נאות דשא לג

א' בגופו אינו רק בנודע לכל הדעות מוכח בבירור דס"ס ששני הספקות הם בגוף אחד שרי אף בנודע בנתיים דמאחר שמוהרא"י בהגה"ה שע"ד סימן פ"ד כתב בפשיטות דבלא נודע מהני ספק א' בגופו א"כ למה הוצרך בסימן מ"ה לבקש טעמים לדברי ר"י מחמת שהספקות בשני גופים א"ו דבגוף א' מהני אף בנודע וכדמסיק הט"ז בסימן ק"י והמ"ב וכן כל הקדמונים שכתבו טעמים לדברי ר"י וכבר הוכחתי דכולהו ס"ל דדברי ר"י אינם אלא בנודע. וא"כ למה הוצרכו לטעמים לדינו של ר"י אע"כ דבס"ס גמור מהני אף בנודע. ובהא נדחה מה שסתר הש"ך בדיני ס"ס אות א' דברי המ"ב וכ' דמאו"ה גופי' משמע טובא זימנין דאפילו לא נודע לא מהני מדכתב הטעם דאין הב' ספקות מענין אחד ועוד דאינם מגוף אחד א"כ לשני הטעמים חלו ודאי אפילו לא נודע מ"מ אין הספקות מענין אחד או מגוף א עכ"ל הש"ך ביאור דבריו במ"ש א"כ לשני הטעמים האלו כו' הוא כי באמת האו"ה בעצמו שער מ"ט דין ב' בדין גבינות שנעשו מבהמה ונמצאת ס' טרפה דמותר מטעם ס"ס הקשה שם קושיות מוהרא"י מהך דר"י דס"א בגופו ותירץ שם ב' תירוצים תירוץ א' דכאן כיון שאין ספק אחד ע"י תערובת מהני תירוץ ב' דהתם דוקא בנודע אוסר ר"י והכא בלא נודע שרי ע"כ הרי דהאו"ה גופי' הביא סברא זו להכי כ' הש"ך דמ"מ עכ"פ לאלו הטעמים שכתב האו"ה מחמת שאין הספיקות בגוף אחד אין חילק בין נודע ללא נודע זהו כוונת הש"ך ולפמ"ש הה ליתא דמש"ה הוצרך או"ה לטעם דשני גופים אע"ג דמיירי דנודע משום דהיכי דהספקות בגוף אחד אפילו בנודע מהני אבל באמת היכ' דלא נודע הוי כאלו שני הספקות בגוף אחד וכדברי המנחת יעקב והוא מוכרח כמ"ש אי"ה אחר כך מיד

