נאות דשא רנ

עכ"פ תקנה ע"י שליח לכן לא הוי מחוסר מעשה ויכול ליתן כשמייבש מבעוד יום אצל אש אפילו בלי שליח וכ"ת דאכתי יהי' מחוסר מעשה דאם לא הי' מייבש אצל האש הי' נשתהה עד הערב ולא הי' יכולין העדים לחתום עד הערב כמבואר בס"ס ק"ל דלא יחתמו העדים עד שיתייבש הגט וא"כ הי' נכתב ביום ונחתם בלילה. ובזה לכמה פוסקים לא מתכשר אפילו ע"י שליח כמו שבארתי בתשובה אחת [לעיל סימן ל"ד] ז"א דהא בארתי דמה שהעדים לא יחתמו עד שיתייבש הוא רק לכתחלה אבל דיעבד לא מיפסל בהכי ולכן משום זה לא חשוב מחוסר מעשה וגם שנצרף הרבה פוסקים האומרים דגם נבוב"ל מתכשר ע"י שליח וממילא דממ"נ לא הוי מחוסר מעשה דאי משום איחור החתימה עד הערב הא אין זה רק זהירות כנ"ל ואי משום איחור המסירה כיון דהי' לו תקנה ע"י שליח לא הוי מחוסר מעשה כך י"ל לכאורה אלא דיש קצת לעיין בזה מההוא דסימן קכ"ד סעיף ב' דכותבין גט על קרן הפרה ונותן לה כל הפרה ואם כתב וחתך ונתן לה אינו גט דהוי מחוסר מעשה אע"ג דזולת המעשה הי' לו ג"כ תקנה ע"י שיתן לה כל הפרה וע"ש בב"ש סקט"ו. ומ"מ יש לחלק דהתם כיון שאינו רוצה ליתן לה כל הפרה רק הקרן שפיר הו"ל מחוסר מעשה דבלא המעשה לא הי' לו תקנה כלל כיון שאינו רוצה ליתן לה רק הקרן וק"ל משא"כ בנ"ד דמה שיכול ליתן ע"י שליח שפיר הו"ל יש לו תקנה וכן הפוסקים שם דס"ל דבחותך מנייר הגט אחר כתיבתו הו"ל מחוסר מעשה והוא בתוס' גיטין דף כ"א ע"ב ד"ה יצא ע"ש אע"ג דבלא מעשה הקציצה הי' יכול ג"כ ליתן לה הכל ויש לו תקנה בלי המעשה היינו נמי בכה"ג שאינו רוצה ליתן לה הכל וכן ראיתי שכ' הפ"י שם בתחלת דבריו ולכן בזה כיון שהי' לו תקנה ע"י שליח כשר ולא הוי מחוסר מעשה אולם הפ"י שם בסוף דבריו מסיק דמסתימת הפוסקים משמע דאפילו אם א"צ כלל לאותו המעשה פסלי משום דקרא קפיד דכמו שהגט הוא בשעת כתיבה כך צריך להיות בשעת נתינה ולא ישתנה ע"י מעשה יעו"ש וממילא דגם בנ"ד פסול אע"ג דבלא המעשה הי' לו תקנה ע"י שליח ולא צריך להמעשה אפ"ה הו"ל מחוסר מעשה אלא דז"א דלפ"ז נימא דאסור לייבש הגט אצל האש דאע"ג דבלא מעשה דידי' הי' מתייבש וא"צ להמעשה אפ"ה קפיד קרא שלא ישתנה הגט ע"י מעשה וזה ודאי דבר שא"א וכמו שהבאתי בשם הג"פ שרשאי לייבש אצל האש אע"כ צ"ל כיון דכל הגיטין נשתנה בזה ממה שהי' בתחלה כי בעת כתיבתן הם לחים ואח"כ מתייבשים ממילא לא קפיד קרא אשינוי זה דיובש לכן אפילו שנתייבש ע"י מעשה דידי' שמייבשו אצל האש כשר ולכן גם בנ"ד שהי' משתהה עד הערב אם לא הי' מייבשו אצל האש מ"מ כיון שהי' לו תקנה ע"י שליח כשר ודו"ק ותו דהעיקר נראה כמ"ש הפ"י בריש דבריו והארכנו מזה בע"ה בחדושינו שם וגם יש לצרף דעת רוב הפוסקים דס"ל דלא קפדינן כלל באיחור המסירה וא"צ ליתן ע"י שליח וכאשר בארתי בתשובה הנ"ל (סימן ל"ג) ולדידהו ודאי לא מקרי כלל מחוסר מעשה ולכן דעתי נוטה בזה להכשיר ומ"מ עדיין הדבר צריך תלמוד קצת

אבל עכ"פ בנדון שאילתינו שא"א לאותו הדיו שיתייבש מעצמו אף אם יום או יומים יעמוד לא יתייבש אא"כ מייבשין אצל האש כמו שמבואר בלשון השאלה בזה אני אומר בטח דאף אם נתנו לה אחר שיבש אותו הגט פסול מדרבנן ואית בי' נמי ספק ביטול דאורייתא וכן הדין בכל גיטין כשמגרש בעוד שלא נתייבש הכתב וכאשר נתבאר והנלפענד"כ

