נאות דשא כח

ונ"ל דמה"ט נאדו האחרוני' ה"ה הרע"ב והעט"ז ולא כתבו כלשון הר"ש עם היות שדרך הרע"ב להיות נמשך אחר פירוש הר"ש וכאן שינה בכוונה לפי שראה שאותן מינים אשר אינם ראוים לאכילות אדם כמות שהן נכללין בכלל אילן סרק לכן כתב תפוחי יערי וכוונתו לאותו תפוח הראוי לאכילה וכנ"ל. משא"כ אותן שאין ראוין לאכילה אפילו ראוין ע"י כבישה הוי אילן סרק כדברי הט"ז ודבריו מוכרחים מתשובת הגאונים. דכתבו בני אסא אע"ג דבשלינהו ועבדינהו פרי מברך שהכל הרי דאעפ"י שנעשו ראוין לאכילה ע"י בישול אפ"ה לא הו' פירי והאילן הוי אילן סרק וכ"ז ברור

ואמרתי עוד להביא ראי' מפורשת לדברי הט"ז דאותן הקוואסניציש לאו פירות הם והוי האילן אילן סרק ונרחיב קצת הדברים כדי שיובן באר היטב גרסינן בעירובין דף כ"ט א"ל ההוא מרבנן לרבא תפוחים בכמה. (ר"ל כמה תפוחים צריך לעירוב כשמערבין בתפוחי') א"ל וכי מערבין בתפוחים ופריך ולא והא תנן כל האוכלין מצטרפין למזון ב' סעודות לעירוב וכביצה לטמא טומאת אוכלין והאי מאי תיובתי' אילימא משום דתני כל האוכלין והני בני אכילה נינהו והא אמר ר' יוחנן אין למדין מן הכללות אלא משום דקתני ובמזון ב' סעודות לעירוב וכביצה לטמא טומאת אוכלין (דמשמע דהא בהא תליא דכל מה שמטמא טומאת אוכלין חזי לעירוב) והני נמי בני טמויי טומאת אוכלין נינהו וכמה אר"נ תפוחים בקב ע"כ. וכתב המרדכי הובא בב"י או"ח סימן שפ"ו דההוא ע"כ בתפוחי יער מיירי דאל"כ מה תמיהא דרבא דקאמר וכי מערבין בתפוחים עכ"ל ועפ"ז פסק כך בש"ע שם דמערבין בתפוחים של יער בקב יעו"ש. והנראה ברור דהמרדכי לא מיירי אלא בתפוחי יער הגדלים וראוין לאכילה בלי כבישה ומש"ה מספקא לי' לרבא מעיקרא והוי ס"ד כיון דמ"מ אינו כ"כ ראוי לאכילה כמו התפוחים הטובים לא מקרי מאכל יפה ופשוט ליה ממתני' משום דפשיטא דודאי מטמא טומאת אוכלין כיון שהוא עכ"פ ראוי לאכילה אבל אי הוי מיירי בתפוחים טובים של גנה מאי מספקא ליה לרבא בודאי כיון שהוא מאכל לכל בני אדם ודאי מערבין בו כנ"ל ביאור דברי המרדכי דליכא למימר כוונת המרדכי לאותן הקוואסניציש הצריכין כבישה דהא פשיטא דפסול לעירוב דהא בהדיא קאמר התם בגמרא דף כ"ז שאני לענין טומאת אוכלין הואיל וראוי למתקן ע"י האור יעו"ש ברש"י ותו' וכך פסקו כל הפוסקים הובא בב"י שם סימן שפ"ו דכל אוכל הצריך תיקון אע"פ דחשיב אוכל לענין טומאת אוכלין מ"מ לעירוב בעינן מידי דחזי השתא לאכילה וא"כ ליכא מאן דפליג דאותן הקוואסניציס פסולין לעירוב אע"כ המרדכי מוקי לה בתפוחי יער הטובים כן נ"ל ברור