ובאמת קשיא לי טובא על דברי או"ה אלו שבסי' מ"ט על תירוצו הראשון שתירץ דכיון דאין כאן ספק ע"י תערבות מהני וקשה מה יענה לההוא דביצה מס' טרפה שכתב בעצמו בשער ק"ו דלא מהני ס"ס כיון שהוא בשני גופים והרי זהו ממש כדין הגבינות ומ"ש הא מהא וע"כ מוכרחים אנו לחלק בין נודע ללא נודע. והנני רואה שבדברי האו"ה בשער ק"ו בדין הביצה שהעתיק הש"ך בדיני ס"ס אות ב' כתב שם דלא מהני הס"ס משום שהם מב' גופים וגם התרנגולת היתה בחזקת טרפות בשעה שהטילה בצים עכ"ד. וכתב שם הש"ך ע"ז כלומר ולא דמי לגבינות שנעשו מבהמה ואח"כ נמצאת טרפה דאמרי' דהשתא הוא דנטרפה דהתם לא היתה הבהמה בחזקת טרפות בשעה שנחלבה משא"כ הכא עכ"ד ופירושו של הש"ך תמוה דמה ענין להקשות מהך דהתם דמכשירינן מטעם העמד בהמה על חזקתה להכא דלא איירי רק בס"ס. וראיתי שכך הוקשה הכרו"פ אלא נ"ל ברור כמ"ש הכרו"פ דכוונתו להקשות למה בגבינות מסירכא מכשירינן מטעם ס"ס והכא לא מהני ס"ס והיינו הקושי' עצמה שהקשה בשער מ"ט אלא שהכרו"פ כ' שם דלפ"ז אינו מובן תירוצו של או"ה דמה בכך דהי' בחזקת טרפה בשעה שהטילה סוף סוף ספק איכא והו"ל ס"ס ע"ש והדבר פשוט אצלי דכוונת האו"ה בתירוצו הזה הוא התירוץ השני שתירץ האו"ה בשער מ"ט ור"ל דהכא הי' כבר התרנגולת בחזקת ספק טרפה בשעה שהטילה א"כ נודע הספק הראשון מש"ה לא מהני משא"כ בגבינות שהסירכא נמצאת אחר השחיטה ונודעו ב' הספקות ביחד כ"ז ברור בעיני ושוב ראיתי להגאון בעל מנחת יעקב בסוף כלל ע"ב ס"ק י"ח הביא קושיא זו ותירץ זה וציין שם לעיין בש"ך בדיני ס"ס אות ב' וכוונתו לכל מ"ש כי הש"ך הולך לשיטתו שבאות א' העלה דהאו"ה ס"ל דאין חילוק בין נודע ללא נודע לכן הוצרך לעשות כלומר והסיע פירוש או"ה לדרך אחר אבל הברור שכוונת או"ה כמ"ש

ממילא הנך רואה דאע"ג דבכלל מ"ט כשהקשה על דין הגבינות מדין ס' דרוסה שנתערב תירץ ב' תירוצים מ"מ בכלל ק"ו בדיני הבצים דשם לא שייך תירוץ הראשון הוכרח באמת לכתוב התירוץ השני לחלק בין נודע ללא נודע הנה עכ"פ הוכחה ברורה דהאו"ה גופי' ס"ל דבלא נודע מהני ס"ס שבשני גופים ודלא ככל מה שהעלה הש"ך שם דאע"ג דבכלל מ"ט תירוץ שני תירוצים מ"מ ודאי תירוץ השני עיקר להלכה דלתירוץ הראשון הוי בבצים שפיר ס"ס והרי בכלל ק"ו כתב דלא מהני בבצים הס"ס והוא הלכה רווחת א"כ ע"כ דהתירוץ הראשון לא כתב רק דרך תירוץ ולא להלכה

