נאות דשא רנז

לסיום הספר קורא יקר הנני עורך לפניך מטעמים כאשר אהבת שני שו"ת נחוצים להלכה מאת כבוד אדוני אבי מורי עטרת ראשי מורינו ורבינו הגאון המפו' ככל קצווי ארץ רש"י מוהרש"ק נ"י ואם ימצאו הדברים חן בעיניך וברכת גם אותי הק' אב"ק

אמר שלמה מעודי לא הורגלתי להיות נספח לא' החבורים של הגאונים כי יראתי פן ח"ו אהי' נכוה בגחלת המחברים כי אולי אין כבודם להיות אני נספח וחבר להם. כי מכיר אני מיעוט ערכי ומה שחנני ה' להוציא איזה ספר לאור אם לטוב או ח"ו להיפוך יהי' לי לבדי ולא אהי' נוגע בכבוד אחרים. אך בחבור היקר הזה נאות דשא היות כי בני הרב החריף מוהר"א בנימין שי' הטריח הרבה ויגע בהדפסתו ובהגהתו זכרה לו אלהי לטובה. אמרתי כי הרב הגאון הצדיק מחבר הזה ימחול על כבודו עבור טרחת בני הרב עבור ספרו. וגם לעשות נחת רוח לבני הרב להזכיר איזה דבר בשמי להראות כי נוחה דעתי בעשייתו וטרחתו בזה לכך אמרתי אנקוט מיהו כל דהו. ועל איזה מן הענינים אפנה אמרתי כי ימים ידברו והיות שהוא קרוב לימי הפסח אזכור דבר א' או ב' מחבורי הגדול על ה"פ אשר חבורי עם התשובת יחזיק יוהר מרי"ש בוגין יהיו לרצון לפניו ית' ואנקוט מהם משהו ואמרתי אקיים מאמר המשורר זכרתי ימים מקדם הגיתי בכל פעליך ואכתוב מ"ש להרב הגאון אמיתי אבד"ק לבוב בהיותי בן עשרים ומעלה והיא מועתקת בחבורו על ה"פ סי' תמ"ג על שם דייני ק"ק ראווא. ובאמת לאו דייני כתבוהו רק אני והשיב לי והיא מועתקת בחבורי ואני חזרתי וכתבתי לו על דבריו ולא הגיעני פעם ב' שום תשובה וגם בחבורו לא נזכר סתירת דברינו שנית ולזה אזכרנו הכל כאן והמעיין יבחר ותשובה שני' בענין מכירת חמץ הכללית שדרך בכמה מקומות ונפל בזה מחלוקת בק"ק יאס. ובזה כתבתי בארוכה איך להתנהג וגם זה הוא נחוץ לדינא יהא רעווא שיהי' זה המעט חביב לפניו ית' כהרבה ויעלה לרצון לפני תדון כל אמן

הובא לדפוס בהשתדלות והוצאות ויגיעת בני הרב החריף המופלג החכם השלם והוא איש אברהם בנימין קלוגר נ"י לפ"ק שו"ת מהגאון מופת הדור מוהרש"ק נ"י

עוד נשאלתי בישראל שקנה שני ימים אחר הפסח שני מאות טעפ יי"ש ולא ראה היי"ש כלל בבית המומר רק בחוץ לביתו קנה אותו ואחר חמשה ימים אחר החג העמיד להם המומר היי"ש הלז והנה הקונה לא שם על לבו שיש איסור בדבר והתחיל לפדות בעד יי"ש ר"ל ומכר מקצתו ואחר כך שם אל לבו ובא לשאול מה דינו של היי"ש הזה גם מה דינם של הדמים שפדה כבר והנה המומר הנ"ל הי' דרכו ששורף יי"ש בוויניצא שלו וגם סוחר עם יי"ש לפעמים שקונה ומוכר כדי להרויח

תשובה הנה לכאורה דין זה פשוט ומבואר בחק יעקב סי' תמ"ח שאף שתמצן של עוברי עבירה מותר מפני שהם מחליפין עכשיו כולם עוברי להכעיס נינהו ואסור לקנות יי"ש ממומר כל משך זמן שאי אפשר לומר שנעשה לאחה"פ אך מה שיש לצדד בזה לכאורה מחמת שהמומר הזה דרכו לסחור ביי"ש וא"כ ניהי שסברת אחלופי לא שייך הכא דלא שייך גבי' לא שביק אינש התירא מ"מ י"ל שקנה החמץ הזה אחה"פ מאדונים נכרים לפי תומו כדי להרויח כמו שדרכו בכך כמה פעמים וא"כ כיון שיש לתלות שקנהו מנכרי לאחה"פ הוי ספק חמץ שעעה"פ ומותר חף באכילה אך באמת זה יש לדחות דזה לאו ספק הוא דהנה בח"מ סי' ר"ן איתא באם היורשין טוענים שלא הי' מטלטלין אלו בשעת המתנה והמקבל אומר שהי' על היורשים להביא ראי' והקשה בסמ"ע סי' קי"ב ותירץ דדוקא במטלטלין שהן ניידו לכך אמרינן חזקה דכנכ"ה ומסתמא הי' קודם ברשותו אבל בקרקע לא שייך כנכ"ה דלעולם במקום אחד עומד לכך על המלוה להביא ראי' ייע"ש א"כ ה"נ י"ל חזקה דכנכ"ה ומסתמא הי' היי"ש מקודם ברשותו ולא מחשב זה לספק כלל שמא קנהו אח"כ. הן אמת דיש להקשות לפ"ז מפ"ק דחולין דתנא שם חמצן של עוברי עבירה מותר מיד מפני שהם מחליפין ומבואר שם בש"ס דהטעם מכח חזקה דלא שביק התירא ואכיל איסורא וקשה מה בכך הרי יש חזקה להיפוך דכאן נמצא כאן הי ומסתמא לא החליפו אחר פסח ואין לומר דחזקה זו דלא שביק התירא עדיף מחזקת כנכ"ה דהרי חזינן שקיי"ל בח"מ דעל היורשים להביא ראי' אף שהם מוחזקין דיש להם חזקת ממון הרי אף שחזקת ממון בכל דוכתא אלים מכל החזקות ואף יותר מרוב מ"מ נגד כנכ"ה לא מהני מכ"ש חזקה דלא שביק התירא ודאי לא מהני נגד רוב הראוי שלא יועיל נגד חזקת כנכ"ה ועכ"פ מידי ספק לא נפקא ואיך ס"ד שם דאתיא כר"י הלא הוי ספק דאורייתא וגם איך תניא מפני שמחליפין משמע דזה הוי ודאי שהחליפו והנה לכאורה הי' אפשר לדחות דלעולם חזקה דלא שביק התירא עדיף מחזקת כנכ"ה דלא הוי כנכ"ה חזקה אלימתא נגד חזקת לא שביק התירא ומה שבח"מ מהני נגד חזקת ממון היינו אף דלכל החזקות חזקת ממון עדיף מ"מ נגד כנכ"ה אין ראוי שיועיל חזקת ממון דאף שמצד אחד חזקת ממון מסייע להיורשים לומר שכיון שהם מוחזקין ראוי שלא נוציא מהם ולטעון שאח"כ קנאם מ"מ יש סברא לומר להיפוך דחזקת ממון עצמו מסייע לחזקת כנכ"ה דאם חזקת ממון הוי חזקה אלימתא ממילא ראוי שנימא דחזקה כל מה שביד האדם הוא שלו מעולם מכל משך זמן שאפשר לומר שהי' ברשותו ראוי שנימא שמסתמא הוא ברשותו כיון שעכשיו מוחזק ותפוס בו ולכך אי אפשר לומר דחזקת ממון סותרת לכנכ"ה דאדרבא ממ"נ אם חזקת ממון אלים טובא מכ"ש שראוי שנימא שהוא שלו מכבר ולכך אי אפשר לחזקת ממון להתנגד לכנכ"ה אבל נגד חזקה דלא שביק התירא שפיר י"ל שאינו מועיל כנכ"ה ואף דגם גבי מומין חזינן דאזלינן בתר כנכ"ה נגד חזקת ממון ושם לא שייך הך סברא גבי מומין שאני שהתם איתרע הכלה בעצמה שנמצא ריעותא בגופה ואנו דנין על עצמותה אימתי נעשה בה מום זה קודם או אח"כ א"כ בזה יש חזקה ליזל בתר מציאותן כמו שקיי"ל בראוהו חי מבערב כו' וחזקה דשעת מציאותן בצירוף חזקה דכנכ"ה עדיף מחזקת ממון ולכך מועיל אף להוציא הקדושין מן האב ולהיפוך בנמצא ברשות הבעל יש ג"כ חזקה דגופא מסייע להך חזקה דכנכ"ה לומר השתא הוא דאיתרע לכך עדיף מחזקת ממון אבל הכא שאין הספק על עצמותה של החמץ כלל שהחמץ הוא כמות שהוא רק שהספק על הרשות באיזה רשות הי' מקודם בזה לא אלים החזקה דכנכ"ה כ"כ וחזקה דלא שביק התירא עדיף

והנה הגיע אח"כ לידי כ' מהרב הגאון האמיתי דק"ק לבוב שרצה ליישב קושי' זו מכח דברי הת"ה שחזקה דאתי מכח סברא עדיף משאר חזקות וכו' אבל לא תירץ כלום דכבר נסתר זה מדברינו שהרי אף הת"ה לא קאמר רק דחזקה דאתי מכח סברא עדיף משאר חזקות אבל לא מרוב דרוב. עדיף וכדמוכח בכמה דוכתא ולפ"ז הכא בחזקה דכנכ"ה דעדיף מחזקת ממון וחזקה ממון עדיף מרוב הרי מכ"ש שכנכ"ה עדיף מרוב ומכ"ש דעדיף מכח חזקה דאתיא מכח סברא מיהו לפמ"ש לעיל שפיר יש לדחות) ועוד הי' נראה לחלק דבחמץ לא שייך כלל הך חזקה דכאן נמצא כ"ה דהנה קיי"ל דחמץ אינו ברשותו של אדם מכח דאסור בהנאה רק דעשאו הכתוב כאלו הוא ברשותו לעבור בב"י ובוודאי אף שאדם מגלה דעתו שרוצה להנות ממנו ואינו חושש אאיסורו ג"כ לח חשוב ברשותו דאל"ה מה חידוש הורה לנו ר"א במה שאמר שני דברים אינן ברשותו של אדם ועשאן הכתוב כאלו הוא ברשותו הלא הוא באמת ברשותו כיון שבשוגג אין עוברין בב"י לדעת כמה פוסקים רק במזיד א"כ מגלה דעתו שניחא לו בו ולכך שפיר הוי ברשותו אלא ודאי שאעפ"כ אינו ברשותו אף שרוצה להנות ממנו דזה דומה לאם הי' מונח חמץ של אחרים בביתו אף שרוצה לאכלו מ"מ לא חשוב שלו כל שלא עשה בו קנין משיכה או הגבהה וכדומה ולכך אף החמץ הוי כאלו אינו שלו וכאן לא שייך קנין והגבהה דהרי עפרא בעלמא הוא ויזה מהני הגבהה הרי אף מתחלה הי' שלו ויצא מרשותו בשביל שאסור בהנאה ומה מהני לענין זה הגבהה וא"כ ודאי דאף במומר הוי החמץ אינו ברשותו ולפ"ז הנה דעת כמה פוסקים בח"מ סי' רכ"ד בהמחליף פרה בחמור ומשך הפרה ומת החמור דעל בעל הפרה להביא ראי' שמת קודם משום דס"ל דחזקה דכנכ"ה לא תלוי בתר המקום רק בתר הרשות ייע"ש א"כ ה"נ בחמץ אינו שייך לומר חזקה דכנכ"ה דאם נימא שחמץ זה הי' ביד המומר קודם פסח א"כ אין החמץ ברשותו כלל ואין לומר בי' כנכ"ה ולכך אדרבא ראוי לומר בו כיון שעכשיו נמצא ברשות המומר ודאי כנכ"ה ואחה"פ החליפו מומר ואז הוי החמץ ברשותו ממש כמו שנולד הספק ברשותו והוי א"ש הברייתא דמפני שהם מחליפין ומעתה הוי נקטינן היתר נמי בנדון דידן ומכ"ש הכא שלא ראו החמץ כלל בשעת הקנין וא"כ יש לומר שלא הי' החמץ ברשות המומר כלל בשעת שמכרו לישראל רק אח"כ קנהו מחמת שכבר עשה מקח עם ישראל קנה חמץ אצל נכרי כדי לקיים מקחו וא"כ כיון שהספק נולד עכשיו ברשות ישראל אחר שכבר קנה החמץ מן המומר זה דומה להמחליף פרה בחמור הנ"ל ולכך אמרינן כאן נמצא כ"ה והחמץ נקנה לאחה"פ אחר מכירתו לישראל והוי החמץ מותר בהנאה וברשות ישראל הוא ואינו דומה למה שאיתא בח"מ סי' ר"ן דאדרבה התם כיון שנולד הספק ברשות המקבל מתנה אחר שכבר נתן לו הלה מטלטלין א"כ בזה בין אם ניזול בתר המקום או בתר הרשות שייך לומר חזקה דכנכ"ה ומקודם הי' ברשותו ואם כן היה ראוי להתיר בנדון דידן אך זה דוקא לדעת הפוסקים בח"מ סי' רכ"ד דאזלינן בתר הרשות