נאות דשא רסג

המועיל וצריך להיות נזהר כל אשר לו בינה להוסיף עוז לחזק הקנינים הנה ראיתי בהעתק הרב מוה' יוסף שכתוב בו כל הקנינים המועילים ומה דהוי אפשר לכתוב ולחזק הקנין הכל נאמר שם וא"א ליפות כח השטר מכירה יותר מזה ולחוש לטעות הנה אדרבא אם ניתן תורת כ"א בידו יש לחוש לגרעון או לתוספת אשר יהיה בו כל המוסיף גורע ויתר כנטול דמי ואדרבא על איש פרטי אפשר להשגיח ולזרזו כמה דאפשר אבל לרבים א"א להזהיר דומה למה דאמרינן בעלמא חמץ לכל מסור עדות לב"ד מסורה כן ה"נ אם כל א' מוכר בפ"ע הוי לכל מסור ויש לחוש לטעות אבל אם הוי רק ביד אחד הוי כמסור לב"ד ואפשר לנו להזהירו וגם מדכר דכיר משנה לשנה כי בזה עסקו משא"כ היחיד במשך שנה הוא שוכח ודבר זה נראה בחוש לא יכחישנו שום ברי' דעי"כ נוכל לתקן יותר הטעות והשגיאה מאם כ"א ימכור לנכרי כ"פ שוכחין לחתום בע"פ מחמת הטרדא וכמה פעמים שוכחין למסור השטרי מכירה עד אחר חצות וליכא דמדכיר להו ואנכי היודע ועד על כל זה משא"כ עתה היחיד הוא מזכיר הכל לעשות כתקון

ומש"ע הרב מוה' משה וז"ל ועוד גלוי וידוע שמכירת חמץ הוא ערמה וכו' עד א"כ איש אשר אלה לו התירו משום הפסד ממונ' אבל מי התיר לאיש יהודי לקנות ולמכור חמץ בערמה גלוי' ומפורסמת במה שאין לו שום צורך והפסד ממון רק מתכוין לעשות סחורה בחמצו של חברו לקנות בערמה ולמכור בערמה וכו'. הנה בזה אני אומר משה שפיר קאמר דרך תמי' ויאמינו לי כי לולי ראיתי חתם ידו לא הייתי מאמין שיצאו הדברים אלו מפיו מתרי טעמי חדא דאטו נתקן בזה בשביל הרווחת זה האיש ולטובתו הרי זה לא נתקן רק לטובת ישראל מחשש כי לא ימכרו כדין ואז או דיעברו בבל יראה או דיבואו לידי הפסד ממון ולטובת ישראל להצילם מעברה ומהפסד ממון קונה כן וא"כ היינו ממש היתר מכירת חמץ ואף דהאיש מרויח בכך מה לנו ודאי אין מחויב להטריח בחנם ואף משיב אבדה מותר ליטול שכר מלמדי תנוקת אבל עיקר הקני' ומכירה הוי ממש בשביל תקנות ישראל ועוד בשלמא עיקר תקנות מכירת החמץ שפיר כתבו דהוי רק מכח הפסד ממון דבלא"ה הוי ראוי טפי שיבערו החמץ ולא יותירו ממנו עד ביקר אבל כיון דתקנו למכור החמץ וסוף סוף יהי' נשאר קיים אף אם לא יקנה זה רק הנכרי א"כ סוף סוף יהי נשאר להמוכר החמץ טוב תת אותו לו מלנכרי. ועוד יותר תמוה עליו דאף אם הוי רק לטובת הקונה ההוא שליח ערטילאי מה קעביד בשלמא על הבעלים דהחמץ שלהם באמת לכך יש לחוש דהמכירה הוי ערמה ואין זה מכירה ונשאר החמץ שלהם לכך הוצרכו לטעם, הפסד ממון אבל שליח הזה הקונה ממ"נ אם נימא דקני' בערמה לא הוי קני' א"כ גם שלו אין החמץ ואין לי חמץ כלל ומה קעביד ולהבעלים של החמץ מוכרח להודות הרב דלדידהו מותר מכח הפ"מ ולהשליח ליכא איסורא דלאו כלום עביד ואם מכירה בהערמה הוי מכירה והוי החמץ שלו א"כ שוב גם המכירה לנכרי הוי מכירה ממש ומה חשש איסור יש בזה אין זה אלא פטומי מילי בעלמא