ויותר י"ל דשני התירוצים נאמרים להלכה והחילוק ביניהם בדרך זה דבאמת גם לתירוץ הראשון מיירי ההוא דספק דרוסה בנודע דוקא ואפ"ה הוצרך ליתן בו טעם דלא מהני מחמת שספק א' ע"י תערובת משום דס"ל דהיכא ששני הספיקות בגוף א' מהני אפילו בנודע ובתירוץ השני הוסיף דאין צריך בו שום טעם רק דאפילו היכי שהספקות בגוף א' ג"כ לא מהני בנודע אבל עכ"פ בלא נודע מהני אפילו בס"א בגופו אכן בפירוש הזה יש לפקפק מכמה טעמים בו ואין רצוני להאריך יותר ועכ"פ הוכחנו מהאו"ה גופי' תופס עיקר להלכה דתלוי בנודע דוקא ומעתה מאחר דמשמע מדברי כל הקדמונים או רובם שהעיקר לדינא כר"ת בס"א בגופו רק שחששו לדעת ר"י וכבר הוכחנו בבירור מכל העומדים בשיטת ר"י שהם מודים בלא נודע. וכהמ"כ שבב"י וכהמ"ב והמ"י וביררנו שהרמ"א ושארית יוסף וע"ז וש"ך מאחר שכל יסודם מהאו"ה ואלו הוי חזו שהאו"ה גופי כ' חילוק זה בסימן מ"ט. ושבב"י ק"ו ג"כ כיון לזה והוכחנו שהאו"ה ס"ל כך להלכה ושדברי המ"כ הם דברי גדולי האחרונים מוהרא"י וכ"ז נעלם מעיני כבודם ודאי אי הוה חזי לכל הא. לא היו חולקים כלל לכן פשיטא דיש להקל אפי' בלי הפסד בלא נודע ואחר שנתברר כ"ז ה"ה בספק דרבנן ע"י גלגול בלא נודע הספק מתחלה כי אלו שנים הם שוין כמבואר במ"כ שבב"י שהם דברי מוהרא"י וכ"כ הפמ"ג בשם מהר"י בן לב ע"ש בסימן ק"י בתחלת דיני ס"ס ואולם מחמת שהביא הפמ"ג שם בשם תשובה א' שחילק לומר דאפילו אם ספק א' בגופו מועיל בלא נודע מ"מ ספק דרבנן ע"י גלגול אין מועיל אפילו לא נודע לזאת עכ"פ במקום הפסד יש להקל גם בזה. וכן הסכים הפרי מגדים שם רק שהוא לא התיר רק במקום הפ"מ. ולפי מה שביארנו בע"ה דדין דלא נודע הוא מוסכם מכל הפוסקים לכן גם לענין ספקא דרבנן אומר לי לבי להתיר במקום הפסד קצת ובזה עלה בידינו בנדון שאלותנו מאחר שביארנו שהבצים עצמן אינן רק ס' טריפה והאיסור לא נודע עד שהכלים נעשו אינן בני יומן שהוא איסור דרבנן מותרים הכלים במקום הפסד קצת: וראיתי להגאון בלבוש סימן נ"ו ובסימן ק"י. כתב בפשיטות בלי שום לשון מחלוקת דס' א' בגופו בלא נודע מועיל יע"ש. הרי שאע"פ שראה דברי הרמ"א לפניו שכתב להיפו' לא חש להו ולא כתבן אפילו דרך מחלוקת ואומר לי לבי שאין זאת רק שהשקיף הגאון ז"ל שאין חולק על דין זה דהאו"ה ג"כ הכי ס"ל ומוהרא"י שהי' סובר בפסקיו להיפוך חזר בו בהגהת שע"ד בראותו כי הדבר מוכרח מדין הגבינות דמיני' ראי' ברורה על התוס' והרא"ש והמרדכי ושע"ד והטור דכולהו הכי ס"ל וכמ"ש לעיל לכן סתם זאת בלבוש בלי שום מחלוקת והדין עמו וכנ"ל הרי לפניך היתר א' לענין שאלתינו על הכלים במקום הפסד קצת

וזאת שנית נ"ל היתר גמור על הכלים אפילו בלי שום הפסד. מהדין שכתב הרמ"א בסימן ס"ו ע"ש בש"ך סק"י ובט"ז סק"ה ואותו הדין ומוסכם מכל האחרונים יע"ש באורך ותמצית דבריהם דאנן קיי"ל כהסוברים דם בצים דאורייתא ולכן כשיש ספק בביצה א שנמצא בה דם ולא ידעינן אם הי' במקום האוסרו הו"ל ספקא דאורייתא ואפ"ה כשנטרפו ג' בצים ונמצא דם על א' מהן ואין ידוע אם הי במקום האוסרו הו"ל ספקא דרבנן משום דמדאורייתא חד בתרי בטל ואע"ג דהוי ספק דרבנן ע"י גלגול מצרפינן דעת הפוסקים דדם ביצים דרבנן דלדידהו בלא"ה הוי ספקא דרבנן ושריא ואע"ג דלא קיי"ל כוותייהו מ"מ מאחר שנעשה ספק דרבנן ע"י גלגול מצרפין דעתם להקל זהו תמצית הדברים מעתה בנ"ד דהכלים נעשו ספק דרבנן ע"י גלגול אע"ג דלא מהני מ"מ מצרפינן דעת הפוסקים המכשירין לגמרי חסרה המרה אע"ג דלא קיי"ל כוותייהו והדברים ק"ו דהשתא ומה התם מצרפין דעת הפוסקים דם בצים דרבנן אע"ג דגם לדידהו איסורא דרבנן איהו איכא רק שניתר מכח הספק מכ"ש כאן דלאותן הפוסקים ליכא שום איסורא אפילו מדרבנן משום דחסרה המרה כשרה לגמרי כ"ש דאין מצרפין דעתם להתיר הכלים

