נאות דשא רסב

והי' החמץ מבצבץ ויוצא ובא לפני רבי וכו' חמשית אמר לו צא ומכרה בשוק מהו לאו לנכרים כר"י אמר רב יוסף לא לישראל וכר"מ א"ל אביי אי ישראל נשקלי' לנפשיה וכו' ופירש"י נשקלי' לנפשיה ויאכלנו ויתן דמיו לבעלים. והנה פירש"י אין לו הבנה למה נקט מה יעשה בו הרי אף אם מכרו לישראל אחר נמי מה יעשה בו הקונה רק לאכלו ולמה נקט רש"י בי' ויאכלנו גם מ"ש ויתן דמיו לבעלים נמי מיותר דהרי גם אם מכרו לאחר נמי יתן דמיו לבעלים והוי הכל שפת יתר ברש"י. ולכן נראה דרש"י ס"ל דגם בזמניהם הי' כך הדרך שהי' ישראל אחד קונה כל החמץ והי' מוכרן לנכרי והנכרי היה משמר לו עד אחה"פ ולכך למה דמשני לא לישראל לא הוי צריך לומר דהישראל יאכלנו רק הוא ימכרנו לנכרי והנכרי ישמרנו עד תחה"פ ואף דהי' מבצבץ ויוצא מ"מ י"ל דהוי רק כדי חסרינו וס"ל כת"ק דלא יגע בהם ולכך כיון דאפשר למכרו לישראל והוא ימכרנו לנכרי לשמור לו עד לאחה"פ אסור למכרו מכיר' חלוטה ומה דקאמר וכר"מ אף דהוי הכוונה כדי למוכרו לנכרי א"ש כמ"ש לקמן דבלא"ה יש חשש מראית עין כיון דכבר אסיר לו באכילה לכך קאמר וכר"מ דמותר לו עדיין וליכא חשש מראית עין ודוק רק דהש"ס פריך דא"ה לשקלי' לנפשי' ויאכלנו כי אף דהת"ק איסר שלא יגע בהם היינו היכי דאפשר שלא יגע בהם כלל וח"צ לשליח יד כלל אבל כאן שצריך עכ"פ למכרם ולשלוח בהם יד ובעלמא הוי זה קפידא אפילו דרך פקדון שיוכל לומר אין רצוני שיהי' פקדוני ביד אחר מכ"ש דרך מכירה ואולי לא יחזור לו הקונה לכן כה"ג כ"ע מודים דמותר למכרן לגמרי אם כן נשקלי' לנפשי' ויאכלנו ויתן דמיו לבעלים לכך פירש"י עתה כן אבל למה דמשני לישראל לא הוי צריך לומר כן רק דהישראל ימכרנו לנכרי והנכרי ישמרנו עד אחה"פ ויחזור לו גוף החמץ ולכך נראה דמפרש"י יהי' סמך למנהג זה בש"ס זה כתבתי רק דרך הערה בעלמא ובאמת זה דרך רחוק אך בסוף דברינו יבואר בעזה"י תירוץ נכון בזה

והנה בזה יתיישב לן עוד הסוגי' במה דקאמר שם אביי בפירוש אמרת לן צא ומכרו לנכרים כר"י והנה הן אמת דמצינו כמה פעמי' לשון זה בש"ס אך זה יתכן במה דיש חילוק בסברות בדין אז שייך לומר נהי דעתה נדמה לר' יוסף כך הסברא הי' מזכיר לו שתחלה הי' הסברא להיפוך אך במה דאינו תלוי בדין רק בפירוש הברייתא א"כ זה בכך שאמר להו תחלה הפירוש כך הרי סוף סוף אין פירושו מוכרח דהרי אפשר לומר לישראל וכר"מ ולא קשיא נשקלי' לנפשי' דהרי י"ל משום חשדא ואין כח לר' יוסף לחלוק על זה שהוא ברייתא ודוחק לומר דכוונת הש"ס דר' יוסף הוי אומר כן דבגוף המעשה נאמר מפורש לנכרים דרבי אמר כן בפירוש דזה דוחק דהרי מעשה זו לא סיפר ר יוסף רק רבין ב"ר אדא ובפרט אם הוי זה לשון רבי שפסק כן הדין לא הוי א"ל רק צא ומכרה לנכרים ולא הוי מסיים בה כר' יהודא דאין זה דרך התנא ובפרט בשעת פסיקת הדין פוסק רק הדין ואינו אומר בשם מי רק בע"כ הוי זה דברי ר' יוסף שמוכיח מן דברי רבי כיון שהותר לנכרים מוכח דהוי כר"י ואם כן בע"כ הוי זה דברי ר' יוסף וכדקאמר כן לעיל מהו לאו לנכרים וכר"י וא"כ אם זה הוי רק דברי רב יוסף מה בכך שאמר כן תחלה הרי סוף סוף יש לדחות דהכוונה לישראל וכר"מ וגם קשה קושיות התוס' דקארי לה מה קארי לה ואיך לא ס"ד דאפשר לפרש לישראל וגם יש לדייק מה דדחי לא לישראל וכר"מ דהך סיום וכר"מ מיותר דפשיטא דאם לישראל הוי כר"מ בשלמא תחלה אמר שפיר מהו לאו לנכרים וכר"י דהתם נהי דמכרו לנכרים מ"מ הרי גם בזמן היתר אפשר אם רוצה למכרו לנכרים יכול הוא ולא נשמע רק מכח הוכחה מדלא אמר לו למכרו לישראל לכך שייך לומר דמוכח מזה כר"י אבל אם אומר לישראל הרי מוכח דמותר לו ולמ"ל לסיים וכר"מ. ולכך נראה דיש כאן כוונה מיוחדת דהנה לכאורה לשון בשוק מיותר דדי הו"ל לומר צא ומכרן ולמ"ל בשוק ובפרט לפמ"ש התוס' דבעינן שומת ב"ד א"כ כיון דכבר נשומו דמיהן ימכרם באיזה מקום שירצה אך נראה כיון דהתב"ש כתב לאסור מכירת בהמות בפסח מכח דהוי הערמה וכתב דלא התירו רק בחמץ מכח דמדאורייתא בביטול בעלמא סגי והאחרונים חלקו עליו וס"ל דגם בדאורייתא מותר הערמה והנה לפי דברי התב"ש בחמץ של אחרים שקיבל אחריות דלא מהני ביטול אסור למכרו לנכרים דרך הערמה לשמרם אחה"פ ולפ"ז י"ל דקמ"ל דהוי ס"ד דאסור למכרם בשוק מכת חשש מראית עין שיאמרו שמכרם רק דרך הערמה לשמרו לו אחר הפסח ולא לחלוטין לכך קא משמע לן דמותר למכרו אפילו בשוק דלא חיישינן בזה למראית עין או כדעת הסוברים דמותר באמת בהערמה אף בשל תורה אך לכאורה תקשה דאכתי הוי בשוק למותר דא"ל דהוי ס"ד דבשוק אסור מכח מ"ע א"כ אף בסתר לתסור דהרי קיי"ל כל מקום שאסרו חכמים מפני מ"ע אפילו בחדרי חדרים אסור וא"כ אם חזינן שאמר לו צא ומכרן יהיה מוכח דלא חיישינן בזה למ"ע ממילא נדע דמותר אפילו בפרהסיא וא"כ למ"ל בשוק. אך הנה דעת המג"א ה' שבת סימן ש"א דבדרבנן מותר בחדרי חדרים יעו"ש שכ' דהסוגיות מחולקות בזה

והנה נראה דאף להתב"ש דאוסר הערמה בשל תורה י"ל דאיסור זה הוי רק דרבנן דמן התורה ודאי דמותר אף דרך הערמה רק מדרבנן אסור דרך הערמה בשל תורה ותדע דהרי בדרבנן מותר דרך הערמה ואם הוי הערמה איסור תורה ראוי לומר בי' כל דתיקון כעין של תורה תיקון אבל אם הוי הערמה בשל תורה רק איסור דרבנן לכך בדרבנן הם אמרו והם אמרו שמותר ולכך בזה יהי' מחולק המקשן והתרצן דהמקשן הוי ס"ל כדעה זו דבדרבנן מותר בחדרי חדרים ולכך מפרש דהכוונה לנכרים ומה דקאמר בשוק היינו דקמ"ל דל"ח למ"ע שיאמרו דמוכר רק דרך הערמה וא"ל דאם הוי תנא סתם נמי הוי' משמע דלא חיישינן למ"ע דאל"כ אף בחדרי חדרים לתסור ז"א דהרי בדרבנן מותר בחדרי חדרים לכך קמ"ל דאף בשוק מותר ול"ח למ"ע אבל אח"כ דוחה דלא לישראל דוקא מכח דהוא ס"ל דבדרבנן נמי אסור אף בחדרי חדרים ולכך אי אפשר לפרש לנכרים דא"כ למ"ל בשוק ומוכח דהוי דוקא לישראל ואדרבא מוכח בזה דהוי כר"מ לכך סיים וכר"מ כלומר אדרבא דאי לנכרים כר"י למ"ל בשוק בע"כ דהוי לישראל וכר"מ ולכך כיון דבזה יש ב' צדדים להיתר אחד דלמא לאכילה ואחד דלמא ימכרנו הוא לנכרים שלא דרך הערמה והט"ז כתב בא"ח סימן רמ"ח דהיכי דאיכא ב' צדדים להיתר לא חיישינן למ"ע לכך הוי ס"ד דבזה מותר רק בחדרי חדרים אבל בפרהסיא אף בשני צדדים להיתר נמי חיישינן למ"ע לכך קמ"ל דאף בשוק מותר ולכך קאמר לא לישראל ודוקא מוכח וכר"מ דא"א לפרש כלל לנכרים וכר"י דא"כ למ"ל בשוק ולכך מזה מוכת דר"י ס"ל דכל מקום שאסרו מפני מ"ע אפילו בדרבנן אסור בחדרי חדרים ומזה מוכיח דדוקא הוי לישראל ומוכח מזה דהלכה כר"מ לכך אמר לי' אביי דבפירוש אמרת לן לנכרים כר"י והוי ס"ל דבדרבנן מותר בחדרי חדרים ונ"מ לדינא. וגם לפ"ז עכ"פ אין הוכחה דהלכה כר"מ כיון דאפשר לפרש לנכרים כר"י ודוק היטב והנה בחדושינו אצלי הארכנו מאוד בדברי התב"ש במכירות הבהמות וטיילנו בו ארוכות וקצרות בעזה"י לא יכולם הגליון פה ואין ענינו עתה לכאן אך היות כי בא לידינו סוגיא הנ"ל נעתיק ראיה אחת מ"ש בילדותי ממש ראי' מן הש"ס הזה לדברי התב"ש וז"ל שם בחדושי ויש לי ראיה לדעת התב"ש מפ"ק דפסחים וכו' מהו לאו לנכרים וכר"י וכתבו התוס' דאי לישראל נשקלי' לנפשי' ואכתי קשה נהי דאמר לו למכרו לנכרים אכתי מנ"ל דהוי כר"י דלמא לעולם כר"מ רק לכך צוה לו למכרו לנכרים. דהרי הש"ס מסיק לקמן לימא רשב"ג הוא ולא רבנן ודחי הא אתמר עלה ל"ש אלא בכדי חסרונן אבל יתר מכדי חסרונן לא וכ"ש הכא דפסדי לגמרי פירש"י שאם לא ימכרנו יהיה נאסר בהנאה ולפ"ז כיון שאין מותר ליגע בו רק מכח שיהיה נפסד אבל בלא"ה לא א"כ מה קושיא הלא לפי מה דקיי"ל