נאות דשא רנג

עמד בזה הפר"ח והג"פ ולדעתי ט"ס הוא שם בב"י) ואם ראשון כשר שני פסול אבל לא יתנו השני לבד דשמא הראשון כשר ואם הי' המעשה שהבעל עצמו מסר לשליח שוב אין יכולין לכתוב גט אחר שבזה נתרצה לעשותו שליח ולא באחר ודע דאף שלשון זה מורה לכאורה דאין הקפידא רק על ש"ה דגבי' אמר הרשב"א דבזה נתרצה כו' אבל סופר ועדים יכולין לכתוב אחר אין הדבר כך מ"מ אין הכוונה כך וכמו שבארתי לעיל בראי' ב' ע"ש בדברינו וגם אף דלכאורה משמע מרשב"א דדוקא כשכבר נתן המגרש לש"ה הוא דאמרינן דעשו שליחותן אבל אם עדיין הוא בידו יכולין לכתוב אחר אין הדבר כן אלא עיקרא דמלתא כך הוא דמיד שבא הגט ליד המגרש אפי' יש בו ודאי פסול מ"מ כל שבא לידו ונתרצה כבר נסתלקו הם ונגמר כל השליחות ואפילו לא ראה עדיין את הפסול ויותר מזה נראה דאפי' אמר כתבו מא' עד מאה אפ"ה לא מהני ואפילו בפסול ודאי משום דכל עיקר שליחותן אינו נמשך עד עת שבא הגט ליד המגרש וזה ברור אצלי ואבאר אי"ה בסי' קל"ח ומ"ש הרשב"א שאם מסר המגרש ליד אבי הנערה להוליכו לא תידוק מכי' דכשעדיין הוא בידו יכולין לכתוב אחר דז"א אלא לפי שהשאלה בלה אליו שהגט ביד השליח ולא בארו מיד מי בא הגט לשליח אם מסופר אם מבעל לכן כ' להם שאם מסופר בא אז הדין כך ואם מבעל בא אז הדין כך הנה נתבאר דברי הרשב"א ואח"כ הביא תי' הרמב"ן ושם הי' השאלה שאמר כתבו ותנו לשליח שלי שאעשה והשיב דיכולין לכתוב אחר אע"ג שהגט כבר ביד השליח ונמצא בו ס' פסול ויתנו לה שניהם ולא השני לבד דשמא הראשון כשר והוסיף עוד לומר דאעפ"י שאמר להם תנו לשליח אעפ"כ אם בעת שמינה את השליח כבר הי' הגט כתוב וחתום ואמר לו שממנה אותו שליח על זה הגט ושהסופר יתן לידו הגט אז הו"ל כאלו בא ליד המגרש ונסתלק שליחותם ומכ"ש דמודה רמב"ן בדין רשב"א כשכבר בא למגרש וכן רשב"א מודה לרמב"ן אלא שזה השיב כפי שאלתו וזה כפי שאלתו ומר אמר חדא ומא"ח ולא פליגי ומזה תראה שמ"ש הב"ש בסק"ה שיש פלוגתא בין פ' רמב"ן להרשב"א ע"ש במח"כ לא דק וחשב שהרמב"ן מיירי נמי שמסר המגרש לידו ואפ"ה הקפיד דוקא שעשאוהו על גט זה בפי' ע"ש והדבר ברור כנ"ל דרמב"ן מיירי שסופר מסרו לשליח ולא פליגי וכאמור וקצרתי ועיין בב"י ובב"ש ובארתיו יותר בסימן שאח"ז בד"ה וכאשר ע"ש ותבין ואחרי שבארתי לך היטב את דבריהם הנך רואה שאין משם ראי' כלל לנ"ד דהא אינהו מיירי שכבר הגט ביד השליח ונתנו לשליח ונאבד מיד השליח אין כותבין גט אחר דלרש"י הוא האיבעי' ולרמב"ם