ומ"ש ועוד איך יתכן שאיש אשר בכל שנה אין עושה שום מסחר וקנין מאשר אין בידו מאומה ובפתע פתאום קודם חג הפסח יפרוץ מסחרו לקנות חמץ למאות ולאלפים אשר אם יבא איש ושאלו התחפוץ במקח הזה ופן יקרה מקרה שיופסד או יוזל המקח התשלם לסוחרים המגיע להם מאתך שוב ישיב כמוני כמוך יודע כי אין עמדי לשלם מאומה המן הגורן או מן היקב ועיני ולבי רק למען בצוע בצע כסף אשר אקבל אח"כ מהמוכרים כפליים וכו' ואיך אפשר לכנות זאת בשם מכר וקנין כלל וכו' עכ"ל הרב הנ"ל הנה אומר אני שדומה הרב בזה או שלא ראה שטר מכירת חמץ בעולם שמוכרין לנכרי ערטילאי קרוע ובלוי לאלפים ולרבבות חמץ או שהרב הנ"ל אינו יודע בלשון פוליש כי אם ראה וידע שאול ישאל לנכרי ערטילאי אם שלם ישלם החמץ ומה יהי' מענה בפיו יודיע לנו מה עול מצא בזה יותר ממכירה לנכרי כל טענותיו הוי בזה על כל מכירת חמץ לנכרי ערטילאי אם זה נחשב קנין גם זה הוי קנין ובאמת מה"ט חשבוהו לערמה אך כיון שהעלה התב"ש דערמה מהני בזה ה"ה נמי אם מוכר לישראל הוי כן ודא ודא אחת היא

ומ"ש ועוד הלא לכתחלה ודאי מוכרח למסור המפתח לנכרי ורק בדיעבד מיקל המ"ב וכו' וגם נכון להראות להנכרי הקונה את החמץ וכו' הנה בשביל דבר נכון בא לדחות דבר נכון לדעתי יותר נכון להצילם מחשש מקיים החמץ בביתו ולהצילם מהפסד ממון מלחוש ממה שראוי לכתחלה להראות לו החמץ וגם מענין מסירת המפתח אם כי נכון הוא לכתחלה ליתן לו המפתח אך זה היכי דאפשר אבל בלא אפשר כבר ראה בעצמו שאינו מעכב והרי קיי"ל כל שעת הדחק כדיעבד דמי ואין לנו שעת הדחק יותר מזה דא"א להיות כ"א מוכר בפ"ע כי שגיאות מי יבין וימשך מזה יותר איסורין לכך טוב לעבור על איסור לכתחלה מלבא לידי איסורים אפילו בדיעבד ועוד אף זהירות לכתחלה אין בזה כי עיקר הצרכת מסירת מפתח היינו כדי שלא יהי' ניכר הערמה להדיא א"כ תינח אם יש לו מפתח ואינו מוסר לו ניכר הערמה ביותר ואף דכל מכירת חמץ הערמה מ"מ אין הערמה ניכר מתוכו רק מעלמא שהקונה ערטילאי אבל אם יש לו מפתח ואינו מוסר לו הוי הערמה ניכר מתוכו ולכך תינח אם יש לו מפתח ואין מוסר לו ניכר הערמה אבל אם אין לו מפתח כגון שנאבד ודאי דמ"מ מותר למכור החמץ שלו וא"כ ה"נ מה שהישראל מוכר זה לזה אין להקפיד במסירת המפתח כדין מכירה בעלמא דבזה אין הערמה ניכר מתוכו דלמה ימכרנו דרך ערמה בשלמא לנכרי ניכר שעושה כן מכח איסור חמץ אבל בישראל לישראל מאן מפיס כוונתם דהוי כדי שהישראל ימכרנו וכל היכי דלא ניכר הערמה אין איסור אף בשל תורה וכמ"ש המק"ח סימן תמ"ח לענין ישראל המחזיק רפת אצל נכרי דאף להתב"ש מותר בזה וא"כ ה"נ בישראל לישראל לא ניכר הערמה ולא בעי מפתח ואח"כ כשמוכר הישראל לנכרי כיון דגם לו ליכא מפתח עליו אין בזה חשש כלל

והנה הרב הנ"ל כתב והנה עד כה דברתי לבטל החדשות וכו' הנה כמו כן אני אומר עד כה דברתי לקיים התקנה ולתקן את בדקה וכעת נדבר מיתר דברי הרב הנ"ל מ"ש הרב הנ"ל כי ראה בשטרי קנינים הנעשים בין יהודים המוכרים ליהודים הקונים שנכתב שם שמכר את החמץ עד למדידה והפקרתי כל הנ"ל מעכשיו וכו' הנה באמת זה רעה חולי אך הרב מוה' יוסף במכתבו כתב שרק בשטר מכירה אחת נכתב כך ולא יותר ואף אם הי' באיזה מיעוטים כן לא בשביל שוטה אחד וב' נאבד טובה הרבה וגם אנחנו נאמר נבטל כל שטרי מכירות של חמץ שהיה בהם כמה טעותים ועיני ראו כי בשטר מכירה אחת אשר נשאלתי היה כתוב בו שהתנה עם הנכרי אם לא ישלם לו בטל המכירה למפרע וכמה וכמה אירע כמעט בכל שנה גם בשנה זו אשר לא חתמו כלל על שטרי מכירות או לא מסרו עד אחר חצות א"כ נבעל כל שטרי מכירות אך באמת זה אינו רק בואו ונתקן הדבר ונזהירם מכאן ולהבא

