נאות דשא רסז

זה בנ"י בשם הרשב"א והרנב"ר בפ"ב דב"מ גבי המציל מן הנהר וכו' הובא בסמ"ע סי' רנ"ט ג"כ טעם זה ושם מוכח דאף בעומד וצווח מתחלה לא מהני אך אדרבא שם מוכח להיפוך דבעלמא מהני עומד וצווח ולא אמרי' בטלה דעתו דאל"כ קשה על הש"ס והפוסקים שהביאו זה דלמד מקרא דלכל אבדת אחיך וכו' פרט לזו שאבדה ממנו ומכל אדם וקשה למ"ל קרא הרי דבלא אבדה מהני יאוש וכיון דכאן אנן סהדי דמייאש נפשי מניה למ"ל קרא ובע"כ דקמ"ל קרא דבעומד וצווח נמי לא מהני ומוכח דבעלמא לא אמרינן בטלה דעתו ואף היכי דמסתמא הוי יאוש אם צווח מהני ולא אמרינן בטלה דעתו רק בזה קמ"ל כיון דאבדה מכל אדם אמרינן בטלה דעתו ומוכח להיפוך דבעלמא לא אמרינן בטלה דעתו ברמון ודוק היטב דברי ידידו

נשמט מלעיל שמדברי הרא"ש הנ"ל בפ"ב דב"מ מוכח עוד דלא אמרי' בממון בכלה דעתו דאל"כ מה הכריחו לומר דמפני שמתייאשין אסרטיא קאי וכו' ואלו בזוטו של נהר אפילו עומד וצווח לא מהני ומה קושיא נימא הכונה כך דמפני שהבעלים מסתמא מתייאשים וממילא אף דעומד וצווח בכלה דעתו ובע"כ מוכח דלא אמרינן בטלה דעתו בממון ודו"ק

אמר הכותב ה' יודע כי בעת כתבי התשובה לק"ק יאס בנדון התווכחות בין הרבנים הגדולים דשם לא היה כוונתי לקנתר לשום אדם רק לאהבת האמת ולהצדיק את הצדיק הרב מוה' יוסף נ"י ולקיים מנהגן של ישראל אשר נהגו בקהלות גדולות באין פוצה פה ומצפנף וסברתי ני עי"כ תשקוט חש המחלוקת. והרב מוה' משה נ"י יקבל האמת ממי שאמרו ועוד נוסף לזה בבא מכתב מהרב מוה' משה אלי כתבתי לו דברי שלום ומוסר להשקיט הריב אך כעת אני רואה כי רוצה רק למחלוקת ולקנתה ולהקניטני שלח אלי את ההריסת למשמרת אשר הדפיס והכסיד לי הרבה דמי הב"ד ולא כתב לי שום מכתב רק נשלח הקונטרס לבד וראיתי כי כוונתו רק לקנתרני ובאמת הניירות הללו אין להם דמים כי אין ראויין רק לצור עפ"י צלוחית והנה להשיב על דבריו אינו כדאי כי אין קץ לדברי רוח ומי יוכיח ומי ישית ידו בין שנינו לכן אשי' לפי רק אדפיסם מכתבו אלי משם יראו כי אין כוונתו רק להרבו' כבוד עצמו ולמעט כבוד שמי' כי זולת זה מה לו שהשבתי לשסאם אמת דברתי ואם לא בלא"ה הם בטלי' ומה לו להקפיד על ד"ת אין זה רק שחושש לכבודו לזה הנני מדפיס לשונו אלי והאגרת אשר השבתיו ובזה ימצא האיש אשר מבקש ה' ותורתו והאמת ימצא בזה תשובה לכל דבריו ולא אשית ידי על דברי הקונטרס הריסת המשמרת רק על מ"ש הרב מוה' יוסף בשמי שיש רמז בש"ס להך תקנתא וכתב הרב מוה' משה שאם הי' רמז בש"ס הו"ל למידע גם הוא הנה דימה בנפשו כי נגלה לפניו כל תעלומות ורמזי הש"ס גם אני מודה לו שנהירין לי' שבילי הש"ס כשבילי דנהרדעא וד"ל אף אני איני מתפאר בזה כי גם אבותי לא הגיעו למדרגה או ואולי ירושה הוא לו מאבותיו אך מי יתן ידעתי רמזי הש"ס מה שנעלמו ממנו הייתי יודע יותר ממנו ובאמת אני כתבתי רק דרך רמז בעלמא מדברי הש"ס התמוהין וגם זולת זה הך תקנתא אינו צריך סעד לתמכו אך זה חובה עלי לבאר מה שראיתי בו שעדיין מחזיק בהבל זה שכ' דהב"ח וש"ך נעלמה מהם דברי התו' בב"ב דף נ"ד ואני כ להרב מוה' יוסף שזה טעות והרכיב דעות נפרדות דהב"ח וש"ך קאי להרשב"א וסייעתו דס"ל הטעם משום דהנכרי אלים ולא סמכא דעתא והתוס' אזלי בשיטה אחרת דהטעם דאין דעתו לקנות רק בקנין ישראל מישראל ומה ענין שמטה אצל הר סיני וכעת שנפתחו עיניו בזה כתב דאכתי דבריו עומדין דהרי קשה קושיות התוס' שם גם להרשב"א למה לא יוגמר בדעתו לקנות אחר שכבר נתן דמים ובע"כ כתירוצם דהו"ל לפרש וכו' והנה בזה שגג יותר מן הראשון דעל הרשב"א אין התחלה לקושייתם דבשלמא התוס' לטעמם דאין המניעה מצד אלמות הנכרי רק מדעת הקונה שאין דעתו לקנות בכסף לכך שפיר הקשו דלמה לא יוגמר בדעתו לקנות בזה אחר שנותן הכסף אבל להרשב"א דלאו בדידי' תלוי רק בהנכרי דהנכרי חלים לכך לא סמך דעתו א"כ איך שייך להקשות דלמה לא יגמור בדעתו לקנות אחר שנתן הכסף איך אפשר שיגמור בדעתו לקנות ואלמות הנכרי להיכן אזיל הרי סוף סוף לא סמכא דעתו כי חושש שהנכרי אלים ומה מהני כוונתו לקנות לבטל אלמות הנכרי וא"כ אם יודע בנפשו שיש אחריות אולי יגזלנו הנכרי איך יסמוך דעתו רק אם מתנה בפירוש י"ל להסוברים דמהני היינו מכח דמן הסתם יודע בנפשו שנכרי זה אינו אלים ויקיים דבורו ושארית ישראל לא יעשו עולה ולא ידברו כזב מן הסתם כן האמת דסמכא דעתא אבל אם לא שמענו שמתנה כן האיך שייך להקשות למה לא יכוין לקנות בזה הרי לאו בידו הוא אם באמת לא סמכא דעתא וחושש דהנכרי לא יקיים המקח ושתיקתו הי' יפה לו מדבורו לומר בזה על מאורות הגדולים שנעלמה מהם דברי התוס'

גם מ"ש דמי הותר לזה לקנות בערמה ולמכו' בה ערמ' הנה מלבד מ"ש בתשובתי כי זה בכלל השבת אבדה והצלת ממונו ונפשו מעברה וההוא עניא מה קעביד ממ"נ אם קני' בהערמה הוי קני' הוי מכירה בהערמה מכירה ואם מכירה בהערמה אינה מכירה אין קנין בהערמה קני'

והנה מלבד כל זה אם כוונתו דמה לו לאדם אחר לכנוס בתגר הזה כמשמעות לשונו בהס' ובמודעא נעלם ממנו משנה מפורשת במעשר שני ובגיטין דף ס"ד כיצד מערימין על מעשר שני אומר אדם לבנו ובתו הגדולים וכו' וקשה נמי מי הכניסם לתגר הזה לבנו ובתו לעשות ערמה זו והתם לא הוי הצלת איסור רק הרווחת חומש בלבד והותר לאחר לעשות ערמה זו ואם כוונתו דהוי ב' הערמות גם זה אינו חדא דגם שם הוי ב' הערמות דקניית המעות הוי הערמה ופדיית המעשר נמי הוי הערמה דהרי אין כוונתו לעצמו רק להשיב לבעלים המעשר ועוד בלא"ה היכן מצינו חילוק זה בין חד הערמה לתרי דסוף סוף גבי בעל החמץ הוי חד הערמה וגם ראיות הרב מוהר"י מב"מ מ"ו בדברי הש"ס שם נכונה וגם מ"ש שלא שמע מנהג זה מעולם כבר הושב ע"י מחותני הנגיד מפה שהוא בעצמו סיפר לי שקיים המנהג בק"ק טרנפאל למכור החמץ להב"ד וערער על מה שרצו למכור להרב דשם

והנה בהתבוננתי בדבריו ראיתי לו שהביא מחדושיו בנדה דף מ"ו והביא ספקו של המשלמ"ל אם מהני שאלה של קטן המופלא וע"ז בנה עיקר יסודו והנה ענין זה כתב אלי בנו הרב שמעלקי אשר הוא כעת אבדק"ק דבראטין זה חמשה עשר שנה כתב לי פלפול זה בשמו וכתבתי לו אז שעיקר יסודו הוא יסוד רעוע וטעה בכוונת המשלמ"ל דמעולם לא עלה ע"ד המשלמ"ל להסתפק אם על נדר של הקטן אם מהני לו שאלה דזה הוי ממ"נ אם הוי איש לנדר הוי איש לשאלה ואם אינו איש לשאלה אינו לנדר רק ספקו הוי על נדר אביו שהדירו אביו אם מהני שאל' שלו אם נחשב בר דעת לענין שאלה והוכחתי שם בכמ' הוכחו' אין רצוני להאריך בזה כי נדפס כבר בספרי מי נדה בדף כ"ה ע"ב שם הוכחתי זה וממקומו הוא מוכרע דלא ציין זה בדין מופלא הסמוך לאיש רק בדין אב שהדיר את בנו ותחלה נסתפק שם אם האח מהני לי' שאלה ואח"כ נסתפק אם הבן מהני לי' שאלה וגם נסתפק שם תחלה בלא הגיע לעונת נדרים אם שייך בזה שאלה ובזה ודאי הוי ספקו רק על נדר אביו א"כ כמו כן הוי ספקו על הגיע לעונת נדרים הוי ספקו אם כמו דנתנה לו התורה כח לנדור כן נתנה לו כח לשאול על נדר אביו או לא כל מעיין אמת יראה שכן כוונת המשלמ"ל והוא עדיין מחזיק בטעות זה והדפיס זה

הנה בדבר אשר התפאר בחדושו לנדה לומר דע"ד בעלה היא נודרת הוי רק כתנאי ובכל מקום דלא מהני שאלה לא מהני גם זה הנה תמה אני שהרב הזה מתפאר שכל רז בש"ס לא אנס לי' למה לא הרגיש בש"ס גלוי לכל בנדרים דף י"ט גבי הריני נזיר אם יש בכרי הזה מאה כור דמסיק שם הש"ס והא תניא נזירות שמשון ומסיק אי תניא תניא והרי בנ"ש ליתי' בשאלה ולמה מהני בי' תנאי הן אמת שגם על תירוץ התוס' בגיטין דלכך מהני בנזיר תנאי דקרבנות אפשר ע"י שליח נמי תמוה מן הש"ס הנ"ל דנ"ש אין בו קרבן אך זה כבר הרגשתי בחבורי נדרי זריזין הנדפס בעזה"י בהשמטות והעליתי לחלק דכלל זה דתנאי לא מהני רק באפשר ע"י שליח זה לא הוי רק בתנאי דלהבא אבל בתנאי דלעבר כיון דהדבור ממילא בטל מעיקרא אם אין התנאי כמ"ש בזה הוי כנדר טעות ואף דליתי' ע"י שליח מהני תנאי והוכחתי שם בכמה הוכחות כן אבל הרב הזה שלא ירד לחלק בזה דהרי בנדון דידי' בהפקר הוי תנאי דלשעבר וס"ל כן א"כ הו"ל להרגיש דאיך מהני תנאי בנ"ש ולמה לא חלי ולא מרגיש ועוד בר מן דין ענין זה לו' דכל הנודרת הוי רק כתנאי ולומר דבהפקר לא מהני תנאי זה א"ח דאוחז החבל בתרין ראשין דאיך יפרש הסוגיא דאמרינן אדעתא דאריא אפקרי אדעתא דכ"ע לא אפקרי'. וכן בגיטין דף מ"ז אדעתא דישראל אפקרי' אדעתא דנכרים לא אפקרי' וקשה ממ"נ אם הוי רק כתנאי ובהפקר לא מהני תנאי למה שם הוי כן ובע"כ מוכח דאחת משתי אלה או דבהפקר מהני תנאי או מה דאמרינן דאדעתא דהכי לא אפקרי' זה עדיף מתנאי דאומדנא דמוכח עדיף מתנאי וסוף סוף נסתר דבריו

והנה בר מן דין ומן דין נעלם ממנו דבר פשוט דהרי מפורש בש"ע סימן רל"ד דבעל יכול להפר לאשתו אף בנדרה עד"ר דליתי' בשאלה ובש"ך יו"ד סימן רכ"ח ס"ק ע"ד מפורש יותר בשם הרא"ש דלכך יכול להפר אף בעד"ר מכח דכל הנודרת ע"ד בעלה ואף בביטל דעתו תחלה יכול להפר וממילא הוי נגד עיניו סתירת דבריו דהרי הוא אזיל בשיטת הרא"ש והרא"ש סבירא ליה להיפוך וא"ל דבאמת יאמר דלא כהפוסקים בזה אך מה יעשה ביום שידובר בו ש"ס מפורש בגיטין בסוגיא דנודרת דמוכח שם דבעל יכול להפר אף עד"ר דהרי בלא ניסת מדירין לה עד"ר מוכח דבניסת אף עד"ר לא מהני ויכול להפר לכך יטול מה שחידש ואין בזה כדי התפארות וממנו יוקש על השאר: