נאות דשא רנב

לידי ונאבד מידם אין יכולין לכתוב גט אחר אין ראי' ע"ש ה"נ כאן לאותה סברא אין ראי' זו ראי' די"ל דמיירי מהרא"י בסתם גיטין שהבעל עצמו מגרש ושפיר חשש דאף שירגישו תיכף בהספק פסול מ"מ עשה סופר שליחותו אפי' אם ישרפנו דהא גם באבד אינו רשאי לכתוב גט אחר וא"כ תלוי ראי' זו בסברא זו וכמו שתלוי בזה ראי' הקודמת

ראי' ד' ומ"ש הב"י וז"ל ומתוך תשובות אלו למדנו כו' יעו"ש עד סופו ותורף דבריו שמ"ש התוס' והרא"ש והר"ן דטוב להנהיג את הבעל כו' לכאורה אינו צורך כל דהא אף אם לא יאמר הבעל כך יוכל ליתן שני הגיטין ותתגרש בא' מהן ממ"נ ולא הוצרך לאמירה זו רק שלא יצטרכו לשמור שלא יאבד א' מהן דהא יצטרך ליתן שניהם משא"כ כשאומר הבעל כך אינם צריכים לשמור הראשון לפי שלא יתנו רק השני והנה תוספ' ורא"ש ור"ן כתבו דברים אלו אהש"ס דמיירי בכתבו ותנו לאשתי וא"כ קשה ממ"נ למה לי אמירה זו דאם ימצאו הספק פסול אחר שנתנו ליד האש' מה נ"מ באמירה הא גם בלי האמירה יכתבו גם גט אחר ויתנו דבהא לא שייך דברי הב"י שלא יצטרכו לשמור דהא כבר נתנו הראשון ואם ימצאו הספק פסול קודם נתינה לאשה ישרפוהו ויכתבו אחר אע"כ כדאמרן ולכן הוצרכו לאמירה זו אם ימצאו הספק פסול קודם הנתינה לאשה ואם היינו אומרים דדברי התוס' ורא"ש ור"ן אמורים בכתבו ותנו לידי אז הי' תלוי ראי' זו במה שתלוים ראי' שנית ושלישית כמובן אבל באמת דבריהם אמורים על הש"ס וכנ"ל ואיכא ראי' ודו"ק

ראי' ה' מדברי הרשב"ץ שהביא הב"י דאם עדיין לא נחתם לא עשה גם הסופר שליחותו יעו"ש והרי כיון שלא נחתם לא ניתן עדיין ובה"ג אפי' נחתם יכול לכתוב אחר ולהצניע את זה או לשורפו א"ו כדאמרן מיהו ראי' אי מיירי הרשב"ץ בכתבו ותנו לאשתי אז שפיר יש ראי' דאף שעדיין לא נתנו להאשה אין רשאין לכתוב אחר או אי מיירי רשב"ץ בתנו לשליח ג"כ מוכח שפיר דהא כל שלא נחתם לא נתנו לשליח אבל אי נימא דמיירי בתנו לידי ומשמע מרשב"ץ דאף שעדיין לא נתנו לבעל אם נגמר אין כותבין אחר אז תלוי ראי' זו במה שתלוי ראי' ב' וראי' ג' וק"ל

ראי' וי"ו מדברי רמ"א בהגה"ה שעל דברי המחבר דמיירי בכתבו ותנו לאשתי העתיק דברי רשב"א ורמב"ן וז"ל ואם העדים רוצים לכתוב אחר וליתן לה שניהם הרשות בידם ואין צריכין לשאול לבעל ע"כ ולשון זה וליתן לה שניהם מבואר שעדיין הגט בידם ולא נתנו לה הראשון ואפ"ה מצריך ליתן לה שניהם ולא נימא שישרפו הראשון ויתנו השני לבד א"ו כדאמרן דאין זה דומה לנאבד אמת דמרשב"א ור"ן גופייהו שכתבו דברים אלו ליכא ראי' משום דאינהו מיירי בכתבו ותנו לשליח וכבר נתנו ליד השליח כמבואר. בדבריהם למעיין ושם אפילו בנאבד אין כותבין אחר דהא הוא בעיא בש"ס לפירש"י ולהרמב"ם אינו בעיא כלל ובודאי אינם רשאים לכתוב גט אחר כמבואר בב"י אבל מהרמ"א שכתב דברים אלו על דברי המחבר דמיירי בתנו לאשתי ודאי איכא ראי' וכאמור ודו"ק