והנה בדף כ"ז שם אהא דקאמר הש"ס דכל דבר הניקח בכסף מעשר כ"ש דכשר לעירוב הקשו שם התוס' בד"ה מאן דמתני הא איכא כמה דברים הניקחין בכסף מעשר משום דהוי פירי מפירי וגדולי קרקע ואפ"ה פסול לעירוב ותירצו דדוקא בדבר הצריך תיקון חמור עירוב ממעשר משום דבעירוב בעינן מידי דחזי השתא דוקא אבל בדבר שא"צ תיקון אם כשר לענין מעשר כ"ש דחזי לעירוב. וסיימו שם וז"ל ומתני' דמעילה דקתני ובמזון ב' סעודות לעירוב וכביצה לטמא טומאת אוכלין דמשמע דהא בהא תליא כדאמר לקמן היינו בדבר שא"צ תיקון ורבא דקאמר וכי מערבין בתפוחים לחדודי האי מרבנן עביד דהא אטו מי לא הוי ידע דניקח בכסף מעשר דהוי פירי מפירי וגדולי קרקע דאין לומר דמיירי בתפוחים של יער דצריך למתקן דא"כ לא מייתי שפיר ממתני' דמעילה עכ"ל. המדקדק היטב בדברי התוס' הוא יראה המשך דבריהם במ"ש דרבא לחדודי כו' שזה נמשך לדבריה' הקודמים והיינו דע"פ מה שכתבו דבדבר הצריך תיקון גרע עירוב ממעש' ומטומאה מד"ה מוכרח לומר דרבא לחדודי דהא אטו מי לא הוי ידע דניקח בכסף מעשר וכ"ש עירוב לפ"ד הש"ס דעירוב הוא כ"ש ממעשר דבשלמא אם הוי אמרינן דעירוב תלו בכל מילי במעשר ובטומאה אפילו בדבר הצריך תיקון א"ש. די"ל דמיירי בתפוחי יער הצריכין תיקון מש"ה תמה רבא וכי מערבין בתפוחים משום די"ל ג"כ דאינו ניקח במעשר משום דהנהו קוואסניציס לאו פירי נינהו וכדברי הט"ז ומש"ה פשוט לי' ממתני' משום דעכ"פ מטמא טומאת אוכלין הואיל וראוין ע"י תיקון אבל השתא ליכא למימר דמיירי בתפוחי יער שצריך למתקן דא"כ מחי מייתי ראי' ממתני' דמעילה הא בדבר הצריך תיקון לא תלי עירוב בטומאת אוכלין כך הוא ביאור דברי התוס'. וממילא מוכח בהדיא כהט"ז דהקוואסניציס לאו פירי מקרי. דאל"כ מאי היו מעלים ארוכה במאי דמיירי בתפוחי יער. למאי דסלקא דעתך מעיקרא דעירוב תלוי במעשר. אפילו בדבר הצריך תיקון ומאי תמיהא דרבא דכיון דניקח בכסף מעשר כ"ש דחזי לעירוב אע"כ דבאמת דאותן תפוחי יער דבעי מיתוק באמת לאו פירי הם ואינן נקחין בכסף מעשר ומוכח כדברי הט"ז וממילא יש גם כן הוכחה לאידך דט"ז דהתפוחי יער הראוים לאכילה הוין שפיר פירי דאי נימא דגם הן אינן פירי א"כ גם השתא לא צריכי התוס' לומר דרבא לחדודי עביד דהא י"ל דמיירי בתפוחי יער הראוים לאכילה וכדברי המרדכי ממילא שפיר מסתפק רבא מעיקרא ולא פשיט ממעשר משום דאינו ניקח בכסף מעשר דלאו פירי הם ופשיט ליה שפיר מטומאת אוכלין דהני הוי שפיר בני טמויי' טומאת אוכלין דאע"ג דאינו פרי לאכילה מיהת חזי וא"כ ליכא שום קושיא ולמה הוצרכו לומר דרבא לחדודי אע"כ דאותן תפוחים הראוים לאכילה הם פירי וניקח בכסף מעשר מש"ה ליכא למימר דבהא מיירי דא"כ מאי מספקא לי' לרבא ולא פשיט ממעשר רק דהיו רוצים לאוקמי בתפוחי יער הגרועים דהני לאו פירי נינהו מש"ה שפיר מספקא לי' לרבא ואהא הקשו א"כ מאי פשיט לי' מטומאת אוכלין דכיון דצריך למתקן לא תלי עירוב בטומאת אוכלין הרי מוכח להדיא כדברי הט"ז דהתפוחים של יער היפים הם פירי והקוואסניציש שאינם ראוים רק ע"י כביש' לא הוי פירי והבן היטב

ובהא יובן היטב מה דלכאורה בהשקפה ראשונה. נראה שהתוס' והמרדכי מחולקים דהמרדכי מוקי להך דדף כ"ט בתפוחי יער והתו' כתב דליכא לאוקמי בתפוחי יער. אמנם המעיין בדברינו וראה דליכא שום פליגתא כי יש שינוי בין לשון המרדכי ללשון התוס' דהמרדכי כתב דמיירי בתפוחי יער והתוספת הוסיפו שצריך למותקן. ושינוי זה נמשך בשינוי לשון הקושיא כי המרדכי לא הקשה רק סתם מאי ספקא דרבא והיינו משום דאוכל יפה הוא ולמה לא יערבו מש"ה סגי לי' להמרדכי לתרץ דמיירי בתפוחי יער ולא אותן הצריכין מיתוק אלא תפוחי יער היפים ואפ"ה שפיר מספקא לי' לרבא משום שאינו כ"כ אוכל טוב לרוב בני אדם עד דפשיט לי' ממתניתין דמעילה אבל חין כוונת מרדכי באותן הצריכין מיתוק דהני ודאי פסולי' לעירוב. כמבואר בש"ס אבל התוס' שהקשו מאי מספקא לי' לרבא הא הוא כ"ש ממעשר דבודאי ניקח בכסף מעשר משום דהוא פרי מפירי ולכן כשבאו התוס' לתרץ קושייתם זו אין ברירה רק לומר דמיירי בתפוחי יער הצריכין מיתוק דאותן אין נקחין בכסף מעשר דלאו פירי הם דאלו בתפוחי יער הטובים לא מצי לאוקמי דאכתי מאי מספקא לרבא. דהא אותן התפוחים נקחים בכסף מעשר ולכן א"א שיתורץ קושיא זו רק בקוואסניציש ולכן כתבו התוס' דא"א לאוקמי בהכי דא"כ מאי מייתי ממתני' דמעילה דבאמת אותן הצריכין מיתוק פסולים לעירוב אף שמטמא טומאת אוכלין אבל לענין דינ' לא פליגי התו' והמרדכי דכ"ע מודי' דתפ"י הטובי' כשרי' לעירוב והוי נמי פירי לענין מעשר והגריעים דהיינו הקוואסניצים לאו פירי נינהו לענין מעשר ולעירוב נמי פסולין מצד שצריכין מיתוק ואין כאן שום מחלוקת ויפה עשה בש"ע שהעתיק דברי המרדכי דמערבין בתפוחי יער כי אין חולק בזה ומיירי בתפוחי יער הטובים וזה ברור

