נאות דשא לד

אסור לפי שהחלבון שהוא דק מתערב ולפי שהיו טרופות אין ניכר אם הי' על החלבון או על החלמון ואסור מטעם ספקא דאורייתא עכ"ד וק' לפי מה שהוכחתי לעיל דהרא"ש ז"ל ס"ל בס"א בגופו לחלק בין נודע ללא נודע א"כ מדוע כתב דהו"ל ספקא דאורייתא ונהי דס"ל דדם בצים דאורייתא מ"מ הא נעשה ספקא דרבנן ע"י גלגול דהיינו ע"י תערובת ושרי בלא נודע וא"כ לכאורה איכא ראי' מתשובת הרא"ש הזו והטור שהביאה דיש חילוק דבס"א בגופו מהני בלא נודע ובסד"ר ע"י גלגול לא מהני אפילו בלא נודע וכסברת מהר"ם מרוטנבורג שהביא הפרי מגדים וא"כ לא נשאר לנו עוז להתיר סד"ר ע"י גלגול בלא נודע אפילו בהפ"מ ותמיהני על הרב פרי מגדים דדעתו להקל אף בהפסד מרובה עכ"פ ואיך לא שם לבו להרא"ש וטור וש"ע שם דעליהם שמנו כל הבנין דס"ל החילוק בנודע ובפרט הב"י שהוא הוא ראש המדברים בחילוק זה והביא בסימן נ"ז דברי המ"כ ואפ"ה פסק בסימן ס"ו דין זה של תשובת הרא"ש וא"כ מוכח דאינהו ס"ל דבסד"ר לא מהני לא נודע וכמהר"ם מרוטנבורג וא"כ אפילו בה"מ אין להקל

אמת כי מהטור והמחבר לק"מ דהא כתב הד"מ שם אות ה' דהטור בכונה לא העתיק בדברי התשובה הטעם משום ספקא דאוריי' דבלא"ה ודאי איסור דרבנן איכא בי' דהא הרא"ש וטור אוסרים בנמצא על החלמון אפילו שלא. על הקשר כדברי הגאונים וא"כ אין שום קושיא בטור. וכן המחבר אוסר ג"כ בנמצא על חלמון ע"ש ולק"מ אבל עכ"פ הרא"ש שכתב בהדיא הטעם משום ספקא דאורייתא קשה כנ"ל ובאמת על הרא"ש גופי יש לתמוה למה הוצרך לאסור משום ספקא דאורייתא ולא אסר בפשיטות משום דאית בי' ודאי איסור דרבנן כיון דגם היא פוסק כהגאונים דאוסרים בכל החלמון והו"ל לאסור בסתמא וכדברי הטור דלא קראו כלל ספקא דרבנן והרב בת"ח סימן מ"ב הוקשה לו קושיא זו. וכתב דהרא"ש לא כתב זאת אלא לדעת התוס' שאינן פוסקים כהגאונים יעו"ש והוא דוחק גדול מאוד מאחר דלפי שיטתו לא הוצרך לזה

אכן לבי אומר לי שבספרי תשובת הרא"ש נפל טעות. אלא לא כתב הרא"ש רק כפי שהעתיק הטור בשמו ולא כתב כלל דספקא דאורייתא לחומרא וסמך לדברי מצאתי באו"ה שער מ"ג דין ד' וז"ל בצים טרופות בקערה ונמצא דם ביניהם ואין ניכר באיזה מקום שהי' כתוב באגודה דהוי ספקא דרבנן ולקולא והכי נהגינן ואפילו ב' או ג' בצים זורק הדם והשאר מותר מיהו בביצה א' טרופה אין להקל. לר"ל דלא אמרינן בי ספקא דרבנן לקולא) אבל אם ניכר הדם עדיין שהוא במקום האוסר כ' בי"ד בשם הרא"ש כו' דצריך סמ"ך ע"ש הרי דהאו"ה הכריע באמת דע"י תערובת אמרינן ספקא דרבנן לקולא וליכא בי' איסור אלא אם ניכר עדיין שהוא במקום האוסרו הרי שכתב דין זה בשם הרא"ש משמע דהרא"ש בהכי מיירי והד"מ שם והת"ח כשהעתיק דברי או"ה אלו שינה הלשון בכוונה וכ' אבל אם ניכר הדם עדיין שהוא במקום האוסר נהיגין כהרא"ש עכ"ל ושינה זאת בכונה ור"ל נהיגין כהרא"ש ולא מטעמי' כי הרא"ש אוסר משום ספקא דאורייתא ולדידן מטעמא אחרינא אבל לשון האו"ה שלפנינו הוא כאשר העתקתי ויש לי הרבה לדבר בענין זה והנחתיו מפני יראת האריכות וגם כי אין בידינו לסמוך ע"ז ולומר שט"ס נפל בכל תשובת הרא"ש ובפרט שהב"י העתיק כך ופירש בו ע"ש וממילא שבהיות כן לכאורה מוכח מהרא"ש דס"ס דרבנן ע"י גלגול לא מהני לא נודע. ומ"מ נ"ל לחלק ולומר דהרא"ש לא לא פליג על דינו של מוהרא"י שכתב בהדיא דהוי שפיר ספקא דרבנן ובההוא דהרא"ש שאני דמיד שנשברה הביצה כל שהטיפה בתוכה מיד נולד הספק אלא כי שגגה הוא שלא ראוהו ואינו חסר רק ראות העין ולא מהני מה שלא ראה דמ"מ מיד נולד הספק ואינו חסר כי אם ראות עיניו משא"כ בההוא כנדון דידן שלא הי' באפשרי להוידע הספק עד ששחטו התרנגולת ואז כבר הכלים אינן בני יומן הוי שפיר ספקא דרבנן והוא חילוק נכון בסברא למבין. ובחילוק זה אמרתי ליישב ג"כ מה דלכאורה קשיא אהך דינא דספיקא דרבנן ע"י גלגול מתשובת רשב"א סימן רי"ח שבי"ד סי' א' סעיף א' בהגה"ה בשוחט שנמצא שא"י הל' שחיטה אם לא נטל קבלה כל הכלים אסורין למפרע ע"ש ומשמע דאפי' אותם הכלים שכבר אינן בני יומן בעת שנודע שאין יודע ה' שחיטה וא"כ הו"ל ספקא דרבנן ע"י גלגול דהא בהך שוחט אין בו רק ספק אם ידע תחלה או לא ידע והספק לא נודע עד אח"כ ואפ"ה אסרינן הכלים ומתחלה עלה ברעיוני לתרץ ולומר דהרשב"א לשיטתיה אזיל כי הב"י בסימן פ"א הקשה על הרשב"א דאוסר הגבינות ככל הטרפות ולא מוקים בהמה בחזקת כשרות. ואכתי אמאי לא התיר הרשב"א בסירכא עכ"פ מטעם ס"ס ע"ש. ולכן נ"ל כי הרשב"א ס"ל באמת בס"ס בשני גופים לא מהני אפילו לא נודע מש"ה לא הוי בגבינות ס"ס. ומש"ה ס"ל כאן גמי להרשב"א לאסור הכלים אע"ג דהוי לא נודע וממילא דלדידן דקיי"ל בגבינות מסירכא דהוי ס"ס משום שלא נודע ה"ה בספקא דרבנן ע"י גלגול כשלא נודע כך עלה בדעתי מתחלה. ושוב חזרתי בי ונ"ל כפי החילוק שחלקתי תחלה. כי בהך דתשובת הרשב"א הנ"ל הו"ל שפיר נודע הספק מתחלה כי השוחט לפנינו ואינו יודע הלכות שחיטה רק שחסר ראות העין שלא שאלוהו עדיין ה' שחיטה ובפרט שהשוחט לא נטל קבלה ואין לו שום חזקת כשרות וא"כ בכל עת יש חיוב לבודקו והו"ל שפיר נודע הספק מתחלה מש"ה לא חשבינן ליה לספקא דרבנן כן נ"ל. וראיתי להמ"י בקונטרס הספקות ס"ק ל"ג וז"ל אבל אם האיסור מצד עצמו ס' איסור תורה ומצד א' כו' אין אומרים ספקא דרבנן לקולא ומשום ה"ט פסק בתשובת מוהר"י בן לב דספק איסור שנתבשל דהכלים אסורים אפילו אחר מעת לעת ולא חשבינן לספקא דרבנן. וכן משמע בתשובת הרשב"א סימן רי"ח הובא בש"ע סימן א' בסעיף א' בהגה"ה ודלא כמשמע מרשד"ם להתיר הכלים בכה"ג עכ"ד וכשתדקדק בדבריו תראה דאיהו מיירי בנודע דאלו בלא נודע איך כתב בשם מהר"י בן לב לאסור ואדרבא משמע מיניה היתר כדדייק הפרי מגדים כיון דהר"י בן לב תלי האי דינא בדין ס"א בגופו. וממילא כיון דהמ"י גופי' מתיר בס"א בגופו בלא נודע אפילו שלא במקום הפסד ה"ה בסד"ר ע"י גלגול אע"כ מיירי בנודע. וכן משמעות הלשון שכ' בספק איסור שנתבשל משמע דבעת הבישול היה ספק איסור ואפילו בכה"ג מתיר הרשד"ם ומהר"י בן לב אוסרו. וע"ז כתב המ"י שיש לו הוכחה מתשובת הרשב"א וע"כ כמ"ש דהך דרשב"א נמי הו"ל כנודע. דאל"כ איך הסכים דברי הרשב"א לדברי מהר"י בן לב והבן היטב

ולכן זה אשר נ"ל לדינא בענין הזה. דהיכא דא"א הי' שיוודע הספק עד שנעשה אח"כ דרבנן וכגוונא דנ"ד שהבצים לא היו בשום פעם בחזקת ספק איסור. וא"א שיוודע ספיקן עד שנשחטה התרנגולת ונמצאת חסרה מרה ואז כבר הכלים אינם בני יומן יש לחשבו לספק דרבנן במקום הפסד קצת אבל בגוונא שהי' באפשרי שיוודע הספק קודם שנעשה דרבנן כגון בההוא דשוחט או כההוא דבצים טרופות שכבר הספק לפנינו ואינו מחוסר רק להביט אליו דבכה"ג אנו רואין דהרשב"א והרא"ש אוסרים בהדיא אף שיש בידינו להביא ג"כ ראיות משאר פוסקים להתיר גם בכה"ג מ"מ אין בידי להקל אפילו בה"מ ולכן לא אאריך להביא ראיות משאר פוסקים להתיר אפילו בכה"ג מאחר שאין בידי לסמוך עליהן לענין ס"א בגופו בלא נודע יש להתיר אפילו שלא במקום הפסד. כן נראה לי לדינא

כלל העולה לענין שאלתינו דאותן הבצים אשר תוך ג' ימים אסורים בתורת ודאי ממילא גם הכלים אסורים אפילו אם כבר אינן בני יומן כשנשחטה התרנגולת ובצים שקודם ג"י אסורים מספק והכלים שנשתמשו בהן אם בעת שנמצאת חסרה המרה הכלים עדיין בני יומן אסורים לעולם ואם כבר אז אינן ב"י מותרין אפילו שלא במקום הפסד אך זהו בחסרה מרה דוקא מחמת שיש הרבה מכשירין בו וכאשר ביארתי כ"ז בדברינו באריכות בע"ה אבל בחסרת שאר אבר שהוא ודאי טריפה ואין בו מכשירין ישתנה הדין ולפי שאינו מענין שאלתינו איני מאריך בזה ועיין בכרו"פ סימן א' סעיף א' בהגה"ה מ"ש שם מעני הכלים שאינן בני יומן ודבריו אין מובנים לי ואין להאריך וספר הכה"ג שהביא אינו לפני יע"ש ועיין עוד בסימן שאח"ז מדינים אלו וה' יראני מתורתו נפלאות הנראה לפענ"ד כתבתי ה"ק וכו'

שאלה ט"ו

כאן בעירנו היו שוחטים עגלים הנקחים מנכרים אף שלא הי ידוע להם שהם בני שמונה ימים ועשו זאת לחסרון ידיעה מחמת שיש בכאן חכמים בעיניהם ונגד פניהם נבונים. כאשר עתה בעו"ה שכיח הרבה בעתים הללו שהדור יתום וכל הרוצה אומר חכם אני והרבה יגיעת וקטטות עשיתי עד שבטלתי הדבר בע"ה שאין שוחטים עגל כי אם בידוע שהוא בן ח' או עפ"י סימנים המבוארין בפוסקים. ושאלוני מה משפט הכלים אשר בישלו בהם עד עתה מבשר אותן העגלים אשר הם ספק נבלות ועוד הגיד לי השוחט כי באמת אף מתחלה לא היו שוחטין כי אם כשהי' העגל גדול קצת שהוא למראית עין בן שמונה לפי גדלו (וגם זה אינו עפ"י הדין דאפילו גדול ביותר לא מהני זולתי סי' דקרנים כמבואר בתבואת שור) רק זוכר שזה ג' או ד' שבועות. שחט בעה"ב אחד עגל קטן והדמים מודיעין כי הי' דמיו מועטין ועתה שואל דאף אם נימא שכל הכלים מותרין אפשר דכלים שנתבשל בהן בשר עגל זה הקטן אסורים יורינו נא ושכרו כפול מן השמים

תשובה חזרתי על כל הצדדים ואני רואה דכל הכלים שמבשלין בשר כזה הם אסורים אע"ג שאין איסור הבשר רק מחמת ספק כך הוא הדין שכל כלים שמבשלים בהם ספק איסור אסורים. ומה שיש להתיר בזה מחמת שלא נודע האיסור עד שכבר הכלים אינן בני יומן כי זה ב' או ג' ימים שלא בישלו בכל העיר בשר עגל וכיון שהבשר הזה אינו אלא ספק איסור הו"ל ספק דרבנן ואע"ג שהוא רק ע"י גלגול מ"מ בלא נודע הספק עד שנעשה האיסור דרבנן חשבינן ליה שפיר לספקא דרבנן ואמינא דהא ליתא כי בסימן הקודם פלפלתי בזה באריכות והעליתי שם לדינא דדוקא היכי שלא היה מקום להספק איסור להוודע עד אח"כ כגון דרך משל שנשתמשו ובישלו ביצים מהתרנגולת ואחר שנשחטה נמצאת חסר' מרה ואז כבר הכלי' בני יומן דבכה"ג לא הי' שום צד שיוודע הספק איסור של הבצים עד שנשחטה