ראי' זיי"ן מדברי המחבר עצמו שכ' לכן אם הבעל הולך מהעיר יאמר כו' עד מאה ודברים אלו כתב אריש דבריו דמיירי בתנו לאשתי והרי כ' בב"י שלא הוצרכנו לאמירה זו אלא שלא יצטרך ליתן שניהם רק השני לבד וא"כ בתנו לאשתי למה לי אמירה זו דממ"נ אם ימצאו הספק פסול אחר הנתינה לאשה יכתבו גט אחר ויתנו לה וחם קודם הנתינה ימצאו הפסול לא יתנו, ג"כ רק השני וישרפו הראשון א"ו כדאמרן וראי' זו דומה לראי' הרביעית אלא דשם יוכל הדוחה לומר דתוס' ורא"ש ור"ן קאי בכתבו ותנו לידי כמ"ש שם משא"כ המחבר כאן שכ' מדבריהם אלו על תנו לאשתי א"כ יש ראי' שאין עלי' תשובה וק"ל

ראי' ח' גם לפ"ד הב"ש סק"ב דהוצרכנו לאמירה בכדי שלא יתן ב"ג דאין ליתן ב"ג אלא מדוחק וכותב ג"כ דבריו על תנו לאשתי א"כ מוכח דהוצרך האמירה להיכי שימצאו הספק פסול קודם הנתינה להאשה דאם אח"כ א"כ סוף סוף נותן ב' גיטין וגם נראה דבה"ג שכבר נתן לה א' ונמצא בו גמגום ונותן אחר א"צ בזה דוחק דאין שייך החששות של ב"ג בכה"ג ואון מקום להאריך בזה כאן וכ"ת דכיון שהגמגום בגט שכבר ניתן אינו רק ספק א"כ נותן עתה הגט הב' בספק חיישינן בי' לברירה משא"כ כשיאמר הבעל עד מאה אז מגורשת בשני בתורת ודאי ולית בי' ספקא כלל מש"ה הוצרכו לאמירת הבעל אכתי קשיא מי מכריח למסדר הגט לומר לבעל ולאשה שמספקא צריך גט ב' יאמר להם שהראשון ודאי פסול ויש לגמגם בראי' זו אלא לפי שיש בו אריכות דברים עזבתי' ודו"ק