והנה בדבר שנכתב בו עד למדיד' ודאי לאו שפיר עביד. והנה במק"ח כתב דעובר בזה בבל יראה ואני בחבורי הגדול על הל' פסח ה' יזכני להוציאו לאורה במהרה כתבנו דאין בזה משום בל יראה רק דאסור משום דרוצה בקיומו כיון דאם יהי' נאבד לא ישלם לו כי יאמר שלא הי' בו כל כך א"כ הוי כרוצה בקיומו לכך תקנתי בקהלתי שאם אין הכלי מלא יעשה רושם וסימן שעד כאן היה החמץ. וא"כ אף אם נאבד אפשר למדוד עד הסימן ואינו רוצה בקיומו של חמץ רק בקיום הכל רואין בזה איסור ואם לא יעשה כן כתבתי שיכתוב לו נאמנות להמוכר שאם יאבד בפסח מחויב לשלם לו כפי דבורו הקל של המוכר וא"כ לא הוי רוצה בקיומו אבל בשביל בל יראה לא שייך דאף דהוי כאחריותו הרי המקום של הנכרי והוי כמקבל אחריות על חמצו של נכרי בביתו של נכרי ועוד חיוב אחריות לא נקרא רק אם חייב מדין שמירה וגורם לממון כמ"ד בזה אבל בזה אין החיוב מכח שמירה רק שלא הי' מאמין לו הקונה כמה היה ואם היה עדים כמה הי' הי' מחויב לשלם לו אף שאינו בעולם א"כ אין זה בכלל אחריות רק דהוי רוצה בקיומו כן כתבנו שם ושם הארכנו בזה בעזה"י וכן יתקנו גם שם: ומ"ש בשטר מכירה שהפקיר הכל. הנה מ"ש הרב מוהר"ר משה דדומה זה למ"ש בקדושין דף נו"ן דכל שאינו בזאח"ז אפילו בב"א אינו. מאוד אתמה על נפשי בכל דבריו כי המה עוכלא לדנא כי כל מעיין שם בש"ס יראה דבב"א לא נקרא רק בדבור אחד כגון דאומר כולכם מקודשת לי. אבל כל דהוי שני דבורים לא נקרא בב"א רק דינו כדין חזרה כגון תמורת עולה תמורת שלמים ואף למאן דפליגי שם היינו רק תוך כ"ד ולא אח"כ. וגם כיון דאפשר לשניהם לחול חלו שניהם אבל היכי דא"א לשניהם לחול דינו כדין חזרה כמו כור בלמ"ד סאה בסלע וכן י"ב דינר לשנה דינר זהב לחודש וכדומה הרבה הכל נחשב כחזרה ולפי זה הכא בנדון דידן כיון דאחר לשון והפקרתי חזר לסיים שמכר הכל ואם כן הרי קיימא לן דהפקר תוך ג' ימים יכול לחזור בו וגם הפקר בינו לבין עצמו יכול לחזור בו ואינו הפקר ואף חזרה לא צריך א"כ שפיר יכול למוכרו דלו יהא דנעשה הפקר הרי חזר בו מיד ומכרו והוי חזרה ועוד אטו ידעינן דהפקירו הרי אינו אומר בלשון שיהי' משמעו שהפקירו עכשיו רק בלשון הודאה שמודה שמפקירו וא"כ לו יהא דהוי לשון הודאה מ"מ הרי אח"כ אומר שמכרו א"כ משמע דלא הפקירו וא"כ לו יהא דהוי תרי לישנא דסתרי אהדדי וקיי"ל יד בעהש"ט על התחתונה מ"מ זה הוי רק אם לא יתבטל השטר לגמרי לא אמרינן יד בעהש"ט על התחתונה א"כ סוף סוף זכה הלוקח בלשון המכירה וז"ב ונכון. גם נעלם מהרב הנ"ל דברי התוס' בגיטין דף מ"ב דבממון לא שייך לומר כל שאינו בזאח"ז וכבר העיר אחד בזה ג"כ

ומ"ש הרב מוה' משה דאין הקונה יכול לזכות בהפקר שלו דלא הוי משתמר לדעתו ואינו עומד בצדו בזה יפה אמר אך מ"ש דאף דהפקירו בעדים אסור מ"מ כיון דמשתמש בו אח"כ הרי חוזר וזוכה בו גם חצרו קונה לו לא ידעתי מה קאמר אטו אם מוצא דבר הפקר חבית מלא ונוטל ממנו כמה מדות והשאר אינו מגביה אם קנה בזה כל החבית א"כ איך זוכה ביתר החפץ במה שלא הגביה כלל ע"י מה שנטל ממנו קצת זה ודאי אינו וגם מ"ש דחצרו קונה לו הרי החצר מקום החמץ כבר מכור הוא לישראל הקונה וגם מה גלוי דעת הוי בזה שניחא לי' בכך הרי הוא התנה עמו שיהי' שלוחו