והנך רואה באותו הדין רסי' ס"ו מיירי אפי' שלא במקום הפסד דמה הפסד יש בג' בצים והש"ך שם אפילו בנתערבה בביצה אחת מתיר הרי בהדיא דספק דרבנן ע"י גלגול אם יש לצרף לזה עוד דעת פוסקים אף דלא קיי"ל כוותייהו מותר אפי' שלא במקום הפסד וא"כ כ"ש הוא בנ"ד וכנ"ל

ודע דבהך דינא דבצים גופי' לכאורה בלא"ה יש להתיר משום ספקא דרבנן כיון דלא נודע הספק עד אחר התערובת רק דהש"ך והט"ז לטעמייהו אזלי דס"ל דלא הוי ספקא דרבנן אף בלא נודע לכן לא מצאו להתיר רק, ע"י צירוף דעת הפוסקים דדם בצים דרבנן ולדעתי מרומז ענין זה בט"ז סי' ק"י ס"ק י"ג שכתב וז"ל עמ"ש בסי' ס"ו כו' וראיתי ספר נדפס מחדש כו' ע"ש ומעולם תמהתי דהך וראיתי כו') אין לו שום שייכות באותו הס"ק רק בס"ק הקוד' ע"ש ובהיותי משוטט במחשבתי כעת בענין הזה ראיתי שדבריו סמוכים באמת וישר והוא שכתב דע"כ דרמ"א בסימן ס"ו ס"ל דע"י תערובת דם בצים דרבנן דאל"כ הא הו"ל ספקא דרבנן ע"י גלגול וע"י ספק וראיתי שהמ"ב מחלק בין נודע ללא נודע ולסברא זו א"ש בפשיטות דינו של הרמ"א בסימן ס"ו דהא התם לא נודע ואף דבלא"ה רמ"א כתב בהדיא דאין חילוק בין נודע מ"מ לענין גוף אותו הדין של הבצים בא לפלפל כן נ"ל ביאור דברי הט"ז ולפ"ז יש ראי' מדבריו דאי ס"א בגופו בלא נודע מהני ה"ה ספק דרבנן ע"י גלגול מהני בלא נודע וכתשובת מהר"י בן לב ולא כתשובת מהר"ם מרוטנבורג ודוק) אבל לפי מה שהעליתי להתיר בלא נודע א"צ לכל זה ולפ"ז ק"ק על המ"י בסימן ס"ב שכ' ג"כ כדברי הש"ך והרי לפי שיטתו לא הוצרך לדבריהם וי"ל דאע"ג דבס"א בגופו מתיר המ"י אפילו בלי שום הפסד מ"מ בסד"ר ע"י גלגול לא מלאו לבו להתיר זולתי במקום הפסד ולכן בדין הבצים שהתירו בלי שום הפסד הוצרך לטעמייהו דהט"ז והש"ך כן נ"ל בשיטת המ"י דס"ל לגמרי ככל אשר העליתי לעיל לדינא דבספק דרבנן ע"י גלגול צריך הפסד וא"ש

אולם קשיא לי בדברי תשובת הרא"ש שהביא הטור סימן ס"ו והעתיק שם הב"י כל דברי התשובה שטרפו בצים בקערה ואח"כ נמצא דם על החלמון של א' וזרקו אותו החלמון והשיב שהכל