נאות דשא כז

בחד א"כ נסתר כל יסודו של המ"י ומוכרחין דברי הש"ך וסייעתו לאסור אפי' ברוב אף בלא נודע כיון דבפסקיו אוסר בהדיא ואף ע"ג דכתב יש"ש פרק גיד הנשה סי' מ"ה דהגהת שע"ד חיבר מוהרא"י אחר הפסקים והכתבים וכל היכי דסותר זה לזה אזלי' בתר ההגהות מ"מ בהגהות ק כ"כ מפורש די"ל שם דבעינן דוקא שלא יהי' אפשר שיבא ספק א' בלתי חברו וכאשר אבאר אי"ה בסימן שאח"ז ועיקר הראיה מהאו"ה של מוהרא"י ומי יודע אם לא חיבר האו"ה קודם הפסקים. ואין להאריך כאן יותר מזה. כי בכל מ"ש יש די והותר לאסור לקיים האילנות הנ"ל מחמת שכתבתי בתחלת דברי דשום אחד מהספקות לא נחשב ספק וגם דכל כמה דמצינו להשוות דלא לסתרו דברי מוהרא"י בהגהות לדבריו שבפסקים ודאי משוינן ומתרצינן דבפסקיו מחמת חד בחד אסר ונפשוט ספקו של הפרי מגדים כנ"ל. ממילא דאפילו הוי כאן קבוע וספק החזרד הי' נחשב ג"כ לספק אפ"ה לא הוי ס"ס מחמת לא נודע כיון דהוי חד בחד ועמ"ש אי"ה בסימן שאח"ז מה ששייך לדינים הללו

ואין למצוא היתר בזה ממ"ש ש"ך בדיני ס"ס אות זיי"ן בב' חניות א' ספק טרפות וא' כשרה דחתיכה ממנה מותרת יעו"ש. דהש"ך שם מיירי דוקא בנתערבו החניות כי דין זה הוא לקוח מדין ה' גבי ביצה ושם ג"כ דיקא נתערבה ממילא בנ"ד דאילני היער אינם מעורבים ועיין בפרי מגדים שם באר היטב טעמן של דברים ולמה בעינן דוקא נתערבו יעו"ש. ואפילו לדעת הפר"ח שהביא הפרי מגדים שם דס"ל להיפוך דדוקא בלא נתערבו שרי ע"ש מ"מ פשוט דאין זה ענין לנ"ד דהתם מיירי בנמצא החתיכה לפני החניות שפירשה מעצמה אבל ודאי ליקח חתיכה מהחניות אסור דספק איסור שנתערב חד בחד שניהם אסורים אע"ג דמבואר בכל דברי הש"ך שם אות ב' ג' ד' דספק איסור שנתערב חד בחד אינו אסור רק מדרבנן. וכמו שביאר הפרי מגדים שם עכ"פ מדרבנן אסורים שני החניות רק דמיירי בנמצא חתיכה שפירשה מעצמה וזה דומה לביצה שנולדה מבין שני התרנגולת ממילא בנ"ד דכל היכי דפירש אסור כיון דרוב איסור ואין אנו דנין רק אם לקח מקבוע א"כ ליתא כלל להאי דינא ואסור עכ"פ מדרבנן כדין ספק שנתערב חד בחד וליראת האריכות קצרתי בדברים אלו כי המעיין שם בדברי הש"ך והאחרונים יבין דברי אלו ודו"ק

יצא לנו מדברינו איסור לקיים האילנות הנ"ל באופן דאף אם נדון הקוואסניציס לספק חזרד וגם שלקח מן הקבוע הוי עכ"פ איסור מדרבנן לקיים כדין ספק איסור שנתערב חד בחד ולקושטא איכא איסור דאורייתא מאחר דבאמת עובדא דידן פירש הוי ואזלינן בתר רובא וגם הספק חזרד לא נדוננו לספק דכל היכי דאסתפק לן מה אמור בי' קמאי אינו נחשב לספק להיות נעשה ממנו ס"ס או ספקא דרבנן כמ"ש בתחלת דברינו

אמנם יצאתי לדון בדבר אחד אשר מתוכו יתברר ויתלבן שאלתינו לגמרי באופן שלא יהיה בו שום צד ספק. והוא מדברי הפוסקי' בא"ח סימן ר"ג כאשר אבאר והעירני לזה חכם א' ומחמת שראיתי רבים מתקשים בביאור הדברים שם במ"ש הט"ז שם וגם דברי הש"ע עצמה מתקשים קצת דמ"ש שם פירות הגדילים על אילני סרק קן שהכל והרי לפי המרגלא בפומי דאינשי וכן בכל דברי הפרשנים דאילן סרק היינו שאין עושה פירות וכן מבואר מדברי הש"ס עתידין אילני סרק שבא"י שיוציאו פירות משמע בהדיא דאילן סרק היינו שאינו מוציא פירות וא"כ איך יצוייר פירות הגדילים על אילני סרק הגם דהדבר פשוט שהן אינן פירות גמורים ראוין לאכילה מש"ה נקראים אילני סרק מ"מ למאי דס"ד דהט"ז מיירי שם אפי' בראוין לאכילה א"כ איך קרוין אילני סרק לזאת אמרתי לבאר תחלה פשט הדברים ויתבארו דברים האלו ממ"ש הפוסקים דין זה גם מפרי הארץ ס"ס ר"ד על עשבי דדברא שאינם נזרעים מברכין שהכל כיון דלא זרעו להו אינשי לא חשיבי פירי ע"כ ונ"ל שהוציא זה מהא דאמרינן פ' כיצד מברכין דף ל"ו קורא מברכין עליו שהכל אע"ג שהוא ראוי לאכילה מ"מ לא נטעו להו אינשי אדעתא דקורא רק אדעתא דפירי הגדל באותו האילן מש"ה הקורא לא נקרא פרי כלל והביאו הפוסקים דין קורא והרבה כיוצא בו שם בסימן ר"ד ועתה יליף הראב"ד במכ"ש כיון דחזינן אפי' באילנות שנוטעין אותן מ"ח אותו הדבר דאין נוטעים אותו בשבילו אינו פרי כיון דחזינן דאינו חשוב בעיני בני אדם לנטוע אילן בשביל דבר זה מכ"ש בדבר דלא זרעי לי' אינשי כלל דמה שגדל עליו אינו פרי רק מאכל בעלמא ומברכין עליו שהכל כן נ"ל פשוט בדעת הראב"ד והפוסקים. והוסיף הט"ז על דברי הראב"ד דמיירי דוקא בדברים שאינם חשובים גם מצד עצמן שאינם פירות טובים בההוא קאמר הראב"ד דזהו דומיא דקורא דמש"ה לא נטעו אינשי אדעתא דקורא משום שאינו טיב כל כך למאכל משא"כ אותן ואגדיש שהן פירות טובים הוי פירי אעפ"י שאינן נזרעים ומה דלא זרעו להו אינשי אפשר מצד רביין דא"צ לזירען או אפשר דהטרחה מרובה וא"א לזרען ואינם גדלים רק במקומות שהן עולין מאליהן הרב' לרוב אבל עכ"פ חשיבין הם ואיני דומה לקורא והוי שפיר פירי ועתה מדין הנאמר בפרי הארץ יתבאר לנו הדין הנאמר בסי' ר"ג לענין פרי העץ ומקורו מדברי הש"ל בשם תשוב' הגאוני' דפירות הגדלי' על אילני סרק ר"ל דאילני סרק נקראים אותן אילנות דלא נטעו אינשי דמזה חזינן דמה שגדל עליו הינו פרי כמו דחזינן בקורא דבשביל דלא נטעו להו אינשי אדעתא דהכי לא חשיב פירי מכ"ש אותן האילנות דלא נטעו כלל להו דאינו פרי ממילא נקרא האילן אילן סרק מברכין על פירותיו שהכל וכן נמי פירות ההדס כיון דקאמר הש"ס בהדיא דהדס אינו עושה פירות ש"מ דפירותיו אינם חשובים לכן מברכין עלייהו שהכל והוי ס"ד דהט"ז דכל מין אילן שאין בני אדם נוטעין אותו מקרי אילן סרק והפרי לא נקרא פרי לכן הקשה דקרא דתפוח בעצי היער דמסיים בי' ופריו מתוק לחכי הרי דגם מה שגדל ביער מקרי פירי ורצה לתרץ דתפוח מקרי שפיר פירי אפילו בעצי היער כיון שעכ"פ חזינן דנטעי לי' אינשי א"כ לא דמי לקורא דלא נטעו לי' בשום פעם חדעתא דקורא משא"כ תפוחים נטעי אינשי לכן גם ביער חשוב פירי ואח"כ הקשה מתותים הגדלים בסנה דמקרי פירי אע"ג דשום פעם לא נטעו להו אינשי לכן הוסיף הט"ז כאן כמו שהוסיף על דברי הראב"ד ואמר דמה שאמרו תשובת הגאונים דכיון דלא נטעו להו אינשי לא חשיב פירי צריך בו תנאי שהוא מין גרוע גם מצד שנותו את טעמו שאינו כ"כ טיב למאכל כגון התפוחים קטנים הרגילים להיות בעצי היער שאינם ראוין לאכילה כשהן חיין ממילא מה דלא נטעו להו אינשי הוא מצד גריעותן דומיא דקורא מש"ה לא מקרי פירי. משא"כ תותים ואגוזים הגדלים בעצי היער שהם פרי טוב חשיב שפיר פירי ולא דמי לקורא ומה דלא נטעו לי' אינשי הוא בודאי מצד רבוי אותו המין מעצמו. דאין מהצורך לנוטע וכך היא ביאור הדברים. וככל דברי הט"ז כתב ג"כ המ"א ועכ"פ מתחלה כשהיו סבור הט"ז דמיירי אפי' בטובים לאכילה לכן כתב דתפוח שהוא מין הגדל בגנה מקרי פירי ואפילו ביער כיון דחזינן דחשוב לבני אדם ונטעי לי' לתפוח ממילא גם זה כמוהו כיון שראוי לאכילה א"כ פרי חשוב הוא משא"כ בתר דמסיק דמיירי דוקא במינים הגריעים לאכילה זה מקרי אילן סרק מש"ה כתב דאותן התפוחי' קטנים מקרי אילן סרק אע"ג דחזינן דתפוח הוא חשוב לבני אדם. שנוטעין אילני תפוחים לאו מלתא הוא ומה ענין זה לזה דאלו ראוין לאכילה ואלו אין ראוין ונתבארו היטב דברי הט"ז ממה דקשיא לכאורה בהשקפה ראשונה דמתחלה כ' דתפוחי היער פירי הם. ואח"כ כתב להיפוך ולהנ"ל א"ש הנה נתבארו דברי האחרונים היטב בזה בלי שום פקפוק נמצא למסקנת הט"ז דתפוחי היער שהם טובים למאכל הוי שפיר פירי. דהא נטעי אינשי אילני תפוחים משא"כ הקוואסניציס הקטנים שאינן ראוין לאכילה חיין אם לא ע"י כבישה זה אינו נקרא פירי כלל והוי האילן אילן סרק והנך רואה שזהו מ"ש בתחלת התשובה מה שאומרים עובדי האדמה שיש שני מיני תפוחים ביער והרי מבואר מדברי הט"ז ונתבאר ג"כ דיניהם דאלו הטובים הוי פירי ונקרא אילני אילן מאכל ואותן הקטנים שאנו קורים קוואסניציס שהם גרועים אינן נקראין פירי והוי האילן אילן סרק