בודאי אין כותבין וא"כ אין התחלת ראי' כלל אבל תירוצי הפר"ח תמוהים מאוד דהא נתבאר דמיירי בתנו לשליח ולא בתנו לידי או לאשתי ותירץ הב' הוא תמוה מאוד גם מצד אחר דאיך אפשר דמיירי שכבר הוא ביד האשה א"כ איך כתבו שיתן שניהם ולא השני לבד דשמא הראשון כשר הרי בהדי' דעדיין לא נתנו לה הראשון באופן שדברי הפר"ח תמוהים מאוד הם והעיקר לדינא כאשר הביא שם בשם הרדב"ז דדוקא בנאבד כותבין גט אחר אבל כשהוא בעין אין יכולין לכתוב אחר אפי' אם ישרפו הראשון מחמת הראיות שהבאתי ודוק היטב

שוב ראיתי בג"פ סק"ד שדיבר מדין זה ודחה ראי' א' שהבאתי וע"ש תירוצו הראשון הוא דחוק מאוד דאי נימא כמשמעות דברי ר"ן דכל שמונח בכיסם לא עשו שליחותם ודאי אין שום חילוק מאיזה טעם הם מעכבים הגט אצלם וע"ש בג"פ ותבין עוד תירוץ כמ"ש הפר"ח דמיירי באומר כתבו וחתמו בלבד וכבר סתרתי זאת זאת ואולם על הג"פ לכאורה יש לתמוה דבסקי"א נסתפק בכה"ג ומשמעות לשונו שם לכאורה דבנאבד מיד הסופר קודם שנתנו לבעל יכולין לכתוב אחר עיין שם בסקי"א דכתב דבנאבד מיד הבעל אין כותבין אחר משמע דבנאבד מידם כותבין אחר ואפשר דבסקי"א יש ט"ס מ"ש ונאבד מיד הבעל וצ"ל ונאבד מידם יעו"ש ואבאר אי"ה בסימן קל"ח ועכ"פ אפילו אם יהי' הדבר כך הנך רואה שהסתירה שכ' כאן על ראי' זו אינו ברור בידו דהא בסקי"א נסתפק בדין זה ואולי ס"ל להג"פ לחלק בין אומר כתבו ותנו בידו דבה"ג מיירי בסקי"א לכן נסתפק דאפשר דמי לתנו לשליח דמה לי תנו לידי מה לי ליד שליח וכאן מיירי באומר סתם כתבו וחתמו ואז מיד שכתבו וחתמו נסתלק שליחותן אולם אין נ"ל לחלק ואבאר אי"ה בסימן קל"ח ומ"מ אח"כ כ' הג"פ שם דמשמע מדברי הפוסקים כדברינו ואולי כיון לראיותי שכתבנו (וע"ש בג"פ מ"ש אלא דק"ל טובא לפ"ז איך אסיקנא כו' א"ו יראה דס"ל להגמרא כו' האי א"ו תירוץ הוא על קושייתו לומר דיש חילוק בין נאבד להיכא שהוא בעין ע"ש ותבין) ולדינא מסיק שם דאם נולד גמגום ושרפוהו יכולין לכתוב גט שני כיון דהגט אינו בעולם ובהא יודו כל הפוסקים אבל אם הוא בעין וכתבו גט אחר הוא ספק מגורשת מחמת דריא"ז מתיר לכתוב גט אחר אלו דבריו ז"ל וליתא כי המעיין בראיות שהבאתי נתבאר דאפילו נולד גמגום ושרפוהו אין רשאין לכתוב אחר ואז אין שום תקנה אא"כ יחזור הבעל ויצוה או אם אמר מתחלה כתבו עד מאה ואם הי' כשר ישרפוהו אז אמירה זולא מהני וצריך לחזור ולצוות מחדש לכן העיקר כדינא דבכל ענין הוי ספק מגורשת ועתה בשאילתינו שהגט הראשון הי' כשר אזי אין תקנה שיכתבו גט אחר אפי' אחר ששרפו הראשון אלא צריך ציוו מחדש ואם הראשון הי' בו ספק פסול אז כאשר כתבו השני הי' יכולין ליתן שניהם לשליח ותתגרש ממ"נ אבל מאחר ששרפו את הראשון שוב אין שום תקנה כי אין יכולין ליתן השני לבד שמא הראשון הי' כשר אם לא שאמר כתבו עד מאה כנהוג דאז יכולין ליתן הגט השני וכ"ז לדעתי לדינא ברור ונכון והנראה לפענ"ד כתבתי

שאלה קל"ז

מידי דברי בענינים שבסימן הקודם נסתפקתי במה שמבואר בש"ס ובש"ע סימן קכ"ב בכתבו ותנו לאשתי ונמצא ודאי פסול אפי' אחר שנתנוהו לה כותבין אחר וכן אם נאבד קודם שנתנוהו לה כותבין אחר ונסתפקתי בנמצא ס' פסול אי מהני מה שכתבו תו' ורא"ש טוב להנהיג שיאמר הבעל כו' אי אמירה זו מהני אפילו נמצא הספק פסול אחר שנתנוהו להאשה או אי מהני זה דוקא אם נמצא הספק פסול בעודו בידם וטעם הספק יבואר אי"ה בדברינו

גרסינן בפרק התקבל דף ס"ג ע"ב ההוא דהוי קרי' לי' נפאתא כו' ועיין בריש סימן הקודם בד"ה גרסינן וד"ה והנראה ברור יעו"ש עד סופו היטב ובארנו שם דלא נסתפקו תו' ורא"ש ור"ן בס' פסול רק כשנמצא קודם נתינה לאשה ועלה בידם לומר דכיון דמחמת הספק פסול אין יכולין ליתן לה דמי לנאבד ואהא כתבו שאין הדבר כך ולפיכך טוב להנהיג וא"כ לכאורה י"ל דהאי טוב להנהיג מיירי נמי בכה"ג ר"ל שמועיל כשנמצא עדיין בידם אבל אם נמצא אחר הנתינ' י"ל דלא מהני דנהי דאמר לסופר עד שיהי' כשר לדעתו מ"מ כל שבתחלה הי' נראה לו שהוא כשר נגמר שליחותו וכשמרגיש אח"כ בהריעותא לא אמרינן דנעשה שליח למפרע ובשלמא בודאי פסול דכותב אחר אפי' כשמצאו אחר הנתינה לא דמי להתם דשם חספא בעלמא כתב ועדיין לא התחיל כלל לעשות השליחות והו"ל כאלו כתב אגרת בעלמא משא"כ בספק פסול שחידש ר"י דאם הוא כשר הו"ל שפיר עשו שליחותן אף שאינו יכול ליתנו רק דמועיל מה שאמר הבעל שתמיד קיים שליחותן עד שיהי' כשר לדעתו א"כ י"ל כיון שכבר נדמה בדעתו שהוא כשר לכן אם הוא באמת כשר עשה כבר שליחותו כי השליחות נמשך עד עת שנדמה לו שהוא כשר וכ"ת הא מוכח דאמרינן שפיר דנעשה שליח למפרע דאל"כ אפילו קודם הנתינה להאשה אם נדמה להם פעם אחד שהוא כשר ואח"כ הרגישו בספק פסול נימא דאין יכולין לכת ב ולא מהני אמירת הבעל אלא לענין אם ירגישו בהספק תיכף בכתיבת האות וזהו דבר שא"א כמבואר בכתבי מוהרא"י סימן ל"ח שהבאתי לעיל בסימן הקודם (בראי' ג') ע"ש שכ' דאם ימצאו ספק פסול בכתיבה אחר החתימה מהני ג"כ אמירת הבעל ע"ש וא"כ נימא דה"ה אם הרגישו אחר הנתינה להאשה ג"כ אמרינן דנעשו שלוחין למפרע הא ליתא דל"ד כלל דבשלמא כשהרגישו בספק קודם הנתינה דבזה הוי ס"ד דהתוס' דדמי' לנאבד מחמת שנולד בגופו דבר אשר לא יוכל לינתן אלא שחידש לו ר"י דל"ד לנאבד משום דדלמא שליחות הבעל אינו רק שיכתבו גט שיוכל לינתן אע"ג דמחמת חסרון ידיעתינו שאנו מסופקים בו אין יכולין ליתן מ"מ כיון דלקושטא דמלתא אם הוא כשר הוי יכול לינתן ול"ד לנאבד ומש"ה כשאומר הבעל ששליחותו נמשך עד שיהי' כשר לדעתם ממילא אע"ג שכבר הי' נדמה להם פעם אחד שכשר מ"מ כשימצאו אח"כ הספק דמי תו לנאבד כיון דתלה הבעל שליחותו באופן שיהי' יכול לינתן לדעתם וממילא דאם לא הרגישו עד אחר הנתינה לאשה דאז נאבד לא מהני אזי גם ספק פסול לא מהני כי דברי הבעל אינו נמשך רק עד עת שגומרין הנתינה לאשה ושוב לא אמרינן אח"כ דאגלאי מלתא למפרע שלא הי' שלוחים ומה"ט אין להביא ג"כ ראי' מהד"מ אות ג' שכ' בשם סדר גיטין דאם הרגיש הסופר באיזה ריעותא אחר שראה הרב הגט והכשירו לא יתקן הסופר בלי רשות הרב דשמא כשר הוא לדעת הרב וכיון שתלה הסופר בדעת הרב כבר עשה שליחותו דאלמא שברשות הרב יתקן ומשמע דמיירי בכל תיקון אף שאינו ודאי פסול ולא אמרינן שמיד שנדמה להרב שהוא כשר נגמר השליחות ואף שמודה הרב אח"כ להסופר אינו נעשה שליח למפרע אלא דלאו ראי' הוא דהתם שאני כיון שעדיין לא נתנו להאשה ודמי לנאבד וכדאמרן שוב ראיתי דז"א דהא הסדר גיטין שהביא הד"מ מיירי בסתם גט שהבעל עצמו מגרש ואינם שלוחים כלל על הנתינה ואם כן מיד שכתבו וחתמו כגמר הענין ואפ"ה כשמודה הרב להסופר אמרינן דנעשה שליח למפרע ויש ראי' שפיר מהד"מ אלא דזה תלוי בהספק שאבאר אי"ה בסימן שאח"ז והביאותיו בסימן הקודם (בד"ה אולם נ"ל) ע"ש דאם כאמר דכתבו ותנו לידי דמי לכתבו ותנו לשליח ואם נאבד קודם שנתנו לבעל כותבין גט אחר א"כ אין מהד"מ ראי' דהא התם מיירי שעדיין לא נתנו להבעל ומדמינן לי' שפיר לנאבד ודו"ק

אולם לפ"ד הפר"ח בסימן קכ"ב אות ב' הביאותיו בסימן הקודם (ד"ה אמנם ראיתי) דס"ל דאפילו לא נאבד והוא כשר יכולין לכתוב אחר כל זמן שלא נתנו לה ומוקים לההוא טוב להנהיג שכתבו התוס' בחד מתרי אנפי או שירגישו בהספק פסול אחר שנתנו להאשה או דמיירי בכתבו ותנו לי א"כ לשני תירוצים יש ראי' לספק שלנו דלתירוץ ראשון מבואר בהדיא דהאמירה מהני לענין אם ירגישו בהספק אחר שיגיע הגט ליד האשה ולתירוץ ב' דמיירי בתנו לידו וס"ל דבה"ג