הרי ערכתי בזה שמונה ראיות לדברינו אמנם לכאורה יש להביא ראי' בהיפוך מלשון הרמב"ם שהעתיק המחבר סעיף ב' בכתבו ותנו לשליח וכתבו ונתנו לשליח ונמצא הגט בטל או פסול אין כותבין גט אחר כו' והיינו משום דמפרש בעיא דש"ס בתנו לשליח אפילו בנמצא פסול כמבואר בב"י דבהא לא אמרינן מי אמר כתובו חספא כיון דעדיין אינה מתגרשת בנתינה לשליח עשו שליחותן גם בגט פסול ע"ש בב"י וא"כ קשיא למה כ' רמב"ם בנתנו כבר לשליח שאין כותבין הא אפילו בנמצא פסול בעודו בידם אין כותבין אחר כיון דבתנו לשליח דין הפסול כדין הכשר דבשלמא בנאבד קודם שנתנו לשליח שמבואר בדברי כולם דכותבין אוזר זה ניחא כיון שנאבד קודם שגמרו כל מה שציוה להם הבעל כותבין אחר כמו בתנו לאשתי ונאבד קודם שנתנו לה ה"נ בתנו לשליח אבל נמצא פסול לא מהני לי' כיון דהפסול הוי בכאן כמו כשר אע"כ דכל היכא דבנאבד כותבין אחר אז גם בלא נאבד והוא עדיין בידם כותבין ג"כ אחר ודלא כדברינו או דעכ"פ כששורפין בידים כותבין אחר ומש"ה שפיר כ' רמב"ם דוקא באם כבר נתנו לשליח וכן כ' הב"י בדבריו דין זה דוקא בנתנו כבר לשליח ע"ש והיינו דאם עדיין לא נתנו אז יכולין לכתוב אחר ולשרוף הראשון אפילו אם הי' כשר לגמרי ונמצא מוכח לכאורה דלא כדברינו אולם נ"ל ברור לדינא דלשון זה שברמב"ם ובב"י שכתבו נתנו לשליח הוא לאו דוקא ובאמת גם אם נמצא הפסול מתחלה ג"כ דינא הכי ולא אתי אלא לאשמועינן דבתנו לשליח הוי פסול כמו כשר ונתקיים כל שליחותן בגט פסול ג"כ ולכן אפי' עדיין לא נתנו לשליח דינא הכי דהא עדיין יכולין ליתן ואינהו דכתבו ונתנו לשליח עיקר דינא קמ"ל דבנתינה לשליח גט פסול נתקיים. ג"כ שליחותן וממילא דה"ה כשלא נתנו כיון שיכולים ליתן כן נ"ל לדינא וכדי שלא יהי' זה דחוק בעיני המעיין שיהי' לשון הרמב"ם והב"י והש"ע בזה לאו דוקא מצאתי ראי' לזה דהנה הב"י כ' בריש הסימן דהרמב"ם. לא כ' דין דר"נ דבנאבד כותבין אחר משום דילפינן לי' במכ"ש וכ' עליו הג"פ דרמב"ם ס"ל כיון דרבה ור"נ פליגי בנאבד הלכתא כרבה ואין כותבין גט אחר דכיון דשליחות הראשון של הכתיבה כבר נגמר הו"ל עשו שליחותן אף שעדיין לא נתנו להאשה כי זה הוא שליחות אחרת יעו"ש והשתא קשי' לדידי' דאם רמב"ם לא ס"ל דין נאבד כלל א"כ למה כ' בתנו לשליח אם נמצא בו פסול אחר הנתינה לשליח הא גם אם נמצא הפסול מתחלה אין כותבין אחר דהשתא לישא למימר כמו שאמרנו דיוכלו לשורפו ויהי' כנאבד דהא הרמב"ם עצמו ס"ל דאפילו בנאבד ממש אין כותבין גט אחר א"ו דלשון ונתנו לשליח לאו דוקא ועיקר מלתא אתי לאשמועינן וה"ה קודם וכדאמרן ודו"ק

אמנם ראיתי להפר"ח בסק"ב שכ' היפוך מדברינו ואין דעתי נוחה בכל דבריו כאשר אבאר מ"ש דהכי מוכח מדברי ר"נ דאמר ווי אמר אנחי בכיסייכי אלמא דכל שמונח בכיסם לא עשו שליחותן כבר סתרתי ראי' זו בטיב לעיל בדברינו (בד"ה ועתה נבא) ע"ש באופן שאין מזה שום ראי' ע"ש כי אין לככול הדברים ומה שהביא בשם ריא"ז שכ' כדבריו ואין ספר שה"ג לפני אולם אפילו יהי' כן דעת ריא"ז כבר הוכחתי בכמה הוכחות שכל הפוסקים ראשונים ואחרונים לא ס"ל כך ומ"ש עוד ומה דמשמע מרשב"ץ שאם חתמו ב' עדים כבר נגמר הענין התם מיירי שעשאן שלוחים לכתיבה וחתימה בלבד ולא לנתינה דבה"ג מיד שחתמו נגמר הענין הנה כבר כתבתי זאת לעיל בראי' ה' וכתבתי שהדבר ספק דאולי אפילו היכא שהוא בעצמו מגרש לא גרע מתנו לשליח דמה לי תנו לשליח מה לי תלו לי וכל זמן שלא נתנו לידו יכולין לכתוב אחר בנאבד ואז שפיר יש ראיה מדברי רשב"ץ רק אם נימא דתנו לי גרע מתנו לשליח אז באמת אין ראי' כדברי פר"ח מיהו אפילו יהיה כך מ"מ יש שאר ראיות לדברינו כאשר נתבאר ועכ"פ מה דס"ל להפר"ח בפשיטות דהיכי שהוא עצמו מגרש ונאבד קודם שנתנו ליד הבעל אין יכולין לכתוב אחר לדידי הדבר צריך תלמוד ומידי ספקא לא נפקא ואבאר אי"ה לקמן בסימן קל"ח ומש"ע וגם הרא"ש ותשובת הרשב"א שהביא הב"י מיירי בה"ג שלא עשאן שלוחין על הנתינה א"נ כשכבר נתנוהו ליד האשה ע"כ הנה מ"ש מהרא"ש אם כוונתו על ראי' א' שלנו אין מקום לשני תירוצו דליכא למימר כתירוצו הראשון דהא על דברי הש"ס כתבו דבריהם דמיירי בתנו לידה וגם דאי מיירי בכה"ג קשה מה זה שכתבו תוס' ורא"ש ור"ן בשם ר"י אם לא נאבד אלא שמסופקים דמשמע אם הי' נאבד היו כותבין והרי הפר"ח אומר בה"ג שהבעל מגרש אז גם בנאבד אין כותבין וגם דתקשי הג' קושיות שהקשיתי בריש התשובה ע"ד תוס' ורא"ש ור"ן עי"ש שפירשתי שרצו לדמות לנאבד ולא מיירי בה"ג הרי גם אין כותבין בנאבד ודוק. ותירוץ שני שכתב דאיירי שנמצא ביד האשה דהיינו בכתבו ותנו לאשתי וכבר נתנוהו לה עיין בדברינו מן תחלת תשובה עד גמר ראיה א' תראה שסתרנו זאת ע"ש כי אין לכפול הדברים ואם כוונת הפר"ח על ראיה ב' דלעיל שהבאתי מהרא"ש יעו"ש אזי תירוצו השני אין לו מקום כלל כאשר בארתי שם ותירוץ ראשון יש לו מקום אלא שתלוי במה שתלוי הראיה מהרשב"ץ שכתבתי תחלה ועיין שם בדברינו בראיה ב' שנתבאר הכל בטוב ומ"ש מתשובת הרשב"א דבריו תמוהים אצלי מאוד כי משם אין התחלה ראי' כלל אבל לא מחמת דבריו וכדי לברר זה אבאר תחלה פשט דברי רשב"א ורמב"ן שהביא ב"י ואז תראה שדברי פר"ח תמוהין והנה עיין בב"י ד"ה וכתב הרשב"א בתשובה על גט ארוסה כו' ע"ש כל לשון הרשב"א ורמב"ן ודבריהם לאחדים רק שינוי מועט יש ביניהם כי ברשב"א כתבו לו שאלה שהגט כבר ביד שליח ונמצא בו ספק פסול שכתוב אנתתי במקום ארוסתי ולא ביארו לו איך בא הגט ליד השליח אם המגרש עצמו מסרו לו דהיינו שלא אמר לסופר ועדים רק כתבו וחתמו או שאמר להם גם תנו לשליח ונתנו הם עצמם לשליח וע"ז השיב להם שאם הי' המעשה שהם עצמם מסרו לשליח מעתה כיון שיש בו ספק פסול יכולין לכתוב גט אחר וליתן שניהם ותתגרש ממ"נ דאם הראשון פסול השני כשר (דס"ל פשיטת רש"י באיבעי' דתנו לשליח ולא כרמב"ם ומ"ש הב"י בסוף הסימן להיפוך הוא תמוה באמת וכבר