ולפ"ז מה דמבואר במשנה והכי קיי"ל דאילן סרק הוי כלאים א"כ מה דשנינו במשנה התפוח והחזרד כלאים זה בזה משום דעשאום חכמים כשני מינים מחמת שינוי טעמיה' א"א לפרש דהחזרד היינו קוואסניציש דהרי הם בלא"ה כלאים בתפוח מצד דהוי אילן מאכל באילן סרק ולמה לי' לתנא לאשמועינן גם למה לי' הטעם מחמת שינוי טעמיהם אע"כ דהכוונה בתפוחי יער הטובים וראוים לאוכלן חיין דזה הוי אילן מאכל כאשר נתבאר וקמ"ל התנא דהלכו חכמים בזה אחר טעם הפירי ולפי שיש שינוי בטעמים אמרו חז"ל דאעפ"י שהוא ג"כ תפוח מ"מ שני מיני תפוחין הם ממילא מבואר לפ"ז בנ"ד דהוי ודאי כלאים ולית בי' ספקא כלל דבין אם לקח הנכרי הקוואסניציס בין אם לקח התפוח הנ"ל סוף סוף הוי כלאים ויצא לנו ג"כ מזה דאף אם לחשך אדם לומר דהחזרד אינו כלל מין זה מ"מ הקוואסניציס הוי ודאי כלאים מצד שהוא אילן סרק ותו דבודאי הכוונ' על אלו התפוחים של יער דעדיפים מן הקוואסניצים ולא כמו שעולה על דעת קצת אנשים שהוא איזה מין הגדל ביער על האילנות והוא עגול כתפוחים ואינו שום מין מאכל כלל דהא ודאי ליתא דזהו בודאי אילן סרק ולא מיירי מתניתין מזה כלל וכנ"ל ונפשוט שאלתינו

ואכתי קשיא על לשון הר"ש שהבאתי בתחלת התשובה שכתב חזרד כעין תפוח ופריו משליכין לחזירים דמשמע שאיני מין מאכל אדם כלל וא"כ תיפוק לי' דהוי אילן סרק ואפילו אם נימא כאשר פירשתי שם דכוונת הר"ש על הקוואסניציש שאינם ראוים בלי כבישה רק לחזירים מ"מ קשיא לפי מה שביארתי דגם אלו הם נקראים אילן סרק ואין בידי לומר רק דהר"ש לא ראה תשובת הגאונים הזו שחידשו דין זה דמה דלא נטעו אינשי והפירי אינו ראוי לאדם הוי אילן סרק או פליג הר"ש עלייהו ואע"ג דדין בני אסא מפורש בגמרא דסוכה שההדס נקרא אילן שאינו עושה פירות מצד שאין הפירות שעליו ראוים למאכל אדם י"ל דס"ל דדוקא הנך שאין ראוים כלל לאדם אבל אותן הראוין עכ"פ ע"י כבישה הוי שפיר פירי ומיירי הר"ש בקוואסניציש שהם ראוים ע"י כבישה ולא הוי אילן סרק ממילא לדידן דקיי"ל בפשיטות לענין ברכה דמברכין שהכל: וכדברי תשובת הגאונים. דכל שאינו ראוי בלי כבישה הוי אילן סרק א"כ ע"כ מתני' מיירי בתפוחים של יער הראוין לאכילה דאפ"ה הוי כלאים מצד שינוי הטעמי' אבל הקוואסניציס הם בלא"ה כלאי' שהן אילן סרק וכנ"ל