי הוי חזי ליה הוי פסק כוותיה עיין ש"ך סימן מ"י סק"ט. אך אחרי ראותי בספר הנ"ל הביא בשם הצ"צ שפוסק כהש"ך. והרב בעל ספר הנ"ל דחה דבריו אבל ראיות ברורות יתנו עידיהן ויצדקו ישמיעו ויאמרו אמת כדעת הש"ך והצ"צ ובפרט כיון דעיקר ראיות הב"ח מההיא דרבא מכח קושיות הש"ך ע"ז. וכבר תירץ הש"ך ע"ז ב' תירוצים א"כ אין לנו ראיה וכדי לברר היטב דין זה בע"ה אשיב ידי על סדר דברי הרב גבעת שאול הנ"ל וממילא רווחא שמעתתא בע"ה

תחלה מ"ש וז"ל אך ראיתי בשו"ת צ"צ שפסק דאפי' בסתם שטרות שכתוב בהן שם המלוה מחלקים לפי שטרות ומתרץ הא דרבא (היינו קושי הש"ך הנ"ל (די"ל דמיירי שאין חפץ המלוה שיעשו לו ב' שטרות מזמן הראשון אלא מאותו היום דבכה"ג ליכא פסידא לשאר בע"ח דאם יש עליו בע"ח אחריה ידיו קודמין לו ע"כ. ודבריו תמוהין דא"כ קשה במאי דאמר רבא ניחה לי' למלוה שיכוף לפרעו ופירש רשב"ם דלא כתבינן שלא מדעת המלוה מה"ט כדי שיכוף לפרעו וא"כ ע"כ מיירי מזמן ראשון דאי מאותו היום בלא"ה אין כותבין שלא מדעת המלוה. דאיך יאחרו הזמן בלי ידיעתי וכיון דמיירי מזמן הראשון נשאר ראיות הב"ח וע"ק דאפילו תימא דמיירי מאותו יום אכתי ניחוש דלמא יש עוד בע"ח אחרים שיש להם שט"ח מאוחרין דהא שט"ח מאוחרין כשרים. וא"כ יגיע הפסד להם וא"ל דלא חיישינן לזה דהא איתא בסנהדרין שטר שזמנו בשבת כו'. חיישינן שמא אחרוהו ועוד יש ראיות דחיישינן לאיחור א"י בסתם שטרות חולקים לפי אנשים עכ"ד הנה אם לו יהא כדבריו לסתור תירוצי של הצ"צ אין להעמיד בנין ע"ז דכבר תי' הש"ך ב' תירוצים ומכ"ש שדבריו תמוהין מאוד במ"ש דאפילו מאותו יום יש לחוש לבע"ח שיש להם שט"ח מאוחרין ולא ידעתי למה לו זאת ולמה לא חשש בפשיטות לבע"ח אחרים שזמנם באותו יום שלוה מהם היום אבל באמת אין זה כלום דכבר כתבתי דמהיום יכול הלוה לעשות מה שירצה דהא יכול ליתן שט"ח למי שהוא ריצה וזה דבר פשוט ומלא בש"ך סימן מ"א ומ"ג ומ"ו ודוכתי טובא והוא אך למותר להביא ראיות ע"ז וא"כ דברי הצ"צ נכונים דהא יש ללוה כח ליתן לו ב' שטרות רק עיקר קושיות הש"ך הוא כאשר ביארתי בתחלת דברינו שעושה לו עתה ב' שטרות למפרע וזה אין לו כח ע"ז תירץ הצ"צ דמיירי שכותב מהיום וזה יש לו כח וממ"נ איזה בע"ח יפסיד אם בע"ח שזמנו כזיון שט"ח זה שהביא לפנינו א"כ עתה שיאחרו זמנו יפסיד לגמרי ואי אותן שזמנן מהיום ג"כ יחלוקו ויטיל הוא ב"ח א"כ כל שכן שיפסיד דהא מדינא הוא יש לו ליטול הכל דהא הוא הלוה תחלה ועכשיו לא יטיל רק ב"ח וצדקי דברי הצ"צ וכמדומה דמש"ה חש הרב בעל ג"ש למאוחרין ומזיק בזה לבע"ח שלוה כבר מקדם רק שזמן שטרם מאוחר ולהם אין לי כח להזיק אבל גם זה הוא שגיאה מהנהו תרי טעמי דכתיבנא כיון דקיי"ל בשטר מאוחר כמה דלא מטי זימני' לא טריף א"כ אין שיעבודם מתחיל אלא מהיום כמבואר בסימן מ"ג. א"כ לעולם יפסיד מלוה זה דמדינא יש לו לגבות הכל שיש לו דין קדימה ועכשיו לא יטול רק ב"ח והטעם השני דהא מעכשיו יש לו כח ליתן כמה שטרות למי שירצה ומי ימחה בידו ואל יסער לב המעיין על טעם הראשון שתירץ הצ"צ דמלוה זה לעולם יפסיד במה שמאחרין זמנו וקשה תינח בקרקעות דיש בהן דין קדימה ממילא מדינא מגיע לזה הכל יעת' יפסיד משא"כ במטלטלין דמבואר בסי' ק"ד שאין בה' דין קדימ' וכשבאין לגבות חולקים בשוה המוקדם והמאוחר וא"כ מה מהני