דמותר למכור החמץ לנכרי שמכירו ויודע שלא יגע בו עד לאחר הפסח א"כ נימא דלכך צוה לו למכור בשוק לנכרי היינו שצוה לו למכור לנכרי המכירו שבודאי לא יגע בו ויחזירו לאחר הפסח ולכך לא היה מצי שקיל לנפשי' כיון דאפשר לעשות תקנה שלא יהי' נפסד וגם יהי' נשאר של המפקיד לאחר הפסח תו אסור ליגע בו למוכרו מכירה גמורה לישראל כיון שלא יהיה נפסד ולכך לא היה מצי שקיל לנפשי' רק ימכור לנכרי המכירו שלא יגע בו אלא ודאי כדעת התב"ש שלא מהני מכירה זו רק לאחר הביטול ולכך התם בנפקד שאין בידו לבטל חמץ של אחרים ואפשר שגם המפקיד ישכח לבטל וא"כ לא יועיל מכירה זו כלל ויהי' נאסר וע"כ צריך למכרו מכירה גמורה ותו קשה לשקול לנפשיה וע"כ מוכח דסובר כר"י ושפיר מוכיח הש"ס כן נלפענ"ד נכון כן כתבתי בילדותי אך שבתי וראיתי דאין מזה ראיה די"ל דר' יוסף הוא דקאמר הכי דלנכרים וכר"י וכן הש"ס דלעיל י"ל דס"ל בזה כר' יוסף ור' יוסף לשיטתו אזיל דקאמר כמאן כרשב"ג וא"כ לדידי' ס"ל דאף בכדי חסרונן מותר למכרן א"כ שפיר הוי ראיה דהוי כר' יהודא דאי כרבנן לשקול לנפשי' דהרי עכ"פ פסדי קצת וא"כ א"צ למכרן להיות מחזירו אחה"פ לכך מוכיח דהלכה כר"י ובזה י"ל המשך הסוגיא דקבע הש"ס אחר מה דאמר אביי בפירוש אמרת לן לנכרים וכר"י קבע הש"ס הך מימרא דאמר ר' יוסף כמאן כרשב"ג ואביי דוחה דאתיא אפילו כת"ק ולכאורה זה אינו ענין לכאן רק למס' ב"מ ודוחק לומר אגב גררא נקיט לי' אך לפי הנ"ל י"ל כן דר' יוסף בא לפרש דבריו דקאמר לנכרים וכר"י וקשה לי' דלמא הוי אף כר"מ רק דמכרו לנכרים שלא יגע בו עד אחה"פ ולכך קאמר כמאן כרשב"ג דלת"ק אפילו בכה"ג הוי אסור דהרי קאמר לא יגע בהם ובע"כ הוי כרשב"ג ושוב הוי מותר למכרו לגמרי וקשה נשקלי' לנפשי' בע"כ מוכח כר' יהודא ואביי דוחה ראיה זו דס"ל השתא דא"א לפרש לישראל וכר"מ מכח דנשקלי' לנפשי' אכתי נהי דהוי לנכרים אין ראי' כר"י די"ל דאתיא אפילו כת"ק ומכח דהכא פסדי לגמרי וכיון דלא הותר למכרו רק מכח דפסדי לגמרי שוב כיון דמותר למכרו לנכרי שלא יגע בו אסור למוכרו מכירה חלוטה לכך אמר לו לנכרים ולעולם כר"מ ושייך כל הסוגיא לדלעיל וא"ש ודו"ק

והנה כל זה כתבנו דרך הערה בעלמא ועשינו פלפלת כל שהוא ועתה נשוב לעיין בעיקר הדין הנה דרך פלפל מצאנו רמז לתקנה זו בש"ס לפירש"י הנ"ל אך לדינא אף אם לא נאמר ראוי להיות נאמר והוא תקנה קבועה וגדולה ונשיב לעיין בדברי הרב מוה' משה אחת לאחת הנה בראש מ"ש דבקניני חמץ יש חלוקי דעות איזה קנין