וראיתי להב"ח שם השיג על הש"ע שהעתיק דברי המרדכי מאחר שהתוס' חולקים ואני לא ידעתי שום מחלוקת ואולי כוונת הב"ח דלענין תפוחים טובים יש מחלוקת דלהתוס' דמיירי הש"ס בתפוחי פרדס בעינן גם בהי קב לעירוב ולדעת המרדכי דמיירי בתפוחי יער משמע דבתפוחים טובי' לא בעי קב אכן האמת יורה דרכו דגם בזה אין מחלוקת דנהי דמיירי בתפוחי יער הטובים מ"מ גם תפוחי פרדס בעי קב ומש"ה לא כתב הש"ע דין חפוחי פרדס כמה שיעורייהו דממילא נשמע דלא עדיפי מתפוחי יער הטובים דבעינן נמי קב וגם לא הוצרך הש"ע לכתוב דין הקוואסניציס דאין מערבין בהו קודם כבישה הואיל וצריכין תיקון דזה נשמע מדין בשיל ולא בשיל המבואר שם וכמה ענינים דכוותי' דמטעם שצריכין תיקון פסולין לעירוב וא"כ כל דברי הש"ע עלו כהוגן דאין כאן שום מחלוקת בדין רק בתירוץ הקושיא דהתו' בשביל דהקשו מק"ו ממעשר לא אתיא להו שפיר בתפוחי יער והמרדכי לפי שהקשה סתם ולא אסיק אדעתי' להקשות מק"ו ממעשר לכן אתי לי' שפיר בתפוחי יער וכנ"ל ויש מקום אתי ליישב גם דברי המרדכי דלא תקשו לדידי' קושי' התוס' מק"ו ממעשר והיינו די"ל כוונת המרדכי דמיירי דוקא בקוואסניציס אלא דמיירי בכבושים שראוים לאכילה עתה ממילא א"ש הכל דרבא נסתפק אם מערבין בהם כלל משום שאינם כ"כ מאכל טוב ומק"ו ממעשר נמי ליכא למילפי דהא באמת לאו פירי הן ואינן נקחין בכסף מעשר ואייתי לי' ראי' מטומאת אוכלין כן נ"ל נכון בישוב דברי מרדכי דלא תיקשי עלי' קושיות התוס' ואולם התוס' לא ניחא להו בהכי דסתמא קאמר והו"ל לפרש כבושים ולכן הוכרחו לומר דרבא לחדודי הוא דבעי כ"ז נ"ל נכון בביאור דברי התוס' והמרדכי וגם דברי הש"ע עלו כהוגן וכל זה ברור ופשוט

העולה מכל הנ"ל לענין שאלתינו דלהרכיב תפוחי פרדס בקוואסניציס ודאי אסור מדאוריי' דהוי אילן מאכל באילן סרק ובאותן תפוחי יער הראוים קצת לאכילה אע"ג דזה הוי נמי אילן מאכל מ"מ הוא התפוח והחזרד השנוי במשנתינו ואסור להרכיב ולקיים וכ"ז דברים ברורים המה אין בהם נפתל ועקש וה' יאיר עינינו במאור תורתו והנה כתבתי שאלה זו לגדול א' מגדולי זמנינו גוף השאלה בלי שום פלפול והשיב אלי בקצרה ולענין גוף הדין הסכים לדברי ואעתיק דבריו המועטים ומחזיקים הרבה בסימן שאח"ז ויצאה הוראה לאיסור דברי הדל והצעיר שפל קומה הק' כו'

סי' י"ג

וזה אשר כ' אלי כבוד הרב הג' הנ"ל על השאלה הנ"ל

מה שנסתפק כת"ר קצת בהרכבת אילן תפוח בתפוח יערי שקורין