שעושין מהיום אכתי יפסיד לשאר בע"ח מטלטלין הן בע"ח המוקדמין לזה והן המאוחרים ממנו כולם יפסידו דמדינא יש להם לחלוק בשוה ועתה יעול ב"ח א"כ טעם הראשון שכתבתי נסתר ונהי דהטעם השני שכתבתי ניחא דמהיום מי ימחה בידו לעשות מה שירצה מ"מ הטעם הזה אינו כלל בצ"צ וא"כ עדיין דברי הצ"צ קשה להולמן. ובאמת בתחלת העיון הי' זה תמוה בעיני על הצ"צ אכן התבוננתי בו ואנהירונהו לעיינין משמיא וראיתי שדברי הצ"צ כראי מוצקים וירוצצו כברקים והוא דעיקר קושיית הש"ך בלא"ה לק"מ במטלטלין וכן ראיתי שהוגה שם בש"ך תיבת קרקע והיינו משום דבמטלטלין אפילו כותבין לי מזמן ראשון לק"מ כיון דמהיום יש לו כח לעשות מה שירצה ייכול ליתן לזה אלף שטרות מהיום כך יכולין לעשות לו ב' שטרות אפילו מזמן הראשון דהא במטלטלים ליכא נ"מ בהקדמת הזמן כיין שאין בהם דין קדימה וכיון שיכול ליתן לי מהיום ב' שטרות שיהיה לו על נכסיו ב' שיעבודים ויטול ב"ח אפי' נגד בע"ח המוקדמין ה"נ יכולין לעשות בציוי הלוה ב' שטרות מזמן ראשון דסוף סוף נותן לו הלוה מהיום ב' שעבודים ומחמת קדימת הזמן אין כאן טריפה שלא כדין במטלטלין דאין הפסד לשארי בע"ח מצד קדימת הזמן דאפילו אם ירתבי מהיום ג"כ יטול ב"ח ואם כן לק"מ במטללין אפילו אי נימא שכותבין מזמן הראשון ולכן עיקר קושיות הש"ך והב"ח הוא רק מחמת חשש קרקעות דמפסיד לאותן בע"ח שזמנם כזמנו של זה דיטול נגדם ב"ח שלא כדין דנהי דמהיום יכיל ליתן לזה כמה שיעבודיה שירצה מ"מ עכ"פ עד עתה לא הי' לו רק שיעבוד ת' ונמצא לענין שני שעבודים זמן אותן הבע"ח קודם א"כ מקדימת הזמן יטרוף שלא כדין וא"כ כיון שקושייתם לא הי' רק בקרקעות שיפסידו הבע"ח בקדימת הזמן לזה תירץ דמיירי שכותבין מהיום וא"כ לא ד דבלא"ה רשאין לעשות מהיום מה שירצה אלא דאדרבא אפילו הפסד מגיע לו מזה דהא בקרקעות יש דין קדימה ואנן בקרקעות קיימינן והבן היטב. ויומתקו לך דבר הצ"צ כנ"ל ועיין נודע ביהודא בחלק ח"מ סימן יו"ד בענין שט"ח מאוחרין עד דמטי זימני' לא טריף יעו"ש תראה דאין משם סתירה לדברינו ובכן אזדא להי דברי הג"ש בזה גם מ"ש דחיישינן לאיחור ומביא ראיה מסנהדרין וכתב שיש כמה ראיות שגיאה הוא ואשתמיטתי' ש"ס דע"ז דף יו"ד גבי ההוא שטרח דהוי כתוב ביה שית שנין יתירתא סבר רבנן למימר האי שטר מאוחר הוא ועד דמטי זימניה לא טריף. אמר ר"נ הא ספרא דווקנא כתבינן והנך שית שנין דמלכי בעולם דאנן לא חשבינן ליה איהו חשיב ולאו מאוחר הוא וכתב שם רש"י הטעם בד"ה ממאי ובד"ה אין מונין דכל מה דאפשר לתרוצי ולקיים שאיני מאוחר מתרצינן לפי שאין שום אדם עושה כן לאחר שטר ולמחול שעבודו עד אותו הזמן הרי בהדיא דאדרבא ל"ח לאיחור וע"ש בתו' ד"ה ספרא דווקנא והרא"ש שם ובש"ך סימן מ"ג סק"ה תראה בביאור יותר מה שמוכיחין מזה לענין הדילוגים דאין הלקיחות יכולין לומר קנינו קודם להלואתך דשטרך מאוחר ע"פ הוראת הדילוגים משים דמתרצינן בכל מה דאפשר כי אין דרך אדם לאחר שטרי ודוקא בשטר שזמנו כתיב בשבת או בי' בתשרי שיש ריעותא לפנינו דע"כ לא בזמנו נכתב הוי כאלו רואין אני שאחרוהו ואדרבה אם לא תאמר שהיא מאוחר הרי הוה מוקדם ופסיל לגמרי וא"כ לטובת השטר אנו אומרים שהוא מאוחר אבל בלא"ה הייני סובלים כל הריחוקים ולא לומר שהוא מאוחר משום דל"ח כלל לאיחור שאין שום הדם עושה כן כדברי