שאלה קלו

איש אחד רצה לגרש את אשתו והי' נחפז ללכת לדרכו ועשה כמ"ש בסדר הגט שני אות ס"א דהיינו שאמר לעדים וסופר כתבו וחתמו כנהוג ועשה שליח את הסופר ליתן הגט במקומו ליד שליח הולכה והלך לדרכו וכאשר כתבו וחתמו הגט השגיח הסופר ולא ישר הכתב בעיניו כי רצה שתהי' הכתיבה מהודרת יותר עבור ששולחין אותו לעיר אחרת וכתבו וחתמו גט אחר ואח"כ שרף הסופר את הגט הראשון ונסתפקו הלומדים בדבר אם גט זה השני כשר או לא לפי שנכתב בעוד גט הראשון קיים וצריכין לכתוב גט שלישי או שמא אף גט שלישי לא מהני ויבואר אי"ה

גרסינן בפ' התקבל דף ס"ג ע"ב ההוא דהוי קרי' לה נפאתא אזיל סהדי וכתוב טאפאתא (פירש"י שאמר הבעל להם כתבו וחתמו ותנו לאשתי וטעו בשמה). אמר רב יצחק עשו עדים שליחותן (פירש"י לגט א' עשאן שלוחין וכבר כתבו גט א' ואם יכתבו גט אחר הו"ל כאלו כותבין בלי שליחות הבעל) מתקיף לה רבה מי אמר כתובו חספא והבו לה אלא אמר רבה ודאי אי כתבו סהדי גיטא מעליא ואבד עשו עדים שליחותן מתקיף לה ר"נ מי קאמר להו כתובו ואנחי בכיסייכי (ממילא כל שלא נתנו ליד האשה לא עשו עדיין שליחותן וכותבין גט אחר) אלא אמר ר"כ כותבין וחותמין אפי' מאה פעמים בעי רבא מר"נ כתבו ותנו לשליח מהו סליקי מסלק להו או דלמא לטרחא דידהו חייש [פירש"י שנתנו גט לשליח ואבד השליח מי אמרינן עשו כל שליחותן ונסתלקו דכיון שנתנו לשליח גמרו כל שליחותן א"ד שליחותן קיים עד שיגיע הגט ליד האשה אלא לטרחא דידהו חש שלא להטריחם בהולכה) א"ל רבינא לרב אשי ויוליך לה מהו תיקו (פירש"י את"ל בבעיא קמייתא דעשו שליחותן כיון דכל מה שציוה להם גמרו ועשו הכא דאמר ויולך שמא כוונתו דעשאם שלוחים עד שיגיע ליד האשה ורשאים לכתוב גט אחר) ע"כ וכתבו התוס' כותבין ונותנין אפי' מאה פעמים נראה לר"י היכי דלא נאבד הגט אלא שמסופקים בו אם נעשה כתיקון או לא דאין לעשות אחר שהרי עשו שליחותן אם הוא כשר לפיכך טוב ללמוד את הבעל שיאמר שיכתבו כמה גיטין שירצו עד שיצאו מצד הספק ע"כ ובלשון זה כתב ג"כ הרא"ש וז"ל דאם נאבד כותבין כמה פעמים ומיהו אם לא נאבד ומסופקין אם הוא כשר או לאו כו' הרי עשו שליחותן אם הוא כשר לפיכך טוב כו' עכ"ל ויש לתמוה הרבה. על התוס' והרא"ש ז"ל דדין זה כתבו שלא במקומו אצל דין נאבד דאמר הש"ס דכותבין גט אחר וע"ז כתבו דאם נמצא בו ספק פסול אין הדין כך ובאמת אין מקום דין זה לדין נאבד אלא הו"ל לכתוב דבריהם הללו בראשונה אצל דברי רבה כי שם מקומו דאמר רבה דאם נמצא בו פסול כותבין אחר ואהא הו"ל לכתוב דדוקא אם נמצא פסול ודאי דינא הכי אבל אם נמצא ספק פסול לא ותו יש לדקדק בדבריהם בלשון שכתבו ומיהו אם לא נאבד אלא שמסופקים כו' דלשון אם לא נאבד הוא מיותר ואין לו שייכות כלל לכאן והו"ל לכתוב מיהו בנמצא ספק פסול אין לכתוב אחר כי מה תלוי דין זה בנאבד ותו יל"ד שכתבו דין זה בלשון נראה לר"י כאלו הוא איזה חידוש ולכאורה אין בכאן שום חידוש דבכל התור' מחמירין היכי דאיכא ספק וכאן כיון שאין הפסול רק ספק חיישינן שמא עשו שליחותן ואין יכולין לכתוב אחר וכלשון זה של תוס' והרא"ש ג"כ כ' הר"ן ז"ל וגם עלי' קשיין כל הנך קושיות

והנראה ברור בפשט דבריהם בהסביר תחלה דברי הש"ס היטב דרבה אמר תחלה דאם מצאו פסול בגט לא עשו עדיין שליחותן אבל באבדו ס"ל דעשו שליחותן דאע"ג שציוה להם ליתן להאש' ועדיין לא נתנו מ"מ ס"ל דהי' כאן ב' עניני שליחות דהיינו על הכתיבה ועל הנתינה וכל א' הוא שליחות בפ"ע וכשגמרו שליחות הכתיבה נסתלקו משליחותן הראשון ואינם שלוחים רק על הנתינה ולכן כשאבדו הגט אין יכולין לכתוב אחר דאע"ג שעדיין הם שלוחין ליתן מ"מ אין להם מה ליתן וכ"ת א"כ בנאפתא נמי נימא הכי דנהי דבגוף הגט שהוא שליחות הראשון נמצא בו פסול מ"מ נימא דאותן שורות הראשונות שקודם הטעות כבר עשו שליחותן ז"א דכל כתיבת הגט שליחות א' הוא ויותר מזה כ' הב"י בסי' קכ"ד בשם הרשב"ץ דהכתיבה והחתימה הוא ענין אחד וכל שלא נחתם כהוגן גם הסופר לא עשה שליחותו יעו"ש משא"כ הכתיבה והנתינה הם שני שליחות ואהא פליג ר"נ וקאמר מי קאמר כתבו ואנחי בכיסייכו ירצה בזה דנהי דשליחות הראשון כבר כגמר מ"מ כיון דציוה להם לכתוב וליתן להאשה ועתה נולד בגט איזה דבר אשר מחמתו לא יוכלו ליתן דהיינו האבידה לכן גם שליחות הראשון הו"ל כאלו לא נעשה כיון שנולד בגופן דבר אשר מחמתו חין יוכל להעשות שליחות השני ואהא בעי בתנו לשליח מי נימא דנתינה לשליח הוי גמר כל הענין או לא זהו ביאור דברי הש"ס ועכשיו יובנו דברי התוס' ורא"ש ור"ן היטב דלא העמידו דבריהם על דברי רבה. כי הוא באמת פשוט דמה ענין ספק פסול לודאי פסול ושמא הוא כשר ועשו שליחותן רק העמידו דבריהם על דברי ר"נ דאמר באבד דכותבין אחר הואיל ונולד בגופו דבר אשר מחמתו אין יוכל להעשות שליחות השני לכן גם שליחות הראשון הו"ל כאלו לא נעשה דלפ"ז משמע דגם בנמצא בו ספק פסול כותבין אחר דנהי דניחוש שמא הוא כשר לית לן בה דנהי שלפי האמת כשר מ"מ מחמת הספק השקול שאנו מסופקים אין אנו יכולין ליתנו נמצא נולד בגופו דבר אשר מחמתו לא ינתן ודמי ממש לאבד ולכן מדברי ר"נ יש ללמוד דאם מצאו בו ספק פסול קודם שנתנוהו ליד האשה יכולין לכתוב אחר דדמי לאבד קודם שנתן ליד האשה ואהא חידש ר"י דלא דמי לנאבד דהתם כולד בו דבר אשר בודאי א"א לינתן אבל בספק פסול אף שאין אנו יכולין ליתנו מ"מ אינו רק מספק וחיישינן שמא אפשר לינתן וכבר עשו שליחותן הראשון ואהא כתבו לפיכך טוב ללמוד כו' ועיין מ"ש אי"ה בתשובה בסימן שאח"ז יעו"ש דהנה נתבאר מדברינו דהיכי דנמצא הספק פסול אחר שנתנו כבר ליד האשה לא נסתפקו התוס' כלל ולא הוצרך ר"י לאשמועינן כלל בהא דהרי כל עיקר הה"א לכתוב גט אחר הוא מחמת שנולד בו דבר שלא יוכל לינתן דמי לאבד ודין אבד אינו נוהג רק קודם שנתנו להאשה ואהא חידש ר"י לומר דאם לא נאבד אלא שמסופקי' כו' כוונתו דמסופקי' ל"ד לנאבד אבל בנמצא הס' פסול אחר שנתנו להאש' אין ה"א כלל לכתו' אחר דהא אף יהי' דמי לנאבד הרי נאבד מיד אשה ונהי דבודאי פסול כותבין אחר אפי' לא חזו להפסול עד אחר שנתנוהו להאשה התם שאני דחזינן דלמפרע חספא הי' ולא אמר כותבו חספא משא"כ בספק פסול שלא עלה על דעתם רק לדמות לנאבד והיינו דוקא כשנמצא הספק פסול קודם שנתנו להאשה וקאמר ר"י דאפילו בה"ג אין יכולין לכתוב גט אחר דלא דמי כלל לנאבד כ"ז נ"ל פשוט בביאור הדברים

ועתה כבא לשאילתינו ואבאר תחלה מה שיש להסתפק בו ואח"כ נבאר אי"ה איך דינו והנה מקום הספק הוא בהא דאמר ר"נ מי אמר כתבו ואנחי בכיסייכו כו' א"כ משמע דאבד דקאמר לאו דוקא דאפי' לא נאבד מ"מ כל שעדיין לא נתנוהו להאשה לא עשו שליחותן ולכן אפילו אם כבר כתבו גט כשר רשאים